דונלד טראמפ, לפחות על פי קליאן קונווי, אחת היועצות הבכירות שלו, הולך לעשות היסטוריה. קונווי גילתה השבוע בראיון רדיו כי טראמפ מתכוון לכאורה לממש את הבטחת הבחירות שלו ואכן - להעביר את השגרירות לירושלים. "הנושא", הבהירה היועצת, "נמצא גבוה בסדר העדיפויות של הנשיא הנבחר. הוא הבהיר זאת היטב במהלך קמפיין הבחירות, ואני שמעתי אותו חוזר על כך בדיונים סגורים כמה פעמים מאז שנבחר".
חידה: מי היו המועמדים לנשיאות ארה"ב שהבטיחו להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים וכאשר הפכו לנשיאים זנחו את הבטחתם? הנה רשימה חלקית: ג'ימי קרטר הדמוקרטי וג'ראלד פורד הרפובליקני בשנות ה־70; רונלד רייגן - הידיד הגדול של ישראל בבית הלבן - בשנות ה־80; ביל קלינטון וג'ורג' בוש (הבן) בעשורים שלאחר מכן. מועמדים רבים אף יותר, שלא נכנסו לבית הלבן, "נשבעו" אף הם להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים, ולא נדרשו לעמוד במבחן הביצוע.
רק לפני שבועיים חתם הנשיא היוצא ברק אובאמה על "מתנת פרידה" לישראל: צו נוסף שדוחה בשנה את העברת שגרירות ארה"ב מתל אביב לירושלים. החתימה של אובאמה נועדה להקשות על יורשו בבית הלבן לממש את הבטחתו ולהעביר את השגרירות לירושלים.
אבל אובאמה יכול לעכב את טראמפ רק מעט, אך לא למנוע את העברת השגרירות. אנשיו של טראמפ כבר ביקשו מישראל לסייע להם לאתר מבנה מתאים בעיר, ונערכה כבר בדיקת היתכנות ראשונית באשר לאפשרות שהשגרירות תעבור למבנה של מלון דיפלומט לשעבר בשכונת תלפיות בבירה.
העברת השגרירות לירושלים - אם תמומש, אינה רק סטירת לחי לפלשתינים, למדינות אירופה ולחלקים מהשמאל בישראל, שמסרבים להכיר בירושלים המאוחדת כבירת ישראל; היא תהיה גם מהפך במדיניות של ארה"ב עצמה. אין זה מפליא שרה"מ נתניהו הגיב על הידיעות בעניין במילה אחת: "אדיר", ושבעיריית ירושלים בחרו במינוח "מדהים".
תזכורת: בית המשפט העליון בוושינגטון דחה בעבר עתירות של אזרחי ארה"ב, ילידי ירושלים, שביקשו לכפות על מחלקת המדינה לרשום בדרכונם האמריקני - "מקום הלידה: ירושלים, ישראל", ולא להסתפק ב"מקום הלידה - ירושלים". העותרים המפורסמים ביותר היו הורי הילד מנחם בנימין זיבוטופסקי שעלו לישראל בראשית שנות ה־2000, אך היו גם אחרים. נשיא ארה"ב לשעבר בוש (הבן) אמנם חתם על החוק שהקונגרס חוקק - לאפשר לאזרחי ארה"ב שנולדו בירושלים לציין בדרכונם שהם ילידי ישראל - אבל אותו בוש חתם על צו סותר שמונע ממנו לקיים את הוראת החוק הזאת.
21 שנה חלפו מאז חוקק הקונגרס את "חוק שגרירות ארה"ב בירושלים", וברוב גדול הורה לממשל להעביר את השגרירות מתל אביב לירושלים. באותה הזדמנות הקונגרס גם הכיר ב"ירושלים המאוחדת" כבירת ישראל, אלא שנשיאי ארה"ב לדורותיהם חתמו מדי שנה על צווים שדוחים זאת "זמנית". מי שסייע לממשל האמריקני להעביר בקונגרס את הסעיף שמאפשר את הדחייה, מסיבות של "ביטחון לאומי", היה ראש ממשלה ישראלי: יצחק רבין ז"ל.
קונסוליה מפוצלת
הדחיות החוזרות ונשנות במימוש הוראת הקונגרס לא היו הביטוי היחיד למדיניות של ארה"ב בסוגיית ירושלים. ממשלי אובאמה, בוש וקודמיהם, טרחו לא פעם לקרצף מתצלומים רשמיים של הממשל את הכיתוב "ירושלים, ישראל". הם השאירו על התמונות רק את הכיתוב "ירושלים".
למעשה ובאופן רשמי, ארה"ב, עד היום, לא זו בלבד שאינה מכירה ב"מזרח ירושלים" (שבה חיים יותר מ־300 אלף ערבים ויותר מ־200 אלף יהודים), כחלק מבירת ישראל - ארה"ב אינה מכירה אפילו במערב ירושלים כחלק מהבירה הישראלית. בעבר הרחוק היו נשיאים דוגמת אייזנהאואר, שאסרו על נציגיהם כאן לקיים פגישות רשמיות בירושלים. האיסור הזה אמנם בוטל, אבל ההכרה בירושלים שבגבולות הקו הירוק כבירת ישראל מעולם לא הוענקה.
השגרירויות הרבות ששכנו בעבר בירושלים עזבו את הבירה לאחר חקיקת חוק ירושלים, ב־1980. רק קוסטה ריקה ואל סלבדור נשארו בבירה. שגרירות ארה"ב לא היתה צריכה לעזוב; היא שוכנת כבר שנים בתל אביב. ארה"ב מחזיקה בירושלים רק קונסוליה, שבראשה עומד דונלד בלום. הקונסוליה כמעט אינה פועלת מדינית מול ממשלת ישראל, אלא בעיקר מול גורמי הרשות הפלשתינית, והיא מפוצלת לשתי שלוחות: המרכזית שבהן ברחוב אגרון, והשנייה ברחוב דוד פלוסר בשכונת ארנונה. רוב המועסקים בקונסוליה הזאת הם פלשתינים, תושבי מזרח ירושלים והשטחים. פורמלית, בלום ואנשיו מקבלים הוראות ישירות ממשרד החוץ בוושינגטון ולא מהשגרירות בתל אביב, וזאת כדי למנוע מראית עין של הכרה אמריקנית בירושלים כבירת ישראל.
האפשרות שהשגרירות תעבור לירושלים מתקבלת בישראל בשמחה הן בדרג הממשלתי והן בדרג העירוני. עם זאת, בירושלים מדגישים כי מדובר בצעד מדיני "חשוב מאוד, שאולי יחזיר לירושלים שגרירויות נוספות, אך בעיקרו הוא צעד סמלי". פקידים רשמיים בירושלים אינם מסתירים את תקוותם שהשינוי הסמלי לכאורה, יבשר גם שינוי ממשי במדיניות ארה"ב בכל הקשור לבנייה בכל חלקי ירושלים.
זה עשור שהבנייה בירושלים מעבר לקו הירוק מקרטעת, בשל הלחצים האמריקניים. ברשימה החלקית של פרויקטים מוקפאים או "זוחלים" נמצאות תוכניות בנייה בשכונות הר חומה, גילה, רמת שלמה, נווה יעקב, רמות וכן בשכונת שמעון הצדיק. העברת המכללות הצבאיות להר הצופים בוטלה אף היא בעבר בשל לחצים אמריקניים, ואחת מתוכניות הדגל של ישראל - חיבור מעלה אדומים לירושלים באמצעות מימוש תוכנית א־1, נמצאת עמוק במקפיא.
הפלשתינים, מצידם, אינם נשארים אדישים לנוכח המתרחש. שגרירם באו"ם, ריאד מנסור, כבר הזהיר שאם טראמפ יעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים, הפלשתינים "ימררו את חייה של ארה"ב באו"ם". "יש לנו הרבה כלי נשק באו"ם", הזהיר מנסור. ברשות הפלשתינית כבר מנסים לתאם מול מצרים וירדן צעדים אפשריים נגד ארה"ב וישראל, אם התוכנית תמומש. בין הצעדים שהוזכרו: ביטול הסכמי אוסלו והתיאום הביטחוני עם ישראל ואפילו איום בהשעיית היחסים בין ישראל לבין מצרים וירדן, שכמובן לא ברור אם ייענו ללחצים מצד הרשות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו