זה לא עמונה, אלא עתיד הקואליציה

חוק ההסדרה עבר בדקה ה־90, אבל לכולם כבר ברור שלא רק שאין מדובר בסוף פסוק, אלא שזו בקושי רק ההתחלה. חברי הקואליציה שהסתובבו אתמול בצהריים במשכן הכנסת כאחוזי תזזית, יודעים היטב שעונת ההתרוצצויות רק החלה.

חוק ההסדרה אמנם עבר אתמול, אבל הסיפור הוא בכלל לא החוק. הסיפור היה ונותר עמונה. אם היא תיפול, הממשלה עשויה ליפול יחד איתה. לכן, במקביל למגעים הקדחתניים המתנהלים בימים אלה בין מרכיבי הקואליציה לקדם את חוק ההסדרה, נמשכים מאחורי הקלעים המגעים החשובים באמת: אלה שנועדו להציל את עמונה מפינוי.

כי הכנסת, בהצבעתה אתמול בקריאה הטרומית על חוק ההסדרה, ויתרה למעשה על עמונה. להודעה של יו"ר הקואליציה דוד ביטן כי סיעת כולנו לא תתמוך בחוק אם יפגע בבג"ץ, אין משמעות אחרת מלבד הוצאתו של סעיף הרטרואקטיביות מהחוק. במילים אחרות, עמונה בחוץ. לכן קרב הקרדיטים שהתפתח לאחר ההצבעה - מלבד לשרת את האישים הפוליטיים שמאחוריהם - אינו משיג דבר, ודאי שלא עבור ההתיישבות. הזירה האמיתית שבה מתנהל כעת המאבק להצלת עמונה, וכנגזרת לכך גם הצלת הממשלה, אינו בכנסת וכנראה שגם לא יגיע לכנסת.

בנט. "מוקירים את פועלו של רה"מ" // צילום: דודי ועקנין

בימים האחרונים המגעים בין ראש הממשלה, היועץ המשפטי לממשלה ושרת המשפטים בנוגע לבעיית עמונה הפכו לאינטנסיביים יותר. בדיונים האלה הכל נמצא על השולחן: הקמת טריבונל שיפוטי בסגנון קפריסאי לדון בבעיית ההתיישבות הכוללת, מיחזור הרעיון ליישב את עמונה על נכסי נפקדים, פסקת ההתגברות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועוד. ייתכן שאף אחד מהרעיונות האלה בסופו של דבר לא יצלח, אבל לפחות יש ניסיונות. לא סתם בליכוד יצאו במתקפה חריפה נגד בנט. ההתעסקות עם הכנסת כל הזמן פוגעת באפשרות להביא פתרון שקט אך יעיל.

לתפקיד המבוגר האחראי אתמול נכנס משה כחלון. הסיבה היחידה שתמך בחוק ההסדרה, בסופו של דבר, היתה כי הוא ראה את הקואליציה נכנסת לסחרור שממנו תתקשה לצאת.

ומילה על ליברמן. התוכנית המדינית שלו חצויה: מצד אחד היא ימנית מאוד, כמו העברת ערביי ישראל לשטחים, מיטוט שלטון חמאס בעזה, מלחמה בח"כים הערבים ועוד. אבל מהצד אחר, היא מאוד שמאלנית, כמו פינוי התנחלויות מבודדות, חלוקת ירושלים ועוד. ליברמן מאוד עקבי, אבל הדגש עובר מצד לצד בהתאם לנסיבות. אתמול בחר ליברמן להדגיש את הצד השמאלני. מצד אחד, כך נראה, הוא משדר ממלכתיות לקראת כניסתו של הממשל החדש לוושינגטון שמולו הוא הולך להתנהל כשר הביטחון. מנגד, הדבר מעיד כי לפחות בעיני ליברמן הבחירות רחוקות מאוד.