אופוריה

"תגידי לי, מה את מטומטמת?", שאלו שוב ושוב את שירי חברים, אויבים, תלמידים, דילרים, מי לא. רק הצופים ידעו שלא, היא ממש לא מטומטמת. כמו "סופר מון" נדיר, הגיחה שירי אזוגי לחיינו, בוהקת, ייחודית, אמיתית. דרמת הפשע "מטומטמת" היא חתיכת מאסטרפיס לא צפויה. עם פה ג'ורה בסגנון "זגורי אימפריה", עלילות פתלתלות שמזכירות לפעמים רגעים מתוך "הבורר", זרחה הפתעת העונה והבהירה שלמרות הכל, היא לא דומה לאף אחת אחרת. כן, הקללות פזורות לאורכה ולרוחבה של "מטומטמת", כן, היא משתמשת בכל מה שיש לעברייני צעצוע להציע - עסקאות מפוקפקות במועדוני גייז בעיקר - אבל יש בה אמת, והיא לא מפחדת לצעוק אותה. "מטומטמת" היא דרמה קומית חסרת פשרות, אולי האמיצה ביותר שנכתבה בעברית. אם לא יהיה אפשר לתרגם אותה לשום שפה אחרת, העניין יעמוד רק לזכותה. היא שלנו.

כשסידרה לא עובדת, אפשר להצביע על נקודות התורפה שלה ולומר זה כאן, או כאן. המשחק לא אמין, הטקסטים איומים, הליהוק, הבימוי... כשסידרה עובדת, כמו "מטומטמת", צריך לבחון מה קרה, איך כל גורמי השמיים התאחדו וגרמו לירח לזהור כך. נקודת ההתחלה היא בת חן סבג, יוצרת הסידרה המגלמת את שירי בהופעה של פעם בחיים. שירי היא גיבורה לא שגרתית, קולית ומחופפת על כל הראש, שיכולה לעשות מהאנה הורבאת' נייר גלגול. מהמראה יוצא הדופן של שירי, המאפשר לה להתחזות לתלמידת תיכון במסגרת מבצע משטרתי כושל, דרך היכולת הוורבלית שלה ועד להתנהגותה במצבי לחץ - כל פרק מזמן לשירי סיטואציה מופרכת שממנה היא נחלצת בצורה שערורייתית ולא צפויה - סבג בראה גיבורה יחידה בדורה, כזאת שבא לכם לחבק, להעיף לה סטירה ולשגר לפסיכיאטר בו זמנית. ולמזלה, שירי אזוגי היא לא הדוברת של דור שלם. היא הדוברת של יחידת הסטלנים.

"מטומטמת" שמה על המפה קבוצה מרכזית שדרמות טלוויזיוניות העדיפו לא להתעסק איתה. סטלנים, במובן התל־אביבי הצעיר, המיואש וחסר המזומנים, הם קבוצה לא פופולרית. הם לא שאפתנים מספיק, לא חרוצים מספיק, לא לוהטים. סבג הפכה אותם ללהיט, עם ז'רגון מדויק ("להתארגן על משהו", "אתה מלמד אותי איך להעמיס?"), וחיברה להם תלמידי תיכון, מהסוג שאינו שר ורוקד במסדרונות. הכניסה של אזוגי לתיכון "משעולים" היוקרתי כסוכנת סמויה, שמטרתה להפיל את המנהל אסף קניזו (מוקי, המגלם את החוליה החלשה של הסידרה), הביאה סצנות מהווי בית הספר שלא ראיתם בשום סידרה אחרת. בול פגיעה.

למרבה השמחה, "מטומטמת" לא שקעה בחוויית התיכון, ושמרה על המצפן שלה, בעיקר הודות ללירז ("לירוי") ולנתי. משה אשכנזי ושלי קליין מגלמים את שני חבריה הלוזרים של שירי. השניים עושים עבודה מופלאה בדמויות הסטלנים האבודים והבודדים, המשוועים לחילוץ משנות השלושים שלהם. הרבה בזכותם, "מטומטמת" מספרת סיפור עם בשר ועם עומק על בדידות אנושית, בינוניות מסחררת וריקבון מוסרי. היא עושה זאת בהרבה חן והומור, טונות של אנרגיות ובוז עמוק לכל דבר ממסדי. המשטרה המשתקפת מהסידרה היא ארגון מבולגן וכושל, שחבריו מושחתים ועסוקים בבגידות, ברומנים ובכיסויי תחת. איכשהו, כל השחקנים המגלמים שוטרים מייצרים דמויות אמינות באופן יוצא מן הכלל (בולטים לטובה: דרור קרן ויעקב זדה דניאל). פרק סיום העונה השאיר את כל הקצוות פתוחים. מיליון שאלות, ורק אחת שיודעת את כל התשובות. מטומטמת אנחנו כבר יודעים שהיא לא. השאלה אם סבג חכמה מספיק כדי לא לתת לקהל למות מציפייה. עוד מטומטמת, ומהר.