היומן המחוק של פיירברג

אין לי מושג מה גרם לחוקרי יאח"ה לבקש השבוע מבית המשפט להאריך את תקופת ההשעיה מהעבודה של ראשת עיריית נתניה, מרים פיירברג. אין לי גם מושג מה הוגש לשופט התורן ומה היו הנימוקים. אבל מותר להניח שהבקשה נובעת, בין היתר, ממסמכים חשובים לכאורה שקיבלו חוקריה, באיחור של שש שנים, מאנשי מבקר המדינה.

הסיפור בתמצית: בקיץ 2010, במסגרת בדיקת המבקר את אופן התנהלות לשכות של כמה ראשי רשויות מקומיות, עלו במדגם גם עיריית נתניה והעומדת בראשה, מרים פיירברג. האחרונה התבקשה להעביר את יומני העבודה שלה לבדיקה.

רק שגב' פיירברג לא ששה לשתף פעולה עם אנשיו של המבקר דאז, מיכה לינדנשטראוס. 

"היא הערימה קשיים על עבודת המבקר", כתב האחרון בדו"ח שפירסם ב־2011, "השהתה במשך חודש ימים את מתן פלטי המחשב הנוגעים ליומני הפגישות שלה... לבקשתה, ניאות המבקר לאפשר לה למסור את פלטי המחשב תוך השמטות והבהרות שביקשה מטעמי פרטיות".

אלא שגם אז המשיכה פיירברג לייצר סחבת מוזרה. 

"כשראשת העירייה המציאה לבסוף את פלטי המחשב, לאחר דין ודברים ושיהוי נוסף", כתב המבקר, "התברר כי נוספו או נגרעו ביומני הפגישות גם נתונים רלוונטיים לביקורת; כי יומן הפגישות שהיא המציאה לביקורת לא תאם את פלטי המחשב המקוריים; כי נוסף על עניינים פרטיים לכאורה, הושמטו מהפלטים גם נתונים על פגישות ענייניות ופרטים בדבר מיקומן ונוספו פרטים שהתגלו כלא נכונים".

רוצה לומר: היומנים של פיירברג זויפו. 

הזיופים האלה לא היו מתגלים אלמלא הצליחה אחת מעובדות משרד המבקר להניח ידה על המסמכים המקוריים, להשוות אותם עם אלה שמסרה פיירברג ולגרום לחשיפת התמונה האמיתית. 

הדו"ח מגלה כי בתקופה שאליה התייחסה הביקורת, בין יולי 2009 ליוני 2010, קיימה פיירברג "58 פגישות עם גורמי חוץ פרטיים" - ובהם יזמים, קבלנים, ותורמים; כי ב־34 מהפגישות היא היתה הנציגה היחידה מטעם העירייה; כי ארבע מהפגישות עם גורמי חוץ לא הופיעו כלל ביומן שמסרה; כי בשלוש פגישות הושמטו פרטים על המשתתף בפגישה או על המקום שבו היא התקיימה.

מה עשתה פיירברג כשנחשפו מעשיה? הצביעה לעבר מנהלת הלשכה שלה, טענה שהיא זו שביצעה את ההשמטות ב"תום לב מוחלט", והוסיפה: אני מצטערת על מה שקרה, אני לוקחת עלי אחריות.

מה היו אמורים לעשות אנשי המבקר כשגילו את התרמית ואת שמות היזמים והקבלנים שהוסתרו מהם? מה היה עליהם לעשות לנוכח התנהגותה של פיירברג מאז התבקשה לשתף פעולה?

לינדנשטראוס. נענה לבקשה // צילום: דודי ועקנין

ודאי לא להסתפק בקביעה כי על פיירברג היה לחשוף את הפגישות, אפילו מדובר לטענתה ב"חברים". היה עליהם לפנות ליועץ המשפטי לממשלה ולבקש ממנו להורות על פתיחת חקירה. זה לא קרה ומאז מרחפת השאלה: מדוע? 

רק באחרונה, כשקשריה המפוקפקים של פיירברג עם קבלנים ויזמים הובילו למעצרה ולחקירתה כחשודה בקבלת שוחד ובמעשי מירמה; רק באחרונה, כשהתעורר מי שהתעורר במשרדו של המבקר יוסף שפירא והבין שהחומרים האלה מקומם במשטרה - נקראו נציגיה לקבל אותם. הסיפור צף מחדש.

 

"לאחר התייעצות פנימית" 

מה טוענת לשכת מבקר המדינה בתגובה? בעיקרון, היא מאשרת את עיקר העובדות שבידיי. גם בלשכה, אני מתרשם, נפל למישהו האסימון והוא הבין שהיה ניסיון למרוח את התיק בהיבטו הפלילי.

"כידוע לכם", כותב דובר המשרד לעמיתיי מיכל שבת ועוזי דיין, "קיימים קשרי עבודה בין משרד המבקר לבין המשטרה ובהתאם לכך, בעקבות מעצרה של גב' מרים פיירברג, הוחלט להפנות את תשומת לב המשטרה לכך שיש בידינו מסמכים שנאספו בעת הכנת הדו"ח ב־2010. 

"המשטרה פנתה אלינו לפני שבועיים לקבלת החומר, ולפני שבוע אכן קיבלה אותו".

תגובת העירייה: "מתוך ארבע פגישות שנמחקו, שלוש היו פגישות אישיות של ראשת העיר, בין היתר עם קרובי משפחה. הפגישה הרביעית היתה עם אדם אחר והיא נמחקה בשל טעות מנהלת הלשכה, שסברה כי מדובר בפגישה פרטית".

 

שקד מתפוצצת מצחוק

שרת המשפטים, איילת שקד, מתפוצצת ודאי מצחוק מהקלות שבה אפשר להתל בחלק מהציבור ובחלק מהתקשורת; מהקלות שבה היא מצליחה, מעת לעת, להתחפש לאישה אחראית ורצינית ולהציג את עצמה כפותרת בעיות ולא כמי שיוצרת אותן. הציבור הזה, למדה כבר שקד, אוכל הכל.

שקד מתפוצצת ודאי מצחוק מהקלות שבה לקחה לפני שבועיים "אקדח", הניחה אותו על שולחן נשיאת העליון, מרים נאור ואיימה עליה בשינוי כללי המשחק בוועדה לבחירת שופטים. כשהנשיאה זיהתה את כלי הנשק וצעקה אקדח, אקדח, אקדח - מיהרה שקד לסלק את האקדח, להרגיע ולקצור מחיאות כפיים.

השרה שקד. בסוף, הוצגה כאישה האחראית... // צילום: גדעון מרקוביץ

רוצה לומר: שקד הפירומנית, שהגיעה לעליון ככבאית ועסקה בכיבוי השרפה שהיא עצמה הציתה, הוצגה בתקשורת כשרה אחראית ומיושבת; הנשיאה, לעומת זאת, המשפטנית הזהירה והשמרנית, הוצגה פתאום כחסרת מזג שיפוטי. כמי שהיתה צריכה לספוג את היריקות ולומר: זה גשם.

כבר כתבנו כאן לא פעם: האיוולת חוגגת גם בתקשורת. שכל ישר לא קונים במכולת. 

השופטת נאור. נהגה נכון // צילום: נועם ריבקין פנטון

ואכן, רגע לפני הורדת החומר לדפוס, שוב שלפה שקד הפירומנית את האקדח, הניחה אותו על שולחן הנשיאה ואיימה: אם לא יענו דרישותיה לקדם שופטים כלבבה, היא תקדם את הצעת החוק לביטול הווטו של נציגי העליון.

 

מהו אקטיביזם שיפוטי? 

רגע, אל תלכו לשום מקום: לבקשת כמה קוראים אני חייב לפזר כאן את הערפל בשאלת ההבדל בין בית המשפט העליון "האקטיביסטי", שבו נלחמים איילת שקד וחבריה מהימין, לבין בית משפט "שמרני", שאליו מכוונת שרת המשפטים.

מהו אקטיביזם שיפוטי שהפך לאויב הממשלה? פתיחת שערי בית המשפט העליון בפני אזרחים ועותרים מהשורה בעתירות לביטול החלטות ממשלה בלתי חוקתיות; לביטול החלטות קיצוניות, הזויות, הפוגעות בציבור כזה או אחר; לביטול החלטות הפוגעות בצורה גסה בזכויות אזרח. 

במילים פשוטות: במצב הנוכחי, לאזרח הזה יש כתובת לעצור החלטות שרירותיות של הממשלה - הפוגעות בו למשל לטובת אנשי עסקים בעלי קשרים בממשלה. זה הסעד האחרון שלו, ואת הסעד הזה מבקשים שקד וחבריה לקחת ממנו. 

התירוץ: בית משפט אקטיביסטי מפריע לממשלה למשול. השופטים נכנסים בנעליה, כביכול. 

התנהגות כזו של שופטים מבורכת ושקד היתה אמורה לתמוך בה. אלא שהיא ממשיכה לטעות ולהטעות. הנה כמה עובדות לפיזור אותו ערפל: 

1. גם בעידן הנשיא אהרן ברק ובעידן הנשיאה דורית ביניש, נשבה בבית המשפט העליון רוח אקטיביסטית במקרים מעטים בלבד. כבודם נאלצו להזכיר לממשלה שיש גבול שאסור לה לחצות אותו.

2. ב־15 השנים האחרונות היה לשופטים הנחשבים שמרנים ייצוג גדול בבית המשפט העליון, בהם הנשיא לשעבר, אשר גרוניס, בהם הנשיאה הנוכחית, מרים נאור; בהם אדמונד לוי המנוח, סגן הנשיא המנוח מנחם אלון, צבי טל ואחרים. אבל אפילו הם לא הסכימו לעקוף את החוק, כפי שציפו מהם חלק מאנשי הימין.

מכאן האכזבה של שקד וחבריה מהם, מכאן הניסיון הבוטה להצניח לעליון מועמדים מהימין שלהערכת אנשי הבית היהודי יתנהלו אחרת.

3. לפני שבוע פורסמו ב"גלובס" ממצאי מחקר בנושא האקטיביזם השיפוטי שערכו פרופ' גד ברזילי, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה; ד"ר מעוז רוזנטל, מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, ופרופ' אסף מידני, ממכללת ת"א־יפו. ממצאיו מרוקנים את אשפת חיצי הרעל של שקד. 

המחקר הזה בדק פסיקות של חמישה משופטי העליון ובהם נשיא לשעבר, וגילה כי מאז 1995 רק 11 אחוזים מ־9,000 העתירות שהוגשו לבג"ץ התקבלו - כלומר, השופטים אינם מפריעים לממשלה למשול על פי עולם מושגיה של שקד. המחקר קובע עוד כי שופטי העליון עצמאיים מבחינה שיפוטית ואינם מתרשמים מהרכב הקואליציה; כי אפילו השופט היותר שמרן בבית המשפט, נעם סולברג, קיבל 5 אחוזים מהעתירות באופן מלא ו־6 אחוזים באופן חלקי.

רוצים לומר: גם שופט שמרן כמוהו מבין לפעמים שצריך לעצור את אלוהים לשלטון בחרתנו.

שורה תחתונה: שקד מנסה לפרוץ דרך לשופטים שלשכת עורכי הדין תתמוך בבחירתם. הברית הזאת עם לשכת עורכי הדין נולדה בחטא, אחרי שראשיה דרשו משקד ונענו - לא לקדם הצעת חוק לשינוי מבנה לשכת עורכי הדין, על פי המלצת ועדת השופטת בדימוס, אילה פרוקצ'יה. 

ההצעה החשובה הזאת נקברה כאמור בהבנה שהלשכה תתמוך במועמדי שקד ולהפך. שופטי בית המשפט העליון? דעתם מבחינת שקד פחות חשובה. כאן נולד העימות והוא עדיין לא הסתיים.

 

מילה על תגובת נתניהו

הייתי לא פעם בסרטים האלה של פרסום ממצאי תחקיר עיתונאי על איש ציבור, ומעולם לא הבנתי את אלה שבחרו לא להגיב עניינית על הדברים. את אלה שבחרו להשתלח בכותבי התחקיר כאילו זה משרת אותם טוב יותר.

מה זה צריך להיות? מדוע נתניהו לא הגיב עניינית לפחות על חלק מהשאלות החשובות שהוצגו לו לקראת שידור התחקיר ב"עובדה"? מה צריך הקורא הסביר להבין - שאין לו תשובות? שאין לו מה לומר לגוף העניין? ששוב הוא בוחר במשפט הנצח - ההגנה הכי טובה היא ההתקפה?

נכון, הליכוד טוען שמותר לאיש ציבור לבקר את מבקריו, וזה מה שעשה נתניהו. בסדר גמור. אבל איך זה פותר את הבעיה?

כמה פעמים עוד אפשר להסתתר מאחורי הטיעון השחוק כי מדובר בחומר "רכילותי", ב"רדיפה", ב"סיפורים ממוחזרים", או שהעיתונאי הזה שמאלן? לא נמאס? אפילו חלק מהחומר ממוחזר, אז מה - הוא לא מחזק את החומרים החדשים? 

נתניהו שכח מה נכתב על אריאל שרון המנוח וכמה אבני בליסטראות הוטלו לעברו, כמו לעבר אהוד ברק, כמו לעבר אהוד אולמרט? הוא שכח מה הטיחה התקשורת באולמרט, לרבות כותבי מדור זה, עוד הרבה לפני פרשיות הולילנד?

הוא לא שכח. אז מה היתה צריכה להיות התגובה המשתלחת באילנה דיין? הפחדה? מתי יבין נתניהו שתפקיד התקשורת הוא לבקר ממשלה ואפילו לנעוץ בה שיניים, כשצריך, ולא חשוב מי עומד בראשה?

 

הלקח שלא נלמד בנשר

את פרדי מליק, שתמונתו מתנוססת בצד שמאל, הצגתי כאן בעזרת עוזי דיין ומיכל שבת כמה פעמים כאחד האנשים היותר מושחתים שצמחו בעיריית נשר. כמי שסרח בעת שכיהן שנים כממלא מקום ראש העירייה לשעבר, דוד עמר.

הצגתי אותו פעם אחת כחשוד בפלילים, פעם שנייה כנאשם, פעם שלישית כמורשע בקבלת שוחד בגובה של 150 אלף שקלים; בשידול לקבלת שוחד ובמקרה אחד של מירמה. עונשו של האיש שזיהם את השירות הציבורי המקומי במשך שנים: שלוש שנות מאסר בפועל.

מליק. מ"מ ראש העירייה לשעבר שנהג לקבל שוחד // צילום: מישל דוט קום

עונש קל יחסית כאשר קוראים את רשימת מעלליו, את תרגילי הסחבת שלו לדחיית סיום המשפט, את הפיכת קבלן כוח אדם של העירייה בתחום הניקיון, עמאד פאלח, לבנקומט הפרטי שלו תמורת הטיית המכרז למענו. עונש קל יחסית לנוכח מה שכתבה עליו השופטת המחוזית בחיפה, דיאנה סלע, שהיטיבה לתאר אותו במלוא חמדנותו ורדיפת בצע הכסף שלו.

התבוננו בתמונה של מי שנהג לקבל את כספי השוחד במזומן מדי חודש בחודשו - "לפעמים במשרדו מתחת לשולחן, לעיתים במקומות אחרים, במסעדה, בשירותים, באירוע חברתי או בביתו של אחד מהם, אך בארבע עיניים... הוא נהג לספור את הכסף ואם לא שולם לו בזמן, היה מטיל על הקבלן סנקציות..."

התבוננו בתמונת הפושע שלא היה בן יחיד ודרש מהקבלן להזרים כספי שוחד גם לכיסו של מזכיר העיר לשעבר, יוחאי וינשטיין, מנוול בזכות עצמו שעומד לדין בנפרד. התבוננו ביצירה כי גם אחרי חשיפת שני אוכלי השוחד האלה לא נוקתה עדיין העירייה מהשחיתות שאוכלת בה בכל פה.

נכון, אנחנו לא באותו מגרש כי האחרים אינם חשודים בשוחד. ובכל זאת: אין להקל ראש במעשים החמורים האחרים שנחשפו.

1. ביום ראשון, אחרי עוד ועוד תרגילי סחבת ודחיות שנועדו לשפר את מצבו במשפט הפלילי בעזרת משפטני העירייה, ייפתח משפטו של משיח עמר, סגן ראש עיריית נשר, שהוא עבריין בנייה סדרתי, בפני שופט השלום בחיפה, שלמה בנג'ו. בנג'ו החליף שופט אחר שישב בדין ובידיו לסיים סוף־סוף את הסאגה הזאת, שגיבורה כאמור ציפצף על בית המשפט עד היום.

שפירא. בקרוב הדו"ח על נשר // צילום: דודי ועקנין

2. בעוד עשרה ימים תתחיל להישמע בפני השופטת המחוזית בחיפה, בטינה טאובר, עתירה חשובה שהגישו שני תושבי נשר, שלומי זינו ופדי רואש (באמצעות עו"ד דורון ברקוביץ) נגד ראש עיריית נשר, אבי בינמו; נגד העירייה ונגד משיח עמר שהפעיל לחצים על היועץ המשפטי של העירייה ועל ראש העירייה לאשר תוכנית שתאפשר לגליזציה של חריגות הבנייה בביתו.

בתשובה לעתירה המנומקת, הקורעת חלון לשחיתות בנשר, טוענת העירייה שפעלה ופועלת כחוק. באותה נשימה היא מפעילה לחצים על משרד הפנים לאשר את החלטותיה. 

3. לפני שבועיים הוציא מבקר המדינה צו הגנה למנהל החברה הכלכלית בנשר, יהונתן בירון, שסירב להיכנע ללחצי ראש העירייה למינוי מקורבים פוליטיים ובתגובה נקרא לשימוע שלפני פיטורים. התלונה אומתה והצו הוא סופי: בירון יישאר בתפקידו והזמנתו לשימוע - בוטלה. 

השופט בנג'ו. יכריע בתיק עמר

4. מה עוד צפוי בקן השחיתות הזה? דו"ח חמור של מבקר המדינה. דו"ח שיראה אור בקרוב. 

 

נמאס להם מיוסי וסרמן

השבוע נפל דבר בקרב ההישרדות של מזכ"ל הסתדרות המורים, יוסי וסרמן: עשרות מחבריו בהנהלה, שאכלו מידיו כמזכ"ל במשך שנים והגנו על מעלליו ביודעין, החליטו להתכנס בשבוע הבא לישיבה מיוחדת שמשמעותה אחת: הדחתו. הם מבקשים לבחור במקומו בהצבעה חשאית יו"ר חדש לסיעת אמ"י השולטת בארגון.

וסרמן התנגד כמובן, הצטייד בחוות דעת משפטית והזמין אליו את המורדים. הוא ביקש להסביר להם מדוע המועמדת המובילה לשבת על כיסאו בסיעה, יפה בן דוד, צריכה להיפסל. הוא נהדף כי נשבר מחסום הפחד בארגון. הישיבה תתקיים ביום שלישי הקרוב.

וסרמן. באיחור ניכר, חלק מנושאי כליו החליטו למרוד בו // צילום: אורן בן חקון

מחרתיים תישמע בבית המשפט בלוד בקשת וסרמן להתיר לו לחזור לעבודה במשרדו, אחרי שהטריד עובדות שהעידו נגדו, וייתקל בצדק בהתנגדות המשטרה. 

הוא ימשיך להזיע - ודאי אחרי השימוע שנערך לו אתמול בפרקליטות ועדיין לא ידועות תוצאותיו.

בהשתתפות: עוזי דיין, מיכל שבת

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו