1 את הפועל ירושלים של שלוש השנים האחרונות אפשר להגדיר בשתי מילים: פיצול אישיות. בשנתיים הקודמות הקבוצה דרסה את הליגה והושפלה באירופה, מה שגרם לאורי אלון לשלוח כמעט את כולם הביתה ולבנות מחדש. התוצאה שהתקבלה היא כתב ראי: ירושלים העונה מפרקת את אירופה ונראית כמו ילד שהלך לאיבוד בזירה המקומית.
כדי להבין למה זה קורה, נחזור לראיון שנתן אורי אלון לרדיו 103 בשבוע שעבר, שם אמר: "בהחלט אפשר להגיד שאירופה כרגע יותר חשובה לנו, בטח כל עוד יש בליגה את השיטה המצחיקה הזאת. (הפיינל פור, ר"כ). זאת הנחיה ישירה ממני".
אז נכון, האדומים לא מופיעים לליגה במטרה להפסיד, בטח שלא ב־23 הפרש להפועל חולון, אבל רוח המפקד מחלחלת עד אחרון השחקנים. כל עוד תמשיך להיות אווירה שלהפסיד בליגה זה בסדר - המצב הזה לא צפוי להשתנות.
2 פיצול האישיות בא לידי ביטוי גם בהתייחסות של סימונה פיאניג'אני לליגה. אחרי הניצחון על קובאן ביורוקאפ, התעקש המאמן ששחקניו דווקא באים לליגה עם יותר אנרגיות. שלשום הוא כבר לא היה יכול להתכחש לאמת והודה שהם הגיעו מרוקנים לחלוטין.
כבר כמה שנים שירושלים מכוונת אך ורק ליורוליג ומדגישה שיש לה את כל הכלים להיות שם: אולם, קהל, מכירות, כוכבים. אבל יש מרכיב נוסף, פרט לפוליטיקה, שהוא לא פחות חשוב, וזה יציבות ועקביות מקצועית. אפשר להתלונן על שריון הקבוצות ביורוליג מכאן ועד גן נר, אבל רוב המשוריינות מפגינות יציבות ועקביות לאורך זמן - גם בליגות המקומיות וגם ביורוליג עצמה.
3 אם בכל זאת ננסה להבין, מקצועית, מדוע ירושלים מתקשה בליגה, נמצא שמשחק הפנים שלה פשוט לא קיים. כל עוד אמארה סטודמאייר הוא על תקן ניצב בהתקפה או מעודד מהספסל, סגנית האלופה שוב משחקת ללא סנטר אמיתי, ממש כמו בשנתיים האחרונות. בהיעדרו, חולון פירקה לגורמים את משחק הפיקנרול, כי לגבוהים שכן שיחקו אין את הפיזיות לתת את החסימות שהוא נותן לגארדים, והם לא מושכים את האש כמוהו.
מכנה משותף נוסף להפסדים הוא רמת הקשיחות והאגרסיביות שאיתה נאלצו הירושלמים להתמודד. מישהו צריך לעדכן את החבורה באדום שהם לא עשויים מחרסינה, ושיציאה בחמש עבירות לא גוררת השעיה מהמשחק הבא. "בכל פעם שחדרנו לצבע קיבלנו מכות", התלונן אחד השחקנים אחרי המשחק שלשום. אז להלן מבזק: זה לא הולך להשתנות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
