"מחזה עצוב על אישה מצחיקה"

ב־30 בנובמבר יעלה התיאטרון הקאמרי את המחזמר "מצחיקונת", שזכה ב־1968 לעיבוד הקולנועי המפורסם בכיכובה של ברברה סטרייסנד.

לנעליה הגדולות של סטרייסנד נכנסת מיה דגן, שלצורך ההשתתפות במחזמר עזבה את תיאטרון בית ליסין שהיה ביתה במשך שנים רבות, ואף הסתכסכה בשל כך עם מנכ"לית בית ליסין ציפי פינס.

אתמול, לאחר שהדי הסכסוך שככו, הציגו בתיאטרון הקאמרי לתקשורת את המחזמר שמספר את סיפורה של פאני ברייס, שחקנית יהודייה מברוקלין שמפלסת את דרכה לצמרת עולם הבידור בניו יורק וכובשת את ליבו של ניק ארנסטיין, מהמר מוכר שמחזר אחריה. את ארנסטיין מגלם עמוס תמם והבמאי הוא צדי צרפתי.

"בתפקיד הזה יש הכל", אומרת דגן, "הוא נורא מרגש, מצחיק, מלא נאמברים שכל שחקנית שאוהבת את ברודוויי חולמת לשיר אותם, יש פה דרמה טובה. זה לא מחזמר קלאסי, זה לא 'שיקגו', יש פה קודם כל סיפור טוב. זה בעצם מחזה עצוב על אישה מצחיקה".

לדברי דגן, "פאני ברייס אכן היתה כוכבת מאוד גדולה, אבל בשונה מכל הכוכבות שהיו אז, גבוהות, נורא יפות - היא לא היתה כזו, כמוני (צוחקת), לא היופי הקלאסי. היא הצליחה בזכות הכישרון שלה, היכולת שלה לצחוק על עצמה ולרגש. פאני זו אני. ממש. זה הסיפור שלי. כל החיים שלי רציתי נורא להצליח, אבל לא נראיתי כמו כולם, לא יפה כמו כולם, לא עם גוף כמו שצריך".

עזבת את בית ליסין עבור התפקיד הזה, אחרי כל כך הרבה שנים שבהן היית בת טיפוחיה של ציפי פינס.

"קודם כל לא עזבתי. קיוויתי שזו תהיה גיחה וחזרה, אבל זו המציאות. אין בי טיפה של כעס או עצב, אני שמחה איפה שאני עכשיו, שמחה לעשות את ההצגה הזאת פה. הלכתי לעשות את התפקיד הזה שהוא תפקיד חיים, חלום של כל שחקנית".

עמוס תמם מוסיף כי הוא "מת על המחזמר הזה. אני חושב שהכוח שלו הוא קודם כל שיש בו סיפור חזק. ניק הוא מהמר, טיפוס שמוקף תמיד בבחורות, עם כסף, הוא פוגש בפאני בתיאטרון קטן, רואה אותה על הבמה ונופל ממנה. הוא הראשון שמאמין בה ומהמר שהיא תהיה כוכבת. אבל זו גם הטרגדיה שלו. ככל שהיא מטפסת - הוא נופל. הפרסום לא טוב לו. הוא הופך להיות מר ברייס. המחזה שואל בעצם, האם גבר יכול לחיות עם אישה יותר מצליחה ממנו?"

לדברי צדי צרפתי, "זה סיפור שאנחנו חווים בכל יום בתוך התיאטרון, נשים שהן כוכבות ויש להן בעל שמחכה בבית. יש את המאבק בין הבית לבמה. פאני מאוהבת עד טירוף, אבל כשיש בעיות - היא בוחרת בבמה. זה בעצם הסיפור של כולנו בשורה התחתונה. הבית האמיתי שלנו זה התיאטרון, ומי כמוני יודע".