1. 18 שנים עברו מאז שהפועל ירושלים פתחה עונה אירופית במאזן 0:3. בכל שנותיה ביורוקאפ, משנת 2001, זה לא קרה מעולם, רק ב־98/99 בגביע ספורטה המיתולוגי. המאמן היה אפי בירנבוים, ועל הפרקט התרוצצו, בין השאר, קני וויליאמס, פפי תורג'מן וההוא מהפיצה, ראדיסאב צ'ורצ'יץ'.
18 שנים קדימה, ובארנה רוקדים להם בר טימור, קרטיס ג'רלס וליאור אליהו, ועל הקווים עומד אדם שדווקא פסטה היא המאכל האהוב עליו - סימונה פיאניג'אני. מה שהאיטלקי מבשל נראה טוב ומריח טוב.
אנחנו רק בנובמבר, וכשרואים את ירושלים, מי בכלל זוכר שמדובר בקבוצה חדשה? המילה "חיבור" עבור מאמנים רבים היא עיר מקלט בדרך כלל. "לוקח לנו זמן להתחבר", אומר אחד. "כשנהיה מחוברים, העסק ייראה יותר טוב", מבטיח אחר. אז אצל פיאניג'אני ירושלים נראתה רע בהכנה, אבל חוברה לה יחדיו כבר בגביע ווינר. אמנם יש עוד מקום לשיפור, וכולם מצפים לראות מתי, אם בכלל, אמארה סטודמאייר יתאקלם באופן סופי, אבל אף אחד לא ידבר על זה כל עוד החבורה ממשיכה להיראות טוב ולנצח.
2. לקרטיס ג'רלס יש בעיה: הוא לא מסוגל לעשות סל לא יפה. הגארד המנוסה מציג וירטואוזיות שלא נראתה בבירה מאז ימי וויל סולומון. הנה הוא זורק את היריב עם קרוס אובר; הנה הוא מתחיל חדירה רק כדי לזנק החוצה בצעד לאחור כדי לקבור את השלשה; והנה הוא מתעתע את הגבוה שטעה לחשוב שהוא מסוגל לחסום אותו.
איפה ג'רלס של משחקי ההכנה, זה שהשליך את הכדור בכל הזדמנות, זה ששיחק לרוחב ומסר ליציעים הריקים באיטליה עד אשר גרם לראשי הקבוצה לשקול להחליפו - ואיפה ג'רלס של היום? את הקרדיט לשינוי המהיר צריך לתת לכמה גורמים: לו עצמו כמובן, לעוזר המאמן השני מודי מאור, שדחף לכך שבר טימור יקודם לתפקיד הרכז הפותח, לטימור שהצליח לפתח כימיה כמעט אוטומטית עם ג'רלס, ולפיאניג'אני, שתופר את התרגילים למידותיו של האמריקני.
3. הרבה דובר לאחרונה על "הכדורסל הפשוט" שרמי הדר מנחיל במכבי ת"א, ואפשר לזהות מגמה זהה גם אצל פיאניג'אני. המשחק מבוסס כולו על תרגילי פיקנרול שמתפתחים לשלוש סיטואציות שיוצרות איום על הסל: חדירה של הרכז עד הסל, חדירה והוצאה החוצה לקליעות נוחות משלוש, או תרגילי בידוד של הגארדים המוכשרים.
ההתקפה של ירושלים תהיה קטלנית באמת אם פיאניג'אני יצליח להוסיף את המימד הרביעי, שהוא מציאת סטודמאייר באזורים הנוחים. כרגע זה עדיין לא שם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו