כשח"כ רוברט אילטוב, בעל בריתה התורן של שרת המשפטים איילת שקד, יישאל יום אחד על ידי נכדיו מה היו הישגיו הגדולים כמחוקק בישראל - הוא ישיב להם ודאי כך: הצעת החוק לסגירת עיתון בישראל, תמיכה בסגירת תאגיד השידור הציבורי החדש והדובדבן שבקצפת: הצעת החוק להרס בית המשפט העליון. לפגיעה אנושה במבצר שלטון החוק האחרון במדינה.
מאפרת: דנית אזולאי צלם: דורון פרסאוד מגישה: ליטל שמש אורח: מרדכי גילת
קבלו חידוד: הצעת החוק לקשירת אצבעות נציגי העליון בוועדה לבחירת שופטים בעידן איילת שקד; להטלת וטו על הצבעת מי שבכוחם למנוע בחירת שופטים לא ראויים, בעייתיים, שכבודם קראו והכירו את פירות עבודתם; לחיסול המסננת הכי חשובה של מערכת המשפט.
לטובת מי שאינו מצוי ברזי השערורייה: בוועדה לבחירת שופטים מכהנים תשעה חברים - שני שרים, שני חברי כנסת, שני נציגים של לשכת עוה"ד ושלושה שופטים מבית המשפט העליון.
במבנה הזה יכלו בשעתו שופטים להיבחר לעליון ברוב של קול אחד, ושר המשפטים לשעבר, גדעון סער, יזם ב־2008 את שינוי השיטה: שופטים ייבחרו ברוב של לפחות שבעה חברים. כלומר, דרושה הסכמה בין הפוליטיקאים לשופטים.
סער רצה אז אולי לקלל כי שני נציגי לשכת עורכי הדין תמכו לעיתים קרובות בשלושת נציגי העליון, ואילו ארבעת נציגי הכנסת והממשלה, ששיקוליהם היו לעיתים זרים (פואד בן־אליעזר המנוח היה למשל אחד מחברי הוועדה...) התקשו לקדם את אנשיהם. אבל בשורה התחתונה נמצא סער מברך.
את הברכה ההיא לא אוהבת עכשיו שקד כי מבחינתה היא הפכה לקללה: היא מפריעה לה לעשות בוועדה כרצונה. עכשיו היא מנסה להחזיר את הגלגל לאחור.
ח"כ אילטוב. שכח לקום מהכיסא בוועדה למינוי שופטים // צילום: דודי ועקנין
מדוע? כי בית המשפט העליון שלנו אקטיביסטי וליברלי מדי, לדעתה; כי הוא מעז להתערב פעם־פעמיים בשנה בהחלטות תמוהות של הממשלה הפוגעות בציבור; כי צריך להציף אותו באנשי ימין שאותם מכנה שקד "שמרנים".
לשקד אין די בשופטים מרים נאור, אליקים רובינשטיין, אורי שהם, נועם סולברג, ניל הנדל ואחרים, שלא גדלו בקן השומר הצעיר, והיא אינה מבינה איך ייתכן ששופטי בג"ץ מורים למדינה לפנות מאחז של מתנחלים שהוקם על אדמה פרטית של פלשתינים.
על פי עולם מושגיה, מדובר בשערורייה וחייבים לגדוע אותה. מבחינתה, עליה לספק את הסחורה לקהל היעד שלה בעמונה ובמאחזים אחרים והיא לא תנוח ולא תשקוט עד שתעשה זאת. עד שהחושך יכסה על האור.
כאן, על המגרש הזה, ניטש עכשיו הקרב בינה, הינוקא בגיל ועם אפס ניסיון בתחום, לבין המשפטנית הוותיקה, המנוסה והשקולה, מרים נאור. פתאום שקד גילתה שלנשיאה יש עקרונות וערכים וקווים אדומים, ושהיא אינה מוכנה שהרס המוסד הזה יהיה רשום גם על שמה.
השופטת נאור. מבינה הכל // צילום: נעם ריבקין פנטון
כששקד הבינה שיש גבול לכוח שלה, ושאין די ברומן שרקמה עם נציגי לשכת עורכי הדין - היא הצמידה כאילו אקדח לרקתה של נאור והתחילה לפזר איומים שתשנה בחקיקה את נוהל בחירת השופטים. הפרצוף האמיתי שלה נחשף.
כשגם האיום הזה לא כופף את הנשיאה וחבריה - נקרא לדגל המחוקק למשימות מיוחדות, רוברט אילטוב, והתבקש להוציא מהמגירה את הצעת החוק שלו שמשמעותה אחת: יצירת אפשרות להחדיר לעליון אנשים בעלי קשרים פוליטיים ולא כישורים משפטיים.
השבוע התראיין אילטוב בתוכנית "הכל דיבורים", ונשאל איך הוא מגיש את הצעת החוק הזאת כאשר הוא היה זה שתמך בשעתו בהצעת החוק ההפוכה - בחירת שופטים ברוב של שבעה חברי ועדה. תשובתו העלובה למראיינים עדי מאירי ובני טייטלבאום: טעיתי אז.
מי ימנע הפעם את השערורייה התורנית של שקד? מי יסביר לשרת המשפטים שאסור לה לשבור את הכלים? מי יסכל גם את חוק הג'ובים שיוזם דוד ביטן (מסלול ירוק למינוי חברי כנסת, שרים וראשי רשויות לשעבר, כדירקטורים בחברות ממשלתיות) כאילו אנחנו באמת רפובליקת בננות?
שוב, השר משה כחלון. בכוחו לבלום זאת במסגרת ההסכם הקואליציוני. בצדק הוא הפך מזמן למבוגר האחראי בממשלת נתניהו.
הגבלת חקירות המשטרה
אסור לטעות בשקד ובהצעות החוק שהיא מושכת בחוטים שלהן. גם מרים נאור הבינה זאת השבוע ולכן הגיבה בחריפות: היא הזכירה במפורש את האקדח שהניחה שרת המשפטים והודיעה בצדק כי היא וחבריה מנתקים ממנה מגע.
לא מדובר בגחמה של שקד, בהחלטה מקרית, באיוולת. היא לא טיפשה. מדובר בכוונת מכוון, בסימון מטרות להחלשת מערכת האכיפה, במתיחת ביקורת גם על היועץ המשפטי לממשלה המתריע על חוקים שהוא יתקשה להגן עליהם בבג"ץ.
באותה נשימה של הצפת הכנסת בהצעות חוק מיותרות, בורחת שקד מיוזמות חקיקה חשובות לצורך הגברת המלחמה בשחיתות השלטונית.
החוק החשוב ביותר ששקד היתה אמורה לקדם הוא נעילת שערי הכנסת והממשלה בפני עבריינים מורשעים - לפחות מכאן ואילך. ודאי אחרי שבממשלה הנוכחית מכהנים אריה דרעי (הורשע בקבלת שוחד ומירמה וישב בכלא שלוש שנים) וצחי הנגבי (הורשע בשבועת שקר); ודאי אחרי שראש עיריית בת ים לשעבר, שלומי לחיאני, כבר בישר לנו שעם תום תקופת הקלון שלו יבקש להיבחר לכנסת; ודאי אחרי ההשחתה הנוראה בשירות הציבורי.
חוק נוסף ששרת המשפטים היתה אמורה ליזום ולקדם: הגבלת כהונת ראש הממשלה וראשי עירייה, מכאן ולהבא, לשתי קדנציות. גם זה לא קרה וכנראה שלא יקרה, אף ששקד מבינה היטב מדוע החוקים האלה נחוצים כל כך.
ועוד חוק מתבקש שגם עליו פסחה שקד: הבטחת ייצוג לאופוזיציה בכנסת בוועדה לבחירת שופטים. אין חוק כזה אולי משום שעד לאחרונה אחד משני חברי הכנסת החברים בוועדה היה נציג האופוזיציה. זה היה הנוהג. בבחירות האחרונות התיישב על הכיסא הזה יקירנו רוברט אילטוב, נציג ישראל ביתנו, וכאשר הצטרפה מפלגתו לקואליציה שכח לפנות אותו...
מה עשתה איילת שקד מאז הפר אילטוב את הנוהג? כלום. המצב הזה מאוד נוח לה.
איזה חוק כן מבקשת שקד לקדם? את זה של יאיר לפיד וניסן סלומינסקי להגבלת משך חקירות המשטרה. זה מה שמדאיג אותה.
נכון, להגביל חקירה בעבירה קלה לתשעה חודשים זה סביר והגיוני, אבל להגביל חקירה גדולה, מורכבת ומסועפת לשנה וחצי, כפי שיוזמי החוק מציעים, זה לא רציני. זה חובבני בלשון המעטה.
כדי שלשרת המשפטים יהיה מושג על מה מדובר, אציע לה לבקר במחלקה הכלכלית של פרקליטות המדינה, שבה כנוסים מאות ארגזי הקלסרים של חקירת פרשת מע"צ וישראל ביתנו, להתבונן בהר הראיות ולנסות להעריך כמה זמן לוקח לאדם רציני לצלוח אותו. אחרי שתטבע שקד בים הניירת היא תבין, אני מקווה, שאסור להגביל בחקיקה את המשטרה בחקירות הגדולות. זו טעות.
לא המשטרה היא הבעיה במלחמה בפשע כי אם השופטים. ליתר דיוק: המחסור במאות שופטים.
למחסור הזה אדרש בעתיד בנפרד, וכאן אמחיש זאת באמצעות תיק אחד לדוגמה: לפני כחודשיים הוגש כתב אישום חמור נגד הקבלן יצחק אמסלם המואשם במתן שוחד במיליונים לעו"ד רועי בר, היועץ החיצוני לשעבר של ועדות התכנון בראשון לציון. תיק מצמרר, קשה לעיכול.
מתי ייפתח משפטו של אמסלם? רק בעוד שבעה חודשים. המערכת קורסת.
הקרב על התאגיד (4)
נתחיל מהשורה התחתונה: את תאגיד השידור הציבורי החדש, שכל אדם שפוי צריך לברך עליו אפילו יימצאו בו בראשית דרכו פגמים, אסור לסגור. כתבתי זאת כאן ואני חוזר על הדברים: התאגיד הזה נולד בצורה חוקית, על ידי ממשלה נבחרת, על פי החלטת ובחירת הגורמים המוסמכים.
אילו הייתי ראש הממשלה, הייתי גאה בהחלטה הזאת, ודאי כמי שטוען שצריך להרחיב ולפתוח את שוק התקשורת. בטח לא מתחרט עליה.
כחלון. לא נכנע ללחצים // צילום: אורן בן חקון
מאז החליטה הממשלה פה אחד על הקמת התאגיד, לא השתנה מהותית דבר, כך גם מאז חתם ראש הממשלה באפריל השנה על מינוי חברי מועצת התאגיד בראשות גיל עומר ואיחל להם הצלחה.
למעט דבר אחד: כניסת מסיתים וזורעי רעל לתמונה בחודשיים האחרונים, סוגרי חשבונות, עיתונאים־עסקנים שהצליחו לזרוע פחד בחצר של נתניהו כאילו אוסף שמאלנים חורשי רעה השתלט על התאגיד.
זה לא נכון. קשקוש. הכל הבל הבלים.
אבל אפילו כן - אני כשלעצמי לא נבהל מעיתונאים המזוהים עם השמאל כמו שאיני נבהל מאנשי תקשורת המזוהים עם הימין - בתנאי שמדובר באנשים ישרים ובעלי מקצוע. אין ולא צריכה להיות בעיה עם בעלי דעות שונות. זו דמוקרטיה.
אני מכיר אנשי שמאל בעלי יושרה מקצועית שנעצו שיניים באנשי שמאל ומרכז, לרבות בשמעון פרס ובאהוד אולמרט, ועיתונאים מהימין שביקרו שרים בכירים בממשלת ימין. אלה גם אלה, אם היו להם הוכחות, מילאו את חובתם המקצועית.
אילו היה לנתניהו יועץ פנימי קרוב במשרדו, בעל יכולת השפעה עליו, הוא היה ממליץ לו להתרחק מהלשונות הרעות, משכנע אותו לסגת מהעליהום על התאגיד החדש, מציע לו להרחיק את הח"כ דוד ביטן מחלון הראווה שלו. רק נזק הוא גורם לו - ודאי עכשיו כשהסתיים נשף המסיכות וברור שביטן ייצג את נתניהו ולא הדאגה לקופת המדינה היא שהריצה אותו מאולפן לאולפן.
עכשיו, כשברור שמירי רגב היתה לפני חודשיים הילד מהאגדה של אנדרסן, כשנזכרים בהודאתה בישיבת הממשלה כי ההסתייגות מהתאגיד החדש נובעת מרצון הממשלה לשלוט בו ובתכניו, טוב יעשה נתניהו אם יטה אוזן לרמזים העבים של הנשיא ריבלין ("מי שבעד שידור ציבורי לא יכול להפוך אותו לשופר") ולדברי שר האוצר, משה כחלון, היחיד כמעט שהתייצב מולו בנחרצות ואמר בוועדת הכספים: "צריך לומר לו עד כאן".
כחלון לא נגד נתניהו והוא הסביר לו זאת בשיחות ביניהם. אמרתי לו, סיפר למקורביו בסיעה, שאני לא נושא עיניי להנהגה, שאני פרויקטור - שהוא לא ימצא אדם נוח ממני. אבל יש לי עקרונות שהוא צריך לכבד, ואין לי כוונה לחזור בי מתמיכתי בתאגיד ולקבור כסף רב של הציבור.
כששאל אותו אחד מחברי הסיעה מה היה בפגישה עם נתניהו לפני יותר משבוע, שבעטייה נוצר הנתק ביניהם, אמר בערך כך: כשסירבתי לסגת מתמיכתי בתאגיד, אמר לי נתניהו, כי זה עלול להוביל לבחירות. אמרתי לו שאני לא חושש מבחירות גם אם הסיעה שלי תאבד שניים עד שלושה מנדטים. לדעתי, הוספתי, אתה זה שלא תצא טוב בבחירות וכדאי לך לחשוב על כך.
חמישה ימים אחרי אותה שיחה עלה לשידור ח"כ יואב קיש מהליכוד, עוד פה של ראש הממשלה, ובתשובה לשאלות המראיין ניסים משעל, אישר בעצם את רוח הדברים. בתמצית שבתמצית: השניים התחפרו בעמדותיהם, אמר, והדבר עלול באמת להביא לבחירות.
מה יקרה עכשיו? הערכה זהירה: התאגיד לא ייסגר, והמדינה לא תלך לבחירות. השפיות תנצח.
סטירה למבקר המדינה
ביום שני השבוע הגיע מנהל נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה, עו"ד הלל שמגר, בפעם האחרונה ללשכתו בירושלים, ארז את חפציו ונסע עצוב לביתו ברעננה. האיש שחולל מהפכה בתחום והושיט עזרה לעשרות חושפי שחיתות - החזיר את המפתחות.
פורמלית, הקדים שמגר, 66, את יציאתו לגמלאות בשנה "מסיבות אישיות ואחרות". בפועל, הוא התפטר מתפקידו, ביוזמתו, אחרי שמאס בהתנהגות המבקר יוסף שפירא ומי ששולט בו, המנכ"ל אלי מרזל. הוא הלך בדרכם של כמה בכירים אחרים, מהם צעירים ממנו בהרבה, שהבינו מה קורה במשרד הזה.
שפירא. חלק מהטובים בורחים // צילום: דודי ועקנין
שמגר התפטר בגין הניסיון לפגוע בעצמאות המוסד שבראשו עמד וקצר הצלחה גדולה בעשר השנים האחרונות. הוא התפטר בגין סגירת לשכות של הנציבות בכמה מערי הפריפריה; בגין כוונת המנכ"ל להפקיע מהנציבות את אגף רימון (רישום, מיון וניתוב תלונות) ולהעבירו לשליטתו; בגין העובדה שהנציבות היתה זרוע עצמאית שטיפלה ב־17 אלף תלונות בשנה - והיא לא תהיה כזאת.
אני מקצר, הסיפור מזמין כתבה, אבל שמגר לא שש לשתף פעולה. אין תגובה, אמר לי, נכון לעכשיו לא תשמע ממני מילה.
תגובת דובר מבקר המדינה: מר שמגר ביקש, מסיבות אישיות, לצאת לחופשה של שלושה חודשים ולקראת חזרתו ביקש מאותן סיבות לנצל את זכותו לפרישה מוקדמת. המבקר כיבד את בקשתו והודה לו על תרומתו רבת השנים לנציבות.
שמגר. ההצלחה היתה בעוכריו // צילום: דודי ועקנין
בהמשך מכחיש דובר המבקר כי האחרון הצר את צעדי שמגר בעבודה וכותב כי הם פעלו יחד לקידום הנציבות והנגשתה לציבור הרחב, במיוחד בפריפריה; כי פותחה פרקטיקה של גישור לשיפור השירות למתלוננים; וכי מתבצעת עבודה משותפת עם הרשות להגנת עדים.
שורה תחתונה: הכל היה בסדר. גן עדן.
עו"ד זאבי נבעט הביתה
התנהלות ראש עיריית חיפה, יונה יהב, וכמה מבכירי העירייה בפרשיות השונות שראו כאן אור, גורמת לעוד ועוד אנשים לפנות אלי ואל עמיתיי, עוזי דיין ומיכל שבת, עם סיפורים חדשים. בקרוב נידרש גם אליהם.
בינתיים בשורה קטנה לתושבי העיר: ועדה במשרד הפנים, שעוסקת באישור מינויים בתאגידים העירוניים, פסלה את אחד המכרזים המושחתים, שעליהם התרענו כאן שוב ושוב, שבמסגרתו נבחר עו"ד יגאל זאבי לתפקיד מנכ"ל "אתוס" - החברה העירונית לאמנות, תרבות וספורט.
זאבי. ועדת הבדיקה החליטה להדיחו
"לאחר בחינת הנושא בלשכה המשפטית במשרד הפנים", כתבה לנו ביום שלישי דוברת המשרד, "הוחלט שלא לאשר את המינוי של זאבי ועל החברה לצאת במכרז פומבי חדש".
הוועדה קיבלה את החלטתה אחרי שנחשפה לאופן בחירת עו"ד זאבי בידי ועדת איתור שבראשה עמד איש העסקים יעקב פיינגולד, חבר מועצת העירייה, שזאבי ייצג אותו בעסקיו הפרטיים; אחרי שנחשפה לעובדה שזאבי הורשע בשעתו בהונאת העירייה.
יהב. מתי יסיק כבר מסקנות ויתפטר? // צילום: מישל דוט קום
תגובת העירייה: "בעקבות הנחיית משרד הפנים השבוע הורה ראש העירייה ליו"ר אתוס לכנס את הדירקטוריון, למנות מ"מ ולפעול להוצאת מכרז".
פרשת רשם הקבלנים
בדומה לפרשיות עיריית חיפה ולפרשיות ראש עיריית קריית מוצקין, חיים צורי (שבקרוב נחזור גם אליהן), גם בפרשת רשם הקבלנים, עו"ד אמנון כהן, הנגוע בניגוד עניינים חמור ובוטה, מוסיפים להגיע חומרים מעניינים חדשים.
המידע הרגיש נבדק בימים אלה וממצאי הבדיקה יתפרסמו בקרוב.
בינתיים מסרו לנו מלשכת שר השיכון, יואב גלנט, כי תלונות כאלה ואחרות כנגד הרשם הועברו גם לידיעת השר והוא העביר אותן לבחינת היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. השר ממתין להכרעת היועץ בשאלה אם להעניק לרשם, שהיה מנכ"ל התאחדות הקבלנים בבאר שבע (ונשאר מחובר אליה בטבורו; מ"ג), קדנציה נוספת.
