הילד כועס ומאשים? 10 טיפים שיעזרו להתמודד

הורים רבים מציינים את הקושי והתסכול העולים כאשר הילד מאשים וכועס, " את לא אוהבת אותי, נמאס לי מהבית הזה, אני שונא אתכם". במקרים רבים ההורים מגיבים בכעס ובתוקפנות, כדי להפסיק את ביטויי הכעס. חוקרים מציינים כי, חשוב לאפשר לילד להביע רגשות כעס ותסכול כדי למנוע דכאון ועצב בבגרות .

אחת הבעיות הגדולות בהתמודדות עם כעס אצל ילדים הוא רגש הכעס ולאחריו רגש האשמה המתעורר בנו ההורים, נוכח תגובותינו הקשות. על מנת להתמודד עם הכעס של הילדים, עלינו לשנות את הפרדיגמות, את הנחות היסוד השגויות לגבי הכעס ולהבין שמטרתנו אינה להדחיק או לדכא את רגשות הכעס בילדים או בעצמנו, אלא לקבל את הכעס כרגש טבעי המעיד על צרכים סמויים שחשוב לתת להם ביטוי. לכן, עלינו לסייע לילד הכועס ללמוד כיצד לבטא את הכעס ואת צרכיו באופן אחר, בלי לפגוע וללא הדחקה .

במחקר "הילד האגרסיבי", שפורסם בלשכת הילדים, ACYF DHEW ע"י ללין ואברמסון מציינים החוקרים כי, הבעיה היא, שבמרבית המקרים גם אותנו לא לימדו כיצד להתמודד עם כעס בילדותנו, גם אנו גדלנו על מסרים ודפוסי חשיבה כי כעס הינו רגש שלילי שנדרש לדחוק אותו. החוקרים מוסיפים כי כעס ועצב הם רגשות קרובים אחד לשני, ומרבית רגשות הכעס שהודחקו אצלנו בילדות באים לידי ביטוי בעצב ודכדוך כשאנו מבוגרים.

החוקרים מוסיפים, כי על מנת להגיב ביעילות נוכח התנהגות תוקפנית אצל ילדים עלינו להבין מה עלול להפעיל את ההתפרצות. תכופות, עולה פער בציפיות מבלי שהילד למד כיצד להתמודד עם הפער בדרך נורמטיבית. כעס יכול להיות ביטוי לתחושת חוסר ביטחון וניסיון להימנע מרגשות כואבים. כעס עשוי להיות קשור לחשש מכישלון, לתחושות של בידוד לעצב ואף דיכאון, או שהוא עשוי להיות קשור לחרדה בסיטואציות

אז מה עושים ?

1. הגיבו וחזקו התנהגות חיובית אצל הילד

הורה מתבונן ואמפתי, ימצא אינספור הזדמנויות במהלך היום כדי לתת חיזוקים חיובים כגון "אני אוהב את הדרך שאתה מתארגן לבד בבוקר ", "אני שמח ששיתפת את החטיף שלך עם אחותך", "תודה שסיפרת את האמת על מה באמת קרה" ועוד. גם מורים יכולים לחזק התנהגות טובה באופן חיובי עם הצהרות כמו "אני יודע שזה היה קשה לך לחכות לתורך, ואני שמח שאתה יכול לעשות את זה", "תודה שהצעת לעזור לילדים עם המטלה".

2. התעלמו מהתנהגות בלתי הולמת - אך לא פוגענית

אין המשמעות שצריך להתעלם מהילד, רק מההתנהגות. לעיתים ילדים לומדים, כי ניתן לזכות בתשומת לב והכרה בדרך השלילית, והתייחסותך רק מגבירה את ההתנהגות השלילית.

3. אפשרו ריענון ושחרור פיזי

מחקרים מעידים כי רמת התסכול בקרב ילדים שיש להם הזדמנויות לפעילות גופנית ותנועה, בבית והן בבית הספר הינה פחותה בתדירות ובעוצמה. לפעמים די בלאפשר ולעודד סיבוב בסלון או בכיתה והילד חש פורקן ועידוד.

4. התאימו את הסביבה הפיזית והאנושית

אנחנו צריכים לנסות לתכנן את הסביבה כדי שדברים מסוימים ייקרו פחות, עד שהילד ירכוש מיומנות להתמודדות. חישבו על המרחב שהילד מצוי בו ועלול ליצור לחץ. נסיעות ארוכות ללא הפסקה וללא פעילות הפוגה, מרחב משחקים גדול מדי שהילד חש אובד בו, ישיבה בכיתה בצפיפות או בחום.

5. הפגינו התעניינות וקרבה פיזית לילד

תכופות, די בנוכחות ובעניין של המבוגר, על מנת למתן את הדחף ואת הכעס של הילד. ילד עומד להשתמש בצעצוע באופן הרסני ומבוגר שיביע עניין עשוי למתן את השחתת הצעצוע. לעיתים, ילד נאבק עם טקסט קשה ומתסכל ודי במבוגר אכפתי המציע " אני יכול ללמדך איך להתמודד עם מילים קשות" כדי למנוע תסכול והתפרצות.

6. הפגינו חיבה

לפעמים כל מה שצריך עבור כל ילד כועס כדי להחזיר לעצמו את השליטה, הוא חיבוק פתאומי או להראות ביטוי אותנטי אחר של חיבה. קל ביותר להיות במצב של כעס תמידי מול ילד, אך הילד ירגיש שהוא מאכזב את הוריו ושאין אוהבים אותו כפי שהוא. חוויה מסוג זה, עלולה לגרות ולהגביר תגובות אגרסיביות, ילדים אחרים יוכלו להגיב באדישות, הסתגרות או אפילו פגיעה עצמית. בהן לילד אין כל שליטה.

7. השתמשו בהומור

ניתן להקל על המתח באמצעות הומור. הצחוק מקנה לילד הזדמנות "להציל את כבודו." עם זאת, חשוב להבחין בין הומור כסולם הצלה לבין סרקסטיות או לעג.

8. עזרו לילד להבין את הגורם לתגובתכם הרגישה

לעתים קרובות, אנו נכשלים להבין באיזו קלות ילדים צעירים יכולים להגיב כראוי ברגע שהם מבינים את הסיבה.

ניתן לפנות ישירות אל הילד, ולשתף אותו כיצד אתם מרגישים ולבקשם למצוא חלופה אחרת. לדוגמא, הורה או מורה יכול להשיג שיתוף הפעולה של ילד באומרו, " רעש בדרך כלל זה לא מפריע לי, אבל היום יש לי כאב ראש, אז האם אתה יכול למצוא משהו אחר שהיית נהנה לעשות?"

9. תתנו לגיטימציה, למדו לזהות ולהביע את רגשות התסכול

אמרו לילד כי, אתם מקבלים את תחושת הכעס אולם לא את התגובה הפוגענית. הציעו הצעות משותפות, כיצד ניתן לבטא את תחושת הכעס ללא פוגעניות. לימדו את הילדים כיצד לבטא את רגשות הזעם שלהם במילים המתארות את האירוע, ואת הצרכים שלהם במקום לבטא את הכעס באגרופים. עודדו את הילד לומר למשל, "אני לא אוהב שאתה לוקח לי את העיפרון שלי". אני לא מרגיש שאני חלק מהמשחק עכשיו".

10. התמקדו בלמידה לעתיד ולא בענישה

חישבו עם הילד, מה ניתן ללמוד מהאירוע וכיצד ניתן להתמודד באופן שונה כשאנו חווים תסכול, כעס ופחד. עדיף שלא לספק לילד פתרון ספציפי למכשול או בעיה, כי אם למדו אותו שיטה לפתרון כללי, שממנה יוכל להקיש על מגוון מצבים. למשל, אפשר ללמדו כמה אפשרויות תגובה כאשר הוא כועס על מישהו, ולאו דווקא כאשר אחותו מפריעה לו. רצוי לעשות הכללות, למשל להמליץ לו לדבר או לפנות למבוגר במקום להרביץ .שתפו אותו באירועים בהם גם אתם הגבתם באופן לא מותאם וכיצד למדתם לשלוט בתגובות ולהגיב במילים, בבקשה, בהצבת גבולות מכבדים במקום בפוגעניות.

קיימת הסכמה בין החוקרים בתחום החינוך והפסיכולוגיה כי, במשפחות המאפשרות לילדים לבטא תחושות כעס ותסכול ללא רגשות אשם והתגוננות, במשפחות המקבלות את הכעס כרגש טבעי ובקרב הורים המלמדים את הילדים לזהות ולהביע את צרכיהם, יופחתו ביטויי הזעם והכעס של הילדים בילדות, כמו כן יופחתו ביטויי העצב והדיכאון בבגרותם.

*סיגל ניב מנחה חינוכית ויועצת לארגונים, הורים ומשפחות M.A בחינוך, ניהול ופיתוח תהליכי חינוך לילדים ולמבוגרים, זוכה בפרס בר לב למצוינות במחקר בחינוך החברתי 2011