"לא אכפת לי שנשים גונבות את השיער שלי"

הנערות ההודיות שנוהגות להעניק כמנחה את שיערן לאלה ההינדית וישנו, עושות זאת מתוך אמונה כי הדבר מגן עליהן ומעניק להן שלווה. אלא שמאחורי הפולחן הדתי עומד מפעל ציני ומנצל, שבמסגרתו נגנב שיערן של הנערות ונמכר למספרות בבריטניה, שם הוא נמכר כתוספות שיער. בדרכו לשם, השיער עובר בסין, שם הוא נשטף ונצבע.

אתר החדשות "דיילי מייל" חשף את המסע העצוב של מחלפות ראשן של הנערות ההודיות, המכונה גם "זהב שחור", שמניע את תעשיית הארכות השיער, הנמכרות במחיר המופקע של אלף לירות שטרלינג לטיפול ועיצוב שיער. הביקוש הגדול ביותר מגיע מבריטניה, שמייבאת יותר מ-43 מיליון טון שיער אנושי בשנה.

למקדש ידג'יריגוטה, הממוקם באזור עני בדרום הודו, מגיעות נשים קשות יום שממתינות בסבלנות ששיערן יתארך על מנת שיוכלו להעניק אותו כמנחה לאלה וישנו. הכינוי "זהב שחור" ניתן לשיער משום שאותן נערות אינן צובעות אותו ולא מייבשות אותו בעזרת פן אלא מחליקות אותו, מה שהופך אותו לחומר גלם איכותי במיוחד.

לבניה קקלה, הודית בת 28 שנוהגת להעניק את שיערה לאלה, סיפרה כי למרות שגידלה את שיערה במשך שנים, הניחה את שיערות ראשה על המזבח מבלי שתבקש עבורן כל תמורה. "אני עושה זאת כאות תודה לאלה, לא אכפת לי מה קורה עם השיער אח"כ", אמרה, "אם לנשים יש שיער לא טוב והן רוצות את שלי כדי להיראות יפות יותר, זה מספיק טוב בשבילי".

בהודו, גזירת השיער והענקתו לאלים היא מסורת עתיקה ונפוצה, וגם העובדה כי השיער נגנב ונמכר לסוחרי שיער ידועה לכל. בימים העמוסים יותר בפעילות במקדש ידג'יריגוטה מגיעות יותר מ-50 אלף נשים שממתינות בתורים ארוכים על מנת שיוכלו לעמוד מול מזבח המקדש ולהניח עליו את שיערן.