מה שכבודה לא הבינה

תחשוב, אמר לי אתמול משפטן ותיק, היכן היתה הפרקליטות בפרשיות טלנסקי־ראשונטורס רק לפני שלוש שנים - כשאנשי אולמרט ניסו לרסק אותה בכל כוחם, ואמנון דנקנר המנוח הציע לפרקליט המדינה דאז, משה לדור, להתאבד - והיכן היא היום. תחשוב מה היה קורה אילו אנשים חסרי חוט שדרה בפרקליטות, ללא רוח קרב היו מצליחים למנוע הגשת ערעורים מתבקשים בתיק הזה והזיכויים ההזויים היו נשארים על כנם.

חשבתי וראיתי מול העיניים רפובליקת בננות. חשבתי וראיתי מול עיניי מדינה רקובה, מתפרקת, המאבדת את ערכיה הבסיסיים - מדינה שבה פוליטיקאים ועיתונאים משלבים ידיים כדי להגן על ראש ממשלה שבכספת הסודית שלו נמצאו מאות אלפי דולרים שקיבל בהסתר.    

חשבתי גם שאותם חמישה שופטים בבית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, ניל הנדל, עוזי פוגלמן, יצחק עמית וצבי זילברטל, שבפרשת הולילנד הוציאו להורג את מבחן בוזגלו, החזירו השבוע לעצמם את כבודם. 

החזירו בגדול, צריך להודות, כאילו הבינו שהגזימו בחלוקת מתנות למורשעי הולילנד; כאילו הבינו שהציבור מאס בהורדת הרף למען מיוחסים מגוהצים; כאילו הבינו שאחרי חשיפת השיחות המוקלטות של שולה זקן עם אולמרט - אין מנוס מהרשעה מהדהדת. כאילו הבינו שאת השחיתות המשתוללת חייבים לעצור כאן ולא בתיקים הקטנים. 

נכון, את הכרעת הדין החשובה של כבודם ניתן היה לכתוב בשלושה חודשים ולא בשנה בקירוב. לא נדרשה בה הכרעה בהלכות משפטיות סבוכות. 

נכון, כבודם עינו ממש את שוחרי שלטון החוק ואת סרגלי שמורת הטבע של מערכת האכיפה. פגשתי אנשים מיואשים שהפסיקו להאמין בערכאה הזאת. עינוי הדין הזה לא פסח גם על ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שהאמין כנראה שבעליון ידלגו למענו שוב על ערך השוויון בפני החוק. אל תקנאו בו: גם הוא קץ בסחבת. 

השופט פוגלמן. ביקורת נוקבת (א') // צילום: דודי ועקנין

אבל בשורה התחתונה - אחרי כל מסע התלאות הזה - הכרעת הדין הסופית, הכתובה והמנומקת היטב, היא יום חג לדמוקרטיה, לשלטון החוק, לאנשים שהמדינה הזאת יקרה להם. היא מפסיקה את הכרסום בקודש הקודשים של מערכת המשפט; היא מהווה אמירה רועמת במדינה שבה מתריעים בשער נרדפים, היא קריאת אזהרה למי שעדיין לא למדו את הלקח.

ומה שלא פחות חשוב - היא בבחינת סטירת לחי מצלצלת לנשיאה לשעבר של בית המשפט המחוזי בירושלים, מוסיה ארד. לא אחת, לא שתיים, לא שלוש. קשה למנות אותן. 

השופטת ארד. הזיכוי התמוה // צילום: דודי ועקנין

כבודה עמדה בראש הרכב השופטים שזיכה את ראש הממשלה לשעבר בסיבוב הראשון וחתומה על כמה החלטות הזויות ופרשנויות תמוהות שאף שופט סביר לא היה מעלה אותן על הכתב. הוא לא היה מעז. הוא היה מתבייש.

ארד העזה. היא לא התביישה.

 

כספים לצרכים פרטיים

על מה, למשל, יצא קצפם של שופטי העליון בפסק הדין של הנשיאה וחבריה במחוזי? 

על הצגת מתת אחת לאולמרט מאיש העסקים טלנסקי בגובה של 4,700 דולרים (לכיסוי שהות פרטית של אולמרט במלון בוושינגטון) ומתת שנייה בגובה של 15 אלף דולרים (לכיסוי שהות פרטית במלון בניו יורק) - כסכומים קטנים, זניחים, שאינם מצדיקים הרשעה...

הזיכוי ניתן אף שהוכח שנותן השלמונים טלנסקי ביקש תמורה מאולמרט ונענה; אף שבמהות מדובר בעבירת שוחד ולא רק במירמה והפרת אמונים, כנטען בכתב האישום. השופט עוזי פוגלמן לא הבין בנסיבות האלה על מה ולמה הזיכוי והחליט בהסכמת חבריו לבטל אותו. 

באותה הזדמנות דחה עוד הסבר תמוה של השופטים: מדובר היה "בשני אירועים בלבד".

אין די בשני מקרים של קבלת שלמונים כדי להרשיע? תהה פוגלמן, והוסיף: "הסכומים האלה אינם זוטי דברים". 

הוא צודק: איך אפשר לזכות בדין מי שקיבל בחשאי אלפי דולרים במתנה, כאשר בוחן רכב בישראל נשלח לכלא ל־14 חודשי מאסר בגין קבלת שוחד בגובה 250 שקלים?

פוגלמן לא הבין גם איך שופטי המחוזי הפכו את מאות אלפי השקלים שקיבל אולמרט בסתר מטלנסקי ומאחרים לכספים "פוליטיים", כשאולמרט לא הוכיח שהם הוצאו לשימושים פוליטיים; איך כבודם זיכו אותו בשעתו גם בפרשה הזאת כשאולמרט טען שנעלמו מהקופה 150 אלף דולרים והוא אינו יודע מה עלה בגורלם... 

השופט יצחק עמית, שהצטרף לפוגלמן, ניסח את הדברים כך: "התמונה העובדתית בכללותה היא שאיש ציבור מקבל מעטפות כסף במזומן ומעבירן בהסתר לקופה סודית... היעלמותם של 150 אלף דולר מכספי הקופה - מדברת בעד עצמה... כל הפלפולים וההתפתלויות לגבי השאלה אם מדובר בכספים פוליטיים או פרטיים, מחווירים כנגדה". 

כבודו ניצל את ההזדמנות כדי להגן על עבירת המירמה והפרת אמונים, שיש המבקשים לבטלה בגין עמימותה כביכול, וקבע: היא לא פוגעת בעקרון החוקיות, היא חיונית, בכוחה לשמש מחסום מפני שחיתות שלטונית".  

ועוד סטירה ספגה הנשיאה לשעבר: שניים מחמשת השופטים, פוגלמן ועמית, החליטו שהיה מקום להרשיע את אולמרט גם בפרשת ראשונטורס בגין המימון הכפול של הטיסות שלו לחו"ל. לדבריהם, הוכח שבארבע טיסות נעשה הדבר בידיעת אולמרט; שהשר הינחה בכתב את עובדת משרדו בעניין גביית הכספים העודפים; שסכום הכספים העודפים בנסיעות הללו הגיע ל־34 אלף דולר!!!

השופט עמית. ביקורת נוקבת (ב') // צילום: דודי ועקנין

מדוע, בכל זאת, זיכה אותו השופט סלים ג'ובראן מהאישום החמור, בתמיכת זילברטל והנדל? הנה נימוק מאַלף אחד: "לא ניתן לשלול את האפשרות שאולמרט לא הקדיש תשומת רבה למסמכים אלא רק ראה אותם ברפרוף והעיר את הערותיו...

ועוד נימוק מארסנל נאשמי הצמרת: אולמרט היה עסוק מאוד, טרוד בעבודה, לא התעמק בכל פרט בפרט... 

בקיצור, חזרנו לגירסת אני טמבל, אני טיפש, אני לא יודע מה קורה סביבי. רק שהפעם בברכת בית המשפט העליון.

 

יבואו על הברכה 

אי אפשר לחתום את סיפור משפטי אהוד אולמרט בלי לומר כאן תודה פומבית למי שיצאו למלחמה הזאת כנגד כל הסיכויים: החשב הכללי לשעבר, ירון זליכה, שפנה ראשון אל מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס וגייס אותו למלחמה באולמרט (פרשת בנק לאומי); המבקר עצמו שהתעמת עם ראש הממשלה ואנשיו באומץ; והיועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, שהעניק גיבוי מלא לפרקליט המדינה, משה לדור. 

קורב. גם הוא עמד בלחצים ובהכפשות הקשות // צילום: דודי ועקנין

ועוד: השופט דוד רוזן שחולל רעידת אדמה בהחלטתו להרשיע את ראש הממשלה ואת בכירי המשק; צוות התביעה הכללית בתיק הולילנד בראשות עו"ד ליאת בן־ארי; צוות התביעה במשפט טלנסקי בראשות עו"ד אורי קורב; ראש אגף החקירות, יואב סגלוביץ', שהפעיל יחידה שלמה בקרבות האלה - ורבים אחרים שחלקם עדיין בצל.

לכולם מגיעה מילה טובה. בניגוד לשומרי סף אחרים, הם לא נרדמו בשמירה.               

 

וסרמן משבש הליכים

עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת ממשיכים לקבל מכתבים ולשמוע תחינות של אנשי הוראה, של עובדי הסתדרות המורים ושל קוראים רבים בפרשיות מזכ"ל הסתדרות המורים, יוסף וסרמן. שניהם מוצפים בהם. 

התשובה שהפונים מקבלים מאיתנו: ראשית, בקרוב נציג כאן את רשימת התומכים במזכ"ל שסרח ומגוננים עליו, ובהם ממלא מקומו גד דיעי, ומנהלי האגפים יוסי משאלי, דורית חגי, ציפי דביר, וכן מזכירי סניפים כמו חני לידור מחיפה ונפתלי כהן מחדרה. איך כל אחד מהעסקנים האלה הפך לחייל של וסרמן ואינו מעז לקום עליו.

וסרמן. חשוד בהטרדת עדים // צילום: דודי ועקנין

שנית, הפסקת כהונת הפדגוג הזה אינה בידינו. אנחנו מתריעים, מזהירים, מדליקים פנסים - כל היתר נמצא בידי רשויות החוק והמשפט. הן עושות את המיטב כדי שהאיש הזה, שהכוח והשררה העבירו אותו על דעתו, ישלם מחיר על מעשיו.

ובכל זאת - לפני חודש לא התאפקתי ופירסמתי כאן קריאת אזהרה גלויה: אחרי שווסרמן ושותפו למעשי הפשע יוסי אפרת (ראש אגף תרבות...) קיבלו כבר את עיקר הראיות נגדם, לקראת השימוע בתיקיהם; אחרי שהם יודעים מה העידו במשטרה חלק מהכפופים - הם עלולים להתנכל להם ולנסות לשבש את הליכי המשפט. "לא אתפלא אם זה יקרה, או שכבר קרה", כתבתי, "שהרי וסרמן מסוגל לכל".

חלפו שבועיים והחשש התאמת: במשטרה הצטבר מידע על כך שהמזכ"ל הנוקם מנסה לבוא חשבון עם מי שהעידו נגדו; שהוא מטריד עדים; שהוא צורח ומאיים בפיטורים. 

זה קרה פעם, פעמיים, שלוש עד שפקעה סבלנות החוקרים ובעצה אחת עם התובעים המיועדים בתיק, עוה"ד יוסי קורצברג ורותם נוימן־וסרמן, הם הזמינו אליהם את וסרמן ביום חמישי האחרון וחקרו אותו באזהרה כחשוד בהטרדת עדים. 

ההליך הזה היה אמור להסתיים בבית המשפט, בהוצאת צו הרחקה נגד המזכ"ל עד לסיום ההליכים - אבל לבקשת וסרמן הוא הסתיים, זמנית, ללא התערבות שופט: המזכ"ל הסכים בשלב ראשון לא להגיע בשבועיים הקרובים למשרדי הארגון. 

ואכן, ביום ראשון השבוע, כאשר התכנסו 150 עובדים לטקס הרמת כוסית לקראת החג, הוא לא נראה במקום. המתח והאווירה הקשה בבניין התחלפו בחיוכים, היתה תחושה של הקלה, רווח לנוכחים. "כשהעובדים לא ראו את פניו של הרוע לידם", אמר לי אחד מהם, "הם נראו מאושרים".

מה יקרה בעוד שבועיים, שאלתי, ואת התשובה סיפקו שלשום סנ"צ אסף וולפיש ורפ"ק גיל לוי מיאח"ה. הם פנו לשופט השלום בראשון לציון, עמית מיכלס, וביקשו להאריך את תקופת הרחקת וסרמן ממשרדיו ב־90 יום בגין אותה הטרדת עדים.

כבודו נענה באופן כמעט מלא (עד ראשית דצמבר) לא לפני שקבע: "לא מדובר בחשש בעלמא. קיים חשש סביר בעוצמה גבוהה ביותר לביצוע עבירה של הטרדת עד".

האם לפחות עכשיו, אחרי ששופט עיין בראיות וכתב מה שכתב, יתפטר וסרמן? אני בספק. אבל הפעם תנסה אחת ממזכירות הסניפים, יפה בן דוד, לגרום להדחתו. הצחנה חונקת אותה.   

 

פרשת רשם הקבלנים 

בימים שבהם חוגגת ההפקרות קשה בענף הבנייה, שוקל עדיין ברצינות שר השיכון, יואב גלנט, להאריך בארבע שנים את כהונת רשם הקבלנים, עו"ד אמנון כהן. בלתי נתפס.

מיכל שבת ביקשה משר השיכון הסברים לרצונו להאריך את כהונת כהן למרות תפקודו הלקוי - ולא קיבלה תשובה עניינית. התגובה היחידה שנשלחה אליה מטעם משרד השיכון: "עו"ד כהן נבחר במסגרת ועדת איתור שבה היו נציגים של משרד המשפטים והנציבות. הבחירה נעשתה בצורה שקופה". 

להגנת גלנט נאמר שהמינוי הזה נולד בחטא לפני ארבע שנים, בעידן של השר אריאל אטיאס וביוזמת כמה שרים בליכוד. למה בחטא? כי עו"ד כהן הגיע לתפקיד רשם הקבלנים, שהוא שומר הסף מטעם הציבור, היישר מתפקיד מנכ"ל התאחדות הקבלנים בבאר שבע (ניגוד עניינים מובהק) באמצעות הפארסה ששמה ועדת איתור. 

כהן. המינוי נולד בחטא וצריך לבטלו // צילום: יח"צ

"כל ועדות האיתור הן פארסה", אמר לנו מי שאמר. "תמיד מנכ"ל המשרד הוא היו"ר והוא מכוון לבחירת המועמד שביקרו חפץ השר. אם כל חברי הוועדה מסכימים - נגמר הסיפור. אם חברי ועדה, שהם אנשי מקצוע, מסרבים לתמוך במועמד של השר, כי לדעתם אינו מתאים, או אינו המועמד הטוב ביותר - מביאים להחלטת השר כמה מועמדים והוא בוחר את זה שרצה מראש ואינו חייב הסבר ונימוק לאף אחד". 

במקרה של כהן חשבו חלק מחברי הוועדה שהזוי לצפות שמי שתפקידו הקודם (גם הוא מינוי מטעם ובעזרת פטרוניו בליכוד) היה לדאוג לאינטרסים של הקבלנים, יוכל להפוך את עורו ולדאוג לאינטרס של הציבור מול הקבלנים.    

בפועל אנחנו יודעים שבתקופת כהונתו של כהן נעשו מעשים חמורים ביותר. השוק הוצף בקבלנים שאינם כשירים לבצע את העבודות שהרשם התיר להם לבצע. "הוא מעין סוס טרויאני במערכת, וזו פצצת זמן מתקתקת שעלולה לעלות בחיי אדם", אמר לנו השבוע אדם שנזקק לשירותי הרשם. 

המשך יבוא.

 

שרת הרוח והפרובוקציה

על מירי רגב, שרת הרוח והצלצולים, אין סיבה להשחית יותר מדי זמן ומילים. בסוף היא תמאיס את עצמה גם על חסידיה השוטים.

ובכל זאת: אחרי מה שקרה לפני שבוע וחצי בטקס חלוקת פרסי אופיר בקולנוע (גם בו...), אני שואל את עצמי אם לא הגיע הזמן שהיוצרים במדינה פשוט יתעלמו מרגב? שכל מי שנגזר עליו להיות נוכח בהשתוללות התורנית שלה, יבליג ובעצם השתיקה והאדישות יבהיר לה שהוא בסך הכל מרחם עליה?

הרי אין כאן טעות: רגב עושה זאת בימים שבהם מיטב היוצרים הצעירים בקולנוע ובתיאטרון, חלק גדול מהם בני עדות המזרח, זוכים להכרה ופורצים בהצלחה למעלה; בימים שבהם קשת הנושאים שבהם עוסק הקולנוע הישראלי רחבה ואינה פוסחת על שום מגזר כולל בני המיעוטים; בימים שבהם צריך לברך את התעשייה הזאת ולא להתנפל עליה ועל יוצריה.

היא יודעת זאת ובכל זאת דבקה ברפרטואר שלה. 

אנחנו מכירים מחוללי מהומות מסוגה מהמגרשים הפוליטיים, המבקשים לקושש כותרות, תמונות וקולות, ומתנדבים בשמחה לעזור לה: מירי רגב, מירי רגב, מירי רגב, מירי רגב, מירי רגב, מירי רגב, מירי רגב, מירי רגב, מירי רגב, מירי רגב. מספיק? לא בטוח: מירי רגב, מירי רגב, מירי רגב, מירי רגב, מירי רגב, מירי רגב. מספיק? עדיין לא, אבל אני עוצר כאן.

מירי, לגזור ולשמור. להדביק על המקרר.

אלמלא אילוצים של קוצר היריעה, הייתי מציף את העמודים האלה גם בעשרות תמונות של רגב מלווה ב"כפיים, כפיים, כפיים". הייתי עושה הכל כדי לחסוך לנו את מופע האימים הבא.

 

כחלון: מילה היא מילה

שר האוצר קם לפני יומיים בבוקר, קרא מוסף כלכלי שאינו מחבב אותו במיוחד (על רקע רגישותו החברתית ועימותיו עם יאיר לפיד והמיליונרים שהוא מייצג) וגילה שהוא נגוע בדיל כזה או אחר. השורה התחתונה של הידיעה: כחלון חזר בו כביכול מתמיכתו בתאגיד השידור הציבורי.

אז לא: אין שחר לדברים. 

כחלון נתן את מילתו שהתאגיד הזה יקום גם יקום, וחזר על כך באוזניי גם השבוע. "שיהיה ברור", אמר לי, "אני עומד מאחורי הדברים שפורסמו בעמודים שלך לפני חודשיים. לא שיניתי את דעתי, לא חזרתי בי, לא רקמתי דיל עם מישהו. הפרסום המטעה הזה הוא חלק מהמלחמה נגדי של תומכי יאיר לפיד".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו