פרידה מנומסת, והַפִּיל נשאר בחדר

שמונה שנים של כהונה כפולה של הנשיא ברק אובאמה, 14 פגישות, יותר מ־30 שעות יחד, והגיע הזמן לסיכומים. השבוע בנימין נתניהו לא הסתיר את המחלוקות עם נשיא ארה"ב. הוא אפילו סיכם: יש שיתוף פעולה רחב אל מול חילוקי דעות לא מוסתרים. במרכזה של מערכת היחסים הזאת, קיימים שני חילוקי דעות בנושאי מהות: ראשית, המחלוקת בנושא הגרעין האיראני. שנית, המשא ומתן התקוע עם הפלשתינים, ומה הגורמים האחראיים לכך.

בעוד הסוגיה האיראנית ברורה לכולם, וזאת בין היתר בשל הסכם המעצמות עם טהרן, הנושא הפלשתיני נותר מדמם. נתניהו ואובאמה חלוקים ביניהם בנוגע למהי הסיבה שאין הסכם עם הפלשתינים. לפי נתניהו, הבעיה היא הסירוב העיקש של ההנהגה הפלשתינית לוותר על זכות השיבה ולהכיר במדינה יהודית בגבולות כלשהם. לדבריו, זהו לב הסכסוך. לפי אובאמה, שבעמדתו מצדדים היום גם באיחוד האירופי ובאו"ם, מקור הסכסוך טמון בהתנחלויות, שמרחיקות את הקמת המדינה הפלשתינית העצמאית. הם יצרו פיקציה, טוען הנשיא, כי לב הסכסוך הוא אותן 30-20 התנחלויות שמחוץ לגושים. ונתניהו? הוא מנסה כבר שנים לומר שלא כך הדבר. ולכן, רה"מ הגיע השבוע לניו יורק לנאום בעצרת הכללית של האו"ם, כפי שהוא עושה בכל שנה, כדי לומר את האמת, כפי שהוא רואה אותה.

 

•••

 

ארבעה ימים לפני הנסיעה המתוכננת לעצרת האו"ם, הגיעה ההודעה הרשמית, שלפיה אובאמה ונתניהו ייפגשו בניו יורק. הפגישה מתקיימת לאחר שבשבוע שעבר נחתם הסכם הסיוע לישראל, שבמסגרתו ארה"ב תעניק 38 מיליארד דולרים לישראל בעשור הקרוב. זהו הסכום הגדול ביותר שהעניק הממשל בוושינגטון למדינה כלשהי. נתניהו הודה השבוע לאובאמה פנים מול פנים - ובפומבי - על הסיוע. עבור נתניהו, החתימה על ההסכם עם אובאמה נועדה להעביר מסר אחד ברור: הסיוע האמריקני לישראל חוצה מפלגות וחוצה ממשלים. אי הסכמות בין מנהיגים לא יפריעו לקשר העמוק בין ישראל לארה"ב. 

יש להזכיר שתי נקודות מפתח, אם רוצים להיכנס ולהבין את מאחורי הקלעים של הפגישה בין שני המנהיגים השבוע - האחת: הבחירות לנשיאות בארה"ב והקשר שלהן לישראל; והשנייה, המורשת שמבקש אובאמה להשאיר אחריו ומקומה של ישראל בתוכה.

נתחיל בסוגיית הבחירות לנשיאות ארה"ב וישראל. הנשיא האמריקני, הרואה בדונלד טראמפ מועמד לא ראוי לתפקיד הנשיא הבא, מחשב כל פעולה שלו ביחס למידת ההשפעה שלה על הקמפיין של הפייבוריטית המובהקת שלו, הילארי קלינטון. הפגישה השבוע בניו יורק בהחלט יכולה להעניק את הרושם שנשיא דמוקרטי העניק לישראל את הסיוע הגדול ביותר בתולדות ארה"ב. עבור ידידי ישראל, זהו חיזוק לקלינטון. המפגש הוא סוג של חגיגת הסכם הסיוע, הצגת פיוס. אובאמה הפגין שיתוף פעולה פורה בין ממשלו הדמוקרטי לממשלת נתניהו. 

מצד שני, דמוקרטים ממחנהו של ברני סנדרס מתחו ביקורת על הסיוע הנדיב לישראל. ייתכן שזאת הסיבה שכעת מעלים את האפשרות, שלפיה הנשיא יציג מתווה משלו לסכסוך הישראלי־פלשתיני. לפי מתווה זה, ההסכם הביטחוני שנחתם עם ישראל יאפשר לדמוקרטים לבסס את ההגנה על הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, בלי להזניח את הפן המדיני התקיף.

אובאמה התבטא השבוע פעמיים בסוגיה הפלשתינית: האחת, בעצרת האו"ם, שם אמר כי ישראל לא יכולה להמשיך לכבוש אדמה פלשתינית, והשנייה, בפגישה עם נתניהו, כשהביע את דאגתו מהמשך הבנייה בהתנחלויות. עם זאת, צודקים הפרשנים הסבורים כי הנאום החשוב של אובאמה הוא זה שעדיין לא נשא; נאום שינסה לעגן את מורשתו בנושא הישראלי־פלשתיני, על ידי התייחסות לגבולות, לפליטים, לירושלים ולביטחון. 

לפי בכיר אמריקני, אובאמה עדיין לא החליט אם הוא רוצה לשאת נאום כזה בכלל, או לקדם מתווה שייקרא על שמו, כפי שהיה עם "מתווה קלינטון". זהו הפיל שבחדר. נתניהו יודע שהפיל בחדר, ואובאמה יודע שנתניהו יודע שהפיל נמצא בחדר, אך ההחלטה בנושא תגיע כנראה אחרי הבחירות. השבוע, בפגישה ביניהם, הנושא הזה לא עלה. 

החשש הישראלי מבוסס, בין היתר, על תקופת סיום כהונתו של ביל קלינטון. אז קלינטון זימן את שיחות טאבה, כשהוא נמצא כשלושה חודשים לפני סיום כהונתו, משוחרר מהרצון להיבחר, ומי שפנוי לעסוק רק במורשת שישאיר אחריו. נשיא אמריקני בסיום כהונתו, בכל הנוגע לנושאי חוץ, הוא לא ברווז צולע - הוא לעיתים ברווז דוהר. 

מבחינת ישראל, אחת הסכנות היא שמתווה נשיאותי כזה, שיתפרסם בתפר שבין אחרי הבחירות לבין סיום כהונתו של אובאמה ב־20 בינואר, יאומץ על ידי מועצת הביטחון של האו"ם ויהפוך לתוכנית פעולה ממשית שתיקח מישראל את המושכות ותנסה לכפות הסכם. 

 

מה הילארי היתה עושה?

החשש הזה הוביל השבוע לכך שאיפא"ק, השדולה הפרו־ישראלית בארה"ב, יזמה את מכתב 88 הסנאטורים, שקראו לאובאמה להטיל וטו על החלטות חד־צדדיות בנושא הישראלי־פלשתיני, שיוגשו על ידי מדינות אחרות להצבעה במועצת הביטחון של האו"ם, עד 20 בינואר 2017. 

אך בנושא ההתנחלויות, נראה שאובאמה לא מוותר ושומר על עקביות בסוגיה. הדבר משתקף באמירות שלו משנת 2009, אז דרש מישראל להקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון.

בסיכומו של דבר, אובאמה הרחיק לכת בהתבטאויותיו ונקט עמדה בכל הפרמטרים בסכסוך הישראלי־פלשתיני: בשאלת הגבולות, הוא דיבר על גבולות 67' עם חילופי שטחים. בנושא הפליטים אמר כי יש למצוא פתרון צודק לבעיה; בנושא ירושלים אמר כי יש לדאוג למענה לשאיפות הלגיטימיות של הפלשתינים בירושלים (נושא פתרון ירושלים לא מוזכר במתווה קלינטון). במתווה אובאמה, אם יהיה כזה, יש עדיין שאלות פתוחות, שאי אפשר להסיק בשלב זה מהתבטאויותיו לאורך השנים. למשל, האם הוא יזכיר לוח זמנים לפינוי שטחים או ליציאת כוחות צבא ישראליים? אם המתווה יגיע להחלטת מועצת הביטחון, תתווספנה סכנות נוספות לישראל. האירופאים יוכלו לשנותו ולהסיר את הדרישה לגושי התיישבות, והרוסים יוכלו להסיר את הדרישה להכרה במדינה יהודית. 

אובאמה שינה 40 שנה של מדיניות של מחלקת המדינה האמריקנית, אמר השבוע סגן השר במשרד ראש הממשלה, מייקל אורן, שטס עם נתניהו לביקור בניו יורק. מי שכיהן בתפקיד שגריר ישראל בוושינגטון, מאמין כי הבעיה עבור ישראל היא שבתקופת אובאמה אומצו כמה מהשאיפות הפלשתיניות כעמדה אמריקנית.

אם קלינטון תיבחר לתפקיד הנשיאה הראשונה של ארה"ב, האם היא תלך בעקבותיו של אובאמה, או שתרצה לקדם מתווה משלה? השאלות האלה עדיין רחוקות מלהיענות, אבל אפשר ללמוד מן העבר. 

אנו חושפים כאן כי בשנת 2011 היה כבר מי שניסה לבחון את מתווה אובאמה. יועצו של רה"מ, עו"ד יצחק מולכו, והיועץ הבכיר של אובאמה, דניס רוס, קיבצו למסמך אחד את כל האמירות של אובאמה בנושא הישראלי־פלשתיני. המטרה היתה לגבש מתווה שעליו יש הסכמות של שני הצדדים. במתווה הופיעו גם שתי הדרישות הישראליות שאובאמה אימץ, לגבי הכרה בגושי ההתיישבות במסגרת חילופי שטחים והכרה פלשתינית בעצם קיומה של ישראל כמדינה יהודית. בעוד נתניהו הסכים להסכם מסגרת עם ההבנות, כדי לאפשר התחלה של שיח עם הפלשתינים, אבו מאזן מצידו, סירב. 

 

הסדר או חלום רחוק?

לאור בקשת אובאמה, ואולי במטרה למנוע מתווה חדש שאינו על דעת ישראל, נתניהו הציג השבוע לנשיא האמריקני את המתווה שלו לפתרון הסכסוך עם הפלשתינים: הסכם שיושג על ידי מינוף היחסים עם מדינות העולם הערבי. מדובר בהסכם אזורי, שבו מצרים, ערב הסעודית וירדן מובילות להסדר כולל, ודוחפות את הפלשתינים להסכם. האם הם יוכלו לוותר על שיבת הפליטים? האם יוכלו לוותר על ירושלים או על הכרה בישראל כמדינה יהודית? נתניהו מאמין שכן. בצד הפלשתיני רואים בכך חלום רחוק. 

נשיא מצרים, עבד אל־פתאח א־סיסי, נאם בוועידת האו"ם והפציר בישראל ובפלשתינים לשאת עיניים אל "הדוגמה הנפלאה" שעוצבה על ידי ישראל ומצרים, ולהסכים על פתרון שיאפשר לשני הצדדים להתקיים בשלום במסגרת שתי מדינות שכנות. בנאומו תיאר הנשיא את המודל הישראלי־מצרי כ"הזדמנות אמיתית לפתוח דף חדש בהיסטוריה של האזור שלנו בהתקדמותו לשלום".

נתניהו אמר השבוע בשיחות סגורות שהוא רואה בדברי נשיא מצרים "התבטאויות שהן חסרות תקדים מאז ימי סאדאת". הדבר פותח אפשרויות שונות, המשיך נתניהו. לדעתו, עוד לא היה אינטרס ערבי כל כך מובהק להגיע להבנות ולשיתוף פעולה בין ישראל לערבים. ישראל היא מדינה חזקה באזור, מסביר נתניהו, והמדינות הערביות מזהות את זה וחשוב מכך - מזהות את האויב המשותף. הבחנה זו היא שגורמת לפעולות משותפות של ישראל עם אותן מדינות, בכל העת. כל יום הקשר מתהדק, בשקט וללא תהודה שעשויה לפגוע בכך. כעת, אומר נתניהו, אפשר למנף את המהלכים המשותפים גם לשלום אזורי.

ולכן, ברור, גם למדינות ערב, כי ההתנחלויות הן לא שורש הסכסוך. בתקופת אוסלו לא היה אינטרס מהותי של מדינות ערב למהלך עם ישראל. היום יש דבק שנוצר מאיום גדול משותף וגם מעלייה גדולה מאוד ביכולותיה של ישראל במרחב. זה מייצר שינוי אינטרסים, מאמין נתניהו ולכן הוא משתדל לרתום את המדינות להסדר אמיתי עם הפלשתינים. 

 

מעוגן בגורל משותף

לפי דברי נתניהו השבוע בניו יורק, הסכם הסיוע החדש מחזק משמעותית את ביטחונה של ישראל, ומאשש את העיקרון, שלפיו ישראל צריכה להיות מסוגלת להגן על עצמה בכוחות עצמה מול כל איום. נתניהו מזכיר את שיתוף הפעולה העמוק בנושאי ביטחון ומודיעין. אי אפשר לספר כאן כמעט כלום, הוא כמעט מתנצל, אבל נעשה המון, הוא מבטיח, שאין לתאר. "אני סבור שאנשים לא מבינים את היקפו של שיתוף הפעולה בינינו", אמר נתניהו. "יש לנו מזל שבזמן שאנו מנסים להגשים את שתי המטלות הללו, לישראל אין ידידה טובה מאשר ארה"ב, ולארה"ב אין ידידה טובה יותר מאשר ישראל. הברית בינינו מעמיקה עשור אחר עשור, לאורך כהונות של נשיאים שונים, בתקופת קונגרס דו־מפלגתי, ותמיד קיימת תמיכתו המרשימה של העם האמריקני בישראל. הקשר בינינו איתן. הוא מבוסס על ערכים משותפים, מועצם על ידי אינטרסים משותפים ומעוגן בגורל המשותף".

נתניהו אמר כבר בעבר כי חובה על ישראל לפתח בריתות אסטרטגיות נוספות מלבד זאת האיתנה עם ארה"ב; הקשרים שהוא מבסס כעת עם הודו, סין, יפן ועם מדינות רבות ביבשת אפריקה, במקביל לתיאום מתהדק והולך עם רוסיה - כל אלה נועדו לבסס קשרים עם מעצמות שיש להם אינטרס משותף עם ישראל: המלחמה באיסלאם הקיצוני ובגורמי טרור מערערי יציבות, הרצון לרכוש מישראל את הטכנולוגיות המתקדמות והשימוש בקידמה לצורכי חקלאות, בריאות ותזונה - לשם נתניהו מתחבר, והוא מבקש לזנוח את השיח של הסכסוך הישראלי־פלשתיני. 

השבוע באו"ם נתניהו נפגש עם נשיא ניגריה, מוחמדו בוחארי, ועם ראש ממשלת אוסטרליה, מלקולם טרנבול. רה"מ מתכנן לבקר בפברואר באוסטרליה ובחודשים הקרובים גם לשוב לאפריקה, הפעם למרכזה ולמערבה. נתניהו, שביקר השנה ביבשת הדרומית, נועד שם עם שורה ארוכה של מנהיגים והבטיח כי ישראל תשוב לאפריקה ותהיה מבחינתם "על המפה". 

לארה"ב צירף אליו נתניהו את שר האוצר, משה כחלון, יו"ר סיעת כולנו. היו שכבר ביקשו לפרש החלטה זאת באור פוליטי, שכן נתניהו העדיף לצרף אליו שר שאיננו מהליכוד. אגב, בנסיעה לארה"ב, נתניהו מינה את השר יובל שטייניץ לתפקיד ממלא מקומו. לפי החוק, בשעה שרה"מ בחו"ל, עליו למנות מחליף מבין אחד השרים. בעבר, נתניהו נהג למנות לתפקיד את השר ישראל כץ, אך בשל העימות הפוליטי עימו, הוא הורחק מהתואר הסמלי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו