גם במלחמה בטרור - אמריקה רוצה שינוי

כמו בכל דבר בבחירות לנשיאות ארה"ב, קשה לדעת כיצד ישפיעו הפיגוע בניו יורק והתקפת הדקירות במינסוטה על התוצאות ב־8 בנובמבר. קו הסיום מתקרב, אבל שמונה השבועות שנותרו בבחירות המטורפות ביותר בהיסטוריה הם פרק זמן מספיק ארוך לשניים או שלושה מהפכים.

ובכל זאת, אפשר לקבוע בוודאות כי טרור, אלימות ותחושת חוסר ביטחון מחזקים את סיכויי דונלד טראמפ. הפיגועים, שהפכו לשכיחים על אדמת ארה"ב לאחרונה (סן ברנרדינו, אורלנדו, ניו יורק וכנראה גם מינוסטה), התרחשו במשמרת של אובאמה, וקלינטון מסמלת את המשכיות מדיניות הממשל. טראמפ, מנגד, מסמל שינוי. דומה כי גם במלחמה בטרור אמריקה רוצה משהו אחר. אפילו המעצמה מספר אחת בעולם לא מצליחה למנוע פיגועים בביתה.

אובאמה ביקש מהאמריקנים לא להיגרר אחרי פחד ואימה. הוא לא רוצה לקשור בין מה שקרה בניו יורק ומה שקרה במינסוטה, גם אם שני האירועים התרחשו כמעט במקביל. אבל האמריקני הממוצע שומע כי בניו יורק אחראי לפיצוץ מהגר אפגני ואילו לדקירות במינסוטה מהגר מסומליה. שני המהגרים, על פי ההיגיון ולא רק החשד, הם איסלאמיסטים.

ועל זה בדיוק טראמפ מדבר - על הסכנה הטמונה בכך שבין המהגרים ממדינות מוסלמיות יש טרוריסטים, ועל העובדה שלא מנצחים היום באמריקה את הטרור. אז מה צריך האמריקני לחשוב? מצד אחד, התקשורת אומרת לו שטראמפ בוטה ואומר דברים מאוד לא תקינים, לפחות לא פוליטית, ומצד שני האירועים מוכיחים שאולי לפעמים הוא גם צודק. אין ספק שהעובדה שאובאמה ממשיך, גם אחרי שמונה שנים ומאות פיגועים ברחבי העולם, לסרב לומר "טרור איסלאמי" משחקת לידי טראמפ שפתאום נותן דוגמאות ממדינות אחרות, ישראל למשל, שעושות פרופיילינג ומצמצמות בזכותו נזקים. 

שני המועמדים לא יכלו להתעלם אתמול משני המקרים. טראמפ נשמע כמו טראמפ. הוא הבין מהר מאוד ממה חוששים האמריקנים וזכר היטב כיצד אחרי הפיגוע בסן ברנרדינו בדצמבר 2015 חזר הטרור להיות הנושא שהכי מטריד ומעסיק את האמריקנים מאז פיגועי התאומים. הוא תקף את הממשל והבטיח להקשיח את הטון ולהעביר את המלחמה למקום שבו נמצאים הטרוריסטים. בתור אחד שהתנגד למלחמה בעיראק, קשה לחשוד בו שהוא ממהר לשלוח חיילים רחוק מהבית, בטח לא להשאיר אותם גם אחרי החגים. 

קלינטון, לעומת זאת, נשמעה זהירה. היא הסבירה שצריך לראות, לבדוק ולא לקפוץ למסקנות ונשמעה כמו אובאמה 2. במאמר שפורסם אתמול באתר של רשת CNN, היטיב להסביר זאת ההיסטוריון הבריטי טימותי סטנלי, שכתב כי "טראמפ נשמע כמו אחד שמבין את דאגת הציבור, ואילו הילארי קלינטון כמו ביורוקרטית".  

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו