"חלק גדול מאובדן האליפות - עלי"

צילום: אלן שיבר // אליהו. "רוצים להגיע הכי רחוק שאפשר"

הקיץ הזה עמד עבור ליאור אליהו בסימן הראשוניות. בפעם הראשונה בקריירה זכה לקיץ פנוי בזכות הפגרה של הנבחרת לקראת היורובאסקט בשנה הבאה. בפעם הראשונה בקריירה הוא מתחיל עונה רביעית ברציפות במדי אותה קבוצה, ואף אחד כבר לא מופתע שזו הפועל ירושלים. זה היה גם הקיץ הראשון של אליהו כאבא, והוא ניצל כל דקה כדי לבלות בו עם בנו לביא.

"אולי זאת קלישאה, אבל להיות אבא זה משהו שאי אפשר להסביר אותו עד שאתה לא חווה את זה, זו הרגשה מדהימה", אומר אליהו (31), "חוץ מזה גיליתי שפתאום אפשר לעשות המון דברים כשיש לך קיץ פנוי. זכיתי לבלות יותר עם החברים והמשפחה, אבל גם עבדתי באימונים אישיים עם מוטי לוי, מאמן הכושר, והאמת שלא ממש נחתי כי ניצלתי את הקיץ כדי לעבור דירה, שזה הכל חוץ מלנוח", הוא מספר.

את הראיון עם אליהו ערכנו ב"מדיה דיי" של הקבוצה. כשמסביב כל כך הרבה פנים חדשות, נדמה שדווקא אליהו, בעבר קפטן צהוב, הוא המשתנה הקבוע. "אני מתחיל כאן שנה רביעית, אבל זה מרגיש לי כאילו הגעתי למערכת חדשה לחלוטין. חוץ ממני, מיותם (הלפרין), מבר (טימור) ומרפי (מנקו), כל הבסיס הדומיננטי בעצם התחלף, ולכן מלאכת החיבור הרבה יותר קשה. אני לא מרגיש שיש שום קשר מקצועי בין השנה שעברה למה שיש העונה, בכל ההיבטים".

אתה חושב שהקבוצה של העונה שעברה היתה גרועה כל כך עד שהייתם חייבים לפרק את הכל ולהרכיב מחדש?

"נכון שלא השגנו את המטרה הסופית, אבל כן הראינו דומיננטיות לאורך כל העונה. סיימנו את הליגה במקום הראשון, אבל השיטה היתה לרעתנו. ימים יגידו אם הפירוק וההרכבה יצליחו. יצא מצב שחוץ מהישראלים לא היה שום שחקן עם חוזה, וההנהלה החליטה לפתוח דף חדש. קשה לי מאוד לומר מה הייתי עושה אילו אני הייתי בעמדה של מקבלי ההחלטות, והתפקיד שלי כשחקן זה לקבל את מה שיש ולהוציא מזה את הכי טוב שאפשר".

באופן אישי אתה מרגיש שהמהפך הזה הולך בכיוון הנכון?

"אני לא שחקן רגיל מבחינת הסגנון שלי, ובתחילת האימונים אני מודה שהייתי קצת מתוסכל כי אף אחד לא הכיר אותי ולא ידע איפה אני אוהב לקבל את הכדורים, אבל כבר בשבוע האחרון אני מתחיל להרגיש יותר טוב. הכימיה הקבוצתית היא הדבר שהכי חשוב לעבוד עליו. מעבר לזה, כל יומיים אנחנו מכניסים תרגיל חדש וזה עולם אחר. ודאי שאנחנו לא מוכנים ב־100 אחוז, אבל עם כל אימון אנחנו לומדים זה את זה".

בוויטוריה שיחקת תחת מאמן מעוטר אחר, דושקו איבאנוביץ'. איך אתה משווה את חוויית האימון אצל סימונה פיאניג'אני בהשוואה לאיבאנוביץ'?

"לא חושב שאפשר להשוות. סימונה דורש מאיתנו המון. מה שאני אוהב אצלו זה שאם הוא כועס על מישהו, הוא יבוא ויגיד לו את זה בפנים. אם צריך לקלל - הוא יקלל אותך בפנים, אבל הגדולה שלו היא שהוא עושה את זה באהבה. במשחק נגד ססארי, למשל, הוא סיפסל אותי כל המחצית השנייה כי איפשרתי לשחקן שלי לקלוע עלי סל שנייה לסוף המחצית, והוא דיבר איתי על זה במחצית וגם אחרי המשחק והבהיר לי בדיוק ממה הוא לא היה מרוצה ומה הוא מצפה ממני. הוא עשה את זה לעוד שחקנים, וככה בדיוק צריך להיות".

אליהו בפעילות של הפועל ירושלים."זאת קבוצה חדשה לגמרי" // צילום: אורן בן חקון

המנטור של אמארה

הראיון מתקיים באחד היציעים בארנה. למטה, על הפרקט, העיתונאים מתחלפים בכיסא המראיין של אמארה סטודמאייר, במה שנראה מהצד קצת כמו "ספיד דייט". "אני מעריץ שלו", אליהו מכריז ופתאום הקול שלו משתנה כמו עוד נער שהולך לבקש ממנו סלפי, "כשמגיע אחד כזה שעשה כל כך הרבה בקריירה, אתה מצפה שיבוא לכאן בגישה מסוימת. אבל זה מה שמדהים בו - הרעב הזה, הרצון שלו לבוא ולהבין ברמה הכי בסיסית את המשחק באירופה.

צריך להבין, הוא 14 שנים רגיל לשחק ברמה הכי גבוהה בעולם ופתאום הוא בא לפה ושואל את השאלות הכי פשוטות כי הוא רוצה לוודא שהוא מבין איך הדברים מתנהלים. הוא שאל אותי, למשל, כמה שניות הוא יכול לעמוד בתוך הצבע, כי באן.בי.אי מאוד מקפידים על שלוש השניות. הוא בא לפני האימונים ונשאר אחרון, והכי חשוב זה שהוא לא נותן לאף אחד להרגיש שהוא מעליו".

אם הייתי אומר לך לפני שמונה שנים שבגיל 31 אתה תשחק באותה קבוצה עם אמארה סטודמאייר, היית חושב שזה יהיה באן.בי.אי או כאן?

"שאלה טובה... הייתי חושב שזה יהיה באן.בי.אי".

עם יד על הלב, אתה שלם עם הקריירה שלך? לא מרגיש פספוס שאתה לא ברמות הכי גבוהות שיש?

"חד־משמעית שלם. לא מתחרט על שום צעד שעשיתי בקריירה שלי. יצא ככה שלא הגעתי לאן.בי.אי, אבל החיים יותר גדולים. ברור שרציתי אבל דברים לא הסתדרו מהרבה סיבות, ואני מקבל את הכל באהבה".

עם רוזפלט וסטודמאייר. "אמארה לא נותן לאף אחד להרגיש מעליו" // צילום: אורן בן חקון

אני והקשת

אליהו, 4 טבעי, נאלץ בשנים האחרונות להתמודד עם הזן החדש של הפאוור פורוורדים, ה"סטרץ' 4" - הגבוה שמתפקד כקלע לכל דבר. "הכדורסל השתנה. הכדורסל שלי הוא ייחודי, ואני כנראה לא אהיה סטרץ' 4 אלא אתמקד בדברים שאני חזק בהם – ראיית המשחק, יכולת מסירה טובה יותר מרוב השחקנים בעמדה שלי, קליעה טובה מהמרחקים הקצרים, אבל אין ספק שהעובדה שיש עכשיו עוד קלע שבא מהקו הקדמי, שפותח את ההגנות, דורשת תשומת לב".

אבל בעצם, עוד לפני שהתפקיד הזה הומצא, אתה בעצמך היית סטרץ' 4 בעונות הראשונות שלך בגליל. בעונה השנייה שלך אפילו קלעת בכמעט 40 אחוז מ־3. מאז שהגעת למכבי אתה כמעט לא זורק מחוץ לקשת. בוא תסביר לנו אחת ולתמיד מתי, למה ולאן האספקט הזה נעלם?

"נכון, התחלתי באמת כ־4 שקולע. אני לא יודע להגיד לאן זה נעלם, כנראה הראש עשה איזה סוויץ' שאני לא מצליח להפוך אותו בחזרה, סוג של מחסום כזה".

אבל אני רואה אותך בחימום לפני משחקים. אתה קולע 5 או 6 זריקות מתוך 10 מ־3.

"מה זה 5, בחימום אני קולע 9 מ־10! אני יודע שאין לי בעיה בקליעה".

אז למה אתה לא זורק במהלך המשחק?

"כי אני נוטה ללכת לאזורים הנוחים שלי. עזוב, אם ניכנס לזה לא נצא מזה".

לא, בוא ניכנס. באחד המשחקים באיטליה זרקת שלשה שנייה אחרי שהשופט שרק לפאול שעצר את המשחק – וקלעת. בוא ניקח, למשל, משחק ליגה ביתי רגיל, בלי הרבה לחץ. אתה חושש שמישהו יכעס עליך אם תיקח את השלשה כשאתה חופשי?

"חוץ משני מאמנים בקריירה שקצת הגבילו אותי בתקופה במכבי, ואולי זה פגע לי בביטחון, שום מאמן לא הגביל אותי, וגם סימונה לא מגביל אותי. אני מאוד מקווה שהשנה תראו אותי זורק ושאחזיר את האספקט הזה במשחק".

זה מוקלט, אתה יודע.

"אני מקווה לזרוק יותר".

ובאותו נושא, מה קורה לך מהעונשין? התחלת את הקריירה ב־70 אחוז ובעונה שעברה צנחת ל־39.

"עונשין זה מכלול של הרבה דברים, גם תקופות, גם דברים שבראש. עבדתי על זה בקיץ, גם על הזריקה וגם על ההיבט הפסיכולוגי, ואני מקווה שהעונה אני אשפר גם את זה".

אחרי הגמר ספגת הרבה ביקורת, בעיקר על ה־3 מ־9 מהקו, והיה לזה חלק גדול באובדן האליפות.

"אבל היה לי גם חלק גדול בזה שלקחנו את האליפות עונה קודם לכן. זה חלק מהחיים שלך כספורטאי, הפסדנו במשחק הזה לא רק בגלל האחוזים שלי מהקו, אבל אין ספק שלא נעים לדעת שחלק משמעותי מזה היה עלי".

פיאניג'יאני. "דורש המון" // צילום: אורן בן חקון

אירופה תחילה

גם השנה ירושלים מוצאת את עצמה משחקת ביורוקאפ, כשברקע המלחמה בין היורוליג לפיב"א. הרמה במפעל השני בחשיבותו אולי ירדה מעט, בגלל זליגת קבוצות למפעל של פיב"א, וגם משום שהתקציבים של הגדולות ירדו דרמטית. אבל כל זה לא משכנע את אליהו שהשלבים המאוחרים כבר מונחים בכיס של האדומים. "המועדון שם לו למטרה להגיע ליורוליג, ובמציאות שנוצרה זה יכול לקרות בעיקר דרך היורוקאפ, אבל להגיד עכשיו שניקח את היורוקאפ זה יהיה יומרני וחסר אחריות. ברור שאנחנו רוצים להגיע הכי רחוק שאפשר".

אתה שותף לחשש שאחרי שהדור שלך ושל יותם יפרוש, יהיה ואקום גדול בנבחרת? אתה מסכים לדעה שאין מספיק כישרונות ישראלים בדור הבא?

"הדור שלנו נכנס מאוד מוקדם לנבחרת. אני, יותם, גיא פניני - היינו רק בני 20 או 21 כשעלינו לבוגרים. היום אתה לא רואה שחקנים בני 20 בנבחרת, בטח שלא דומיננטיים. אני מעריך שהקיץ הבא יהיה האחרון של הרבה שחקנים בנבחרת, אבל אני חושב שלא יהיה ואקום. אני כן חושב שאולי בגבוהים יכול להיות קצת קשה לטווח הקצר, אבל לטווח הארוך יותר יש שחקנים כמו תומר גינת ודניאל איידן שיכולים להתפתח לשחקנים מובילים. לא יהיה ואקום".

***

אחרי הראיון אליהו עלה לפרקט והתמקם על הפינה הימנית של קשת השלוש. אחרי שצלף 4 מ־5 מ־3, הסתכל אלי ואמר: "נו, ראית את זה?". עניתי לו: "תשאל אותי את זה אחרי השלשה נגד בני הרצליה במחזור הראשון".