למה אתם חייבים לבוא למופע של "תמוז"

נתחיל בשורה התחתונה: מופע האיחוד של "תמוז", שיקרה מחר בלייב פארק ראשון לציון, הוא אירוע חובה לכל חובב רוק ישראלי בעבר ובהווה.

לא רק בגלל גדולתה של הלהקה הזו, ששינתה את המוסיקה הישראלית בשנות ה־70 ללא היכר, וגם לא בגלל התרומה של כל אחד מחבריה (שלום חנוך, אריאל זילבר, מאיר ישראל, יהודה עדר ואיתן גדרון) למוסיקה הישראלית מאז ועד היום. אלא קודם כל משום שזהו באמת אירוע לגמרי חד־פעמי.

שלא כמו שותפתה למהפכת שנות ה־70 "כוורת", שחזרה והתאחדה ארבע פעמים ענקיות (ועוד כמה קטנות), "תמוז" עשתה את זה לאחרונה ב־1983, ומאז לא חזרה למופע מלא אף לא פעם אחת. מפגשים קצרים של שניים-שלושה שירים במופעים לזכרו של מאיר אריאל כן התקיימו פעמים אחדות מאז מותו ב־1999, אבל כל שירי אלבום המופת הקלאסי של הלהקה "סוף עונת התפוזים"? זה לא קרה. וזה כנראה גם לא יקרה שוב.

יותר מכך. בגלל סיבות שונות ומשונות, שאיש מהמקורבים אינו מוכן לחשוף, המופע ביום חמישי לא יתועד בווידאו, למרבה הצער. גם לא ההכנות בדרך לאיחוד ההיסטורי. כלומר, מי שלא יגיע לפארק בראשון לציון מחרתיים יפספס את אירוע הפעם־בחיים הזה. אז גם אם יש תמיהות והסתייגויות מדרך הפרסום של המופע (החיבור של מופע האיחוד למופע של שלום חנוך), וגם אם לא לגמרי ברור איך הם נשמעים היום (נהדר!!! כלהקה חיה על במה הרבה יותר טוב מהאורגינל), ואם בכלל יש להם מספיק שירים להופעה שלמה (כן. הם מוסיפים על 42 דקות האלבום לא מעט חומרים נוספים), לא כדאי לקחת סיכון ולא להיות שם. לא תהיה הזדמנות נוספת.

החד־פעמיות הזאת מתאימה מאוד ל"תמוז", שהתקיימה למעשה קצת יותר משנה בסך הכל. הלהקה התפוצצה לתוך המוסיקה הישראלית בהופעות ובאלבום שלא נשמעו כמותם, והתפוררה עוד בטרם הספיקה ליהנות מפירות פעילותה. "תמוז" בשנות ה־70, שלא כמו "כוורת" המצליחה בהרבה, ניסתה לא להיות שייכת לעולם הבידור הישראלי אלא לומר משהו אמיתי וישיר ומחוספס, גם אם במחיר אהבת הקהל. בזמן אמת הלהקה נכשלה מסחרית (תקליטה נמכר בפחות מ־1,000 עותקים) אך במבט לאחור היא השפיעה מאוד על כל מה שקרה במוסיקה הישראלית אחריה.

"תמוז" המקורית שאבה את כוחה מהעובדה שחבריה חשו שאין להם מה להפסיד. שלום חנוך, שהיה בן 30, ואריאל זילבר, שהיה בן 33, חזרו ארצה מניסיונות מאכזבים לעשות קריירה בחו"ל. מאיר ישראל, יוצא להקות הקצב, ידע שזמנן של הלהקות האלה חלף. לאיתן גדרון וליהודה עדר זו היתה הזדמנות ראשונה לחשיפה אחרי הצבא, ועוד עם מוסיקאים מוערכים כמו חנוך וזילבר.

הם עשו את זה אז בתחושת "לחיים או למוות" שהטעינה את כל מאזיניהם בהתלהבות. 40 שנה אחרי הם כבר בעלי ניסיון, ויש להם הרבה מה להפסיד. בעיקר את המיתוס. הם לא יכולים להרשות לעצמם לאכזב. לכן אני מאמין שההופעה הזאת תהיה מדהימה.