ב־2002, כשהיא בשיא תהילתה, התראיינה סרינה וויליאמס באופן אישי מאוד למגזין "ESPN". היא דיברה על ילדותה, כשהיא ואחיותיה ונוס ולינדראה שיחקו על המדרכה עם היד וכדור טניס ודמיינו שהן בטורנירים הגדולים. "לפעמים פיזרנו קצת חול וקראנו לזה רולאן גארוס; לפעמים פיזרנו קצת דשא מקוצץ וזה היה ווימבלדון", סיפרה.
הן גם היו ממציאות לעצמן שמות בדויים: סרינה היתה סופי אדווף משבדיה, והיא גם תמיד התעקשה שהיא תהיה האלופה בפלשינג מדו, כשהדשא המקוצץ והחול סולקו והמדרכה הפכה לאליפות ארה"ב הפתוחה.
פסיכולוגים וסוציולוגים אולי ינתחו מדוע ילדה שחורה בלוס אנג'לס בחרה לעצמה שם וזהות שבדיים, אבל שחקניות טניס תקועות עם בעיה לא קטנה והיא שסרינה עדיין הכי רוצה לזכות באליפות ארה"ב. סימונה האלפ מרומניה תנסה למנוע ממנה הלילה הופעה שמינית ברציפות בחצי הגמר בטורניר וזכייה שביעית, שתשווה את מספר זכיותיה לזה בווימבלדון.
אבל בין כל האליפויות, סרינה אולי תנצור דווקא את ניצחונה הלא מיוחד 2:6, 3:6 על ירוסלבה שבדובה בשמינית גמר הטורניר - ניצחונה ה־308 בגרנד סלאם. משחק קודם לכן חלפה על פני מרטינה נברטילובה לשיא הנשים, ובמשחק הזה הותירה מאחור את רוג'ר פדרר. למעשה, את השיא הזה סרינה לא היתה אמורה לשבור, אף שהוא הצטרף לשיא אחר - 187 שבועות במקום הראשון - שאותו שברה בשבוע שעבר.
מדוע? ובכן, כי "היא לא מרוכזת בטניס ותמיד עסוקה בדברים אחרים"; כי "המשחק שלה מבוסס על כוח ולא על תנועה והיא תדעך מהר"; וכי "היא שמנה מדי ויהיה לה קשה לשמור על הניידות במגרש". כלומר: שטויות במיץ עגבניות שנאמרו עליה במשך השנים, במקרה הטוב מתוך טיפשות ובמקרה הרע כתוצאה מסטריאוטיפים גזעניים.
וויליאמס. דומיננטיות נדירה // צילום: רויטרס
"נחמד לשבור כל מיני שיאים שבכלל לא ידעתי שהם קיימים", היא אמרה אחרי שמינית הגמר. האמת היא שסרינה היא באמת תופעה חסרת תקדים. טניס הגברים דווקא התבגר דרמטית בעשור האחרון, ולא רק הרביעייה המופלאה שהובילה אותו אלא באופן כללי. בין 20 הראשונים השבוע בעולם יש עשרה בני 30 פלוס ושני הראשונים בני 29.
לעומת זאת, בטניס הנשים היא יוצאת דופן. בין 20 הראשונות בעולם רק ונוס וויליאמס, סמנתה סטוסור ואלנה וסנינה מעל גיל 30. סרינה ואחותה הן שתי השחקניות המבוגרות ביותר עד המקום ה־96, ואין כאן שום פריצה מאוחרת. אליפות ארה"ב היא הטורניר שבו סרינה פרצה וזכתה בגרנד סלאם ראשון. היא עוד לא היתה בת 18, אבל בעוד הטניס ראה ילדות פלא צעירות דוגמת מרטינה הינגיס, ג'ניפר קפריאטי, ז'סטין הנין וטרייסי אוסטין נשרפות מנטלית, סרינה שרדה את הכל.
דיון הגדולה בהיסטוריה הוא לעולם פתוח, אבל לטעמי אחד הטיעונים המוטעים ביותר הוא שסרינה משחקת בתקופה חלשה בגלל אי־עלייתה של שחקנית דומיננטית אחרת. כשהיא זכתה לראשונה באליפות ארה"ב היו רק שלוש שחקניות מזרח־אירופיות ב־25 הראשונות, ואנה קורניקובה במקום ה־12 היתה הבכירה שבהן.
היום יש 12 מזרח־אירופיות ב־25 הראשונות, וכל ארבעת האמריקניות הבכירות הן שחורות. מבלי להיכנס להבחנות של יתרונות ספורטיביים למגזרים שונים, לכל הפחות יש עלייה עצומה במקורות הכישרון בטניס הנשים. זה ניכר בגודלן של השחקניות: עשר מ־25 הראשונות הן 1.80 מ' לפחות, בעוד ב־1999 היו רק שתיים - ונוס וויליאמס וקונצ'יטה מרטינס.
לגיטימי לטעון שטניס הנשים משעמם כיום. השימוש בשחקנים כיריבי אימון יצר שחקניות הגנתיות וחד־גוניות, אבל אל תטעו - סרינה חיסלה את התחרות בתקופה התחרותית ביותר בהיסטוריה. בסיום מסיבת העיתונאים היא הוסיפה: "עכשיו אני לא יכולה לראות את עצמי מפסיקה". השיאים יוסיפו להיערם לכאלה שעליהם שטפי גראף, נברטילובה או מרגרט קורט לא היו יכולות לחלום. שיאים גדולים כנראה אפילו על סופי אדווף.
שחקן רע יותר
אם היה משחק שהמחיש את הזדקנות טניס הגברים, היתה זו שמינית הגמר בין אנדי מארי לגריגור דימיטרוב הבולגרי. לפני שבע שנים הצטופפתי עם קהל גדול ליד מגרש צדדי בווימבלדון כדי לצפות ב"פדרר הבולגרי". שבע שנים אחר כך ביקר הבולגרי במקום השמיני בעולם, אבל מעולם לא התקרב ליציבות של ארבעת הגדולים. מארי הפסיד רק חמישה משחקונים בניצחון בשלוש מערכות 1:6, 2:6, 2:6 על דימיטרוב. הוא יפגוש בסיבוב הבא את קיי נישיקורי היפני, שאותו ניצח בלי בעיות מיוחדות בחצי הגמר האולימפי בריו.
מארי הוא אולי הפחות נחשב מבין ארבעת גדולי תקופתו. להבדיל מפדרר, רפאל נדאל ונובאק ג'וקוביץ', לא תמצאו לו תומכים בדיון "הכי גדול בהיסטוריה", אבל במידה רבה הוא מייצג את הרף לגדולה. הוא מי שאמור היה להישבר ולהרגיש מקופח עם 8:3 בגמרים בטורנירים הגדולים, כשכל שמונת ההפסדים הם לפדרר ולג'וקוביץ'.
מארי. "השחקן הטוב הרע ביותר" // צילום: אי.אף.פי
דימיטרוב תיאר את מארי כ"שחקן הטוב ביותר כרגע". ניצחונותיו בווימבלדון ובריו הם כנראה גיבוי לדברים. מארי אמר אחרי ניצחונו בווימבלדון שהוא בכושר הטוב ביותר בקריירה שלו, ואמות המידה לכך הן דווקא הישגיו בשנתיים האחרונות על מגרש החימר. מארי, שהגיע רק לגמר טורניר אחד על חימר עד 2015, שיחק מאז חמישה גמרים כאלו וניצח בשלושה, כולל ניצחונות על ג'וקוביץ' ונדאל. מה נתן לו החימר? לטעמי שיפור גדול בריכוז, שאותו הוא מביא למשטחים האחרים.
המשוכה האמיתית היא כמובן ג'וקוביץ', ששיחק לפנות בוקר ברבע הגמר מול הצרפתי ג'ו־ווילפרד צונגה. הסרבי מוביל על מארי 1:5 בגמרים של גרנד סלאמים ו־2:6 בכל סוגי הגמרים בשנתיים האחרונות.
עם זאת, השינוי הגדול האמיתי של מארי הוא בעמדת המאמן - איבן לנדל. תחת לנדל בשתי הקדנציות יש למארי 81 אחוזי הצלחה, לעומת 76 אחוזים עם מאמנים אחרים. ההפרש, חמישה אחוזים, הוא גדול וכולל את שלושת טורנירי הסלאם שבהם זכה. בחזרה לעבודה עם לנדל נעשה שינוי לעומת העבר - לנדל כמעט לא עובד עם מארי על טניס, אלא רק על פסיכולוגיה. עצות פשוטות כגון התנתקות ממדיה חברתית ומאוהדים במהלך הטורניר. או במילים שלהם: עשה ממנו שחקן "רע" יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
