טוענת לכתר

המשבצת שאליה מנסה עדן בן זקן להיכנס עומדת כבר לא מעט זמן בשיממונה. הטייטל "מלכת הפופ הישראלי" לא מוצא לו גוף נכון להתגלם דרכו, מאלף סיבות שונות.

באלבומה החדש, "תאמין לי", עדן בן זקן מבצעת סידרת מהלכים שמסמנים אותה כאחת המתמודדות הראויות היום לתואר.

"תאמין לי", אלבומה השני במספר, מורכב ברובו מאלמנטים של פופ ים־תיכוני, אבל יש בו גם יותר מקורטוב של מוסיקה לטינית, צוענית, דאנס וארנ'בי. הוא מתכתב בזמן אמת עם טרנדים בולטים בפופ העולמי, אבל נגוע בפוריטניות ישראלית שמונעת ממנו להשלים לחלוטין את המהלך.

היתרון הפופי הבולט של בן זקן על מתחרותיה (על מי אני עובד? מי באמת נמצאת בשדה הזה חוץ ממנה ומשרית חדד?) הוא דווקא במה שנעדר מהשירים שלה.

אם התרגלתם שכל שיר שני בפופ הים־תיכוני פונה ליושב במרומים או מהלל את ערכי המשפחה, הנה באה בן זקן לשבור את הנוסחה הזו.

אצל הכוכבת בת ה־22 החיים מורכבים מבחורים, מסיבות, בחורים ודיבורים על אהבה. הצעירים קוראים לזה "הרמות".

בן זקן חוגגת בלי אלוהים. או שאולי בעצם כן? בזמן שכוכבות פופ בעולם כבר מזמן ויתרו על הדיבור השמרני והתמים, על המותניים של בן זקן מונחת חגורת צניעות שקופה שמעניקה לה סקס אפיל של ילדה או דודה, רק לא סמל מין - כי מה יגידו השכנים?!

העיבודים של יעקב למאי, סנדק הז'אנר, מככבים כאן ("תזיזו", "ג'נטלמן"), אבל הכוכב האמיתי של האלבום הוא הקול של בן זקן. למרות הבוסריות הרגשית ויכולות ההגשה הלא יציבות, יש רגעים שבהם השירה של בן זקן לופתת את בני המעיים של המאזין ונוגעת ישירות בבאר הרגש.

עוד צעד או שניים בכיוון, וגם לנו תהיה מלכת פופ.