הליכה לקיסריה

אחרי יותר מ־25 שנות פעילות, התפרקות ואיחוד מחדש, להקת טיפקס מגיעה ביום חמישי הקרוב לראשונה בתולדותיה לאמפי קיסריה. 

להופעה החגיגית תגיע הלהקה עם הרביעייה הבסיסית שניגנה יחד כבר בימי אלבום הבכורה ב־1992: קובי אוז בשירה ובקלידים, גל פרמן בבס, רמי יוסיפוב בבס ותמיר ימיני בתופים. 

אליהם מצטרפת חבורה של נגנים, שחלקם מלווים את קובי אוז כבר לא מעט זמן: אדם מדר (חצוצרה, חליל, כינור, מנדולינה וכלי הקשה שונים), נועם חן (כלי הקשה), ספי עספורי הירש (עוד, כינור וכלי הקשה), שחר ימפולסקי (קלידים, מחשב ואקורדיון), דניאל קריאף (שירה) וג'וני קורן (קלידים). 

החבר'ה של טיפקס יודעים מה הקהל שלהם רוצה ולמה הוא מצפה בהופעה חגיגית שכזו. אז יהיו אמנם שלושה שירים חדשים מתוך אלבום חדש שהם עובדים עליו בימים אלה (עשור אחרי שהוציאו אלבום בפעם האחרונה), אך עיקר ההופעה תורכב מלהיטים כמו "איזה עולם", "התחנה הישנה", "בתוך נייר עיתון", "פרח השכונות", "למה הלכת ממנו", "הרבי ג'ו כפרה", "יש לי חברה" ועוד.

יתד בהוויה הישראלית

טיפקס, בהנהגתו של קובי אוז, החלה את דרכה בראשית שנות ה־90 במה שנראה כמעין קריקטורה: פרודיה על להקת רוק, על מחאה חברתית, על שילוב של מוסיקה מזרחית, חסידית ופופ. אך עד מהרה התברר שאוז וחבריו עושים את זה בכל הרצינות ובכישרון רב. לצד הרכבים נוספים באותה תקופה, ובראשם "אתניקס", הפכה טיפקס לאחת הלהקות החשובות והמעניינות במוסיקה הישראלית. הלהקה הרחיבה את תחומי מה שנחשב לצליל הישראלי המקובל ופתחה פתח לשילוב מוסיקה מזרחית בפופ הישראלי. 

השיא של מגמה זו היה באלבום "החיים שלך בלאפה" שיצא ב־1995 והציע ישראליות חדשה על פי אוז. לא פארודיה על מוסיקה ים־תיכונית, לא העתקת מוסיקה יוונית או טורקית וגם לא רוק בהשפעה מזרחית, אלא מוסיקה ישראלית־מזרחית־עממית עם השפעות מערביות בכלי הנגינה. טיפקס הלכה לשורשים שלה וחזרה עם מוסיקה מקורית ומקומית, שאולי נשמעת אתנית, ערבית או מזרחית לאוזניים מערביות, אך ליוצריה ולקהל מאזיניה היא ישראלית לגמרי. ובכך הצליחה הלהקה הרבה יותר מרוב יוצרי המוסיקה המזרחית והיתה שותפה ליצירת הצליל הישראלי של ימינו.

אלבום חדש בדרך

חברי טיפקס היו נציגי הפריפריה הרבה לפני שהנושא הפך לאופנתי. הם עסקו בנושאים חברתיים הרבה לפני שפרצה המחאה. לקובי אוז ולחבריו היה תמיד מה לומר בענייני קיפוח, תרבותי וחברתי, אך אוז העדיף להציג את עצמו כבדרן מוסיקלי ואפילו, בתחילת הדרך, כפארודיה על כוכב רוק שהוא סמל מין. 

מאז, כבר ברור שהלהקה תקעה יתד בהוויה הישראלית, אך היא ממשיכה לפעול באותה שיטה: את המסרים עוטפת מוסיקה נעימה וכיפית. לא הטפה ולא קריאה לפעילות, אלא שינוי התודעה תוך כדי ריקוד.

ב־2008 החליטה הלהקה להתפרק. חבריה יצאו לפעילויות שונות וקובי אוז יצא לקריירת סולו שהלכה לתחומים שונים: מחזמר על פי שירי הלהקה בתיאטרון באר שבע ("פרח השכונות"), המופע "מזמורי נבוכים" ומופע הצדעה לשירי אריק איינשטיין. 

ב־2014 התאחדה הלהקה להופעות לכבוד עשור למועדון "זאפה", ועכשיו הם מתאחדים שוב להופעות ולעבודה משותפת על אלבום חדש. "נפרדנו כחברים, וכשחזרנו לנגן - שמחנו לראות שהקסם הישן עדיין חזק", הסביר אוז.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו