דרכים שונות, תקווה אחת

חיכינו, חיכינו, והנה הוא הגיע: ראש השנה ללימודים.

בשלושה מבין ארבעת מגזרי החינוך הישראלי נפתחים היום שערי בית הספר. בעוד ימים מספר, בראש חודש אלול, יצטרפו אליהם תלמידי תלמודי התורה והישיבות ברחבי הארץ.

אחריות גדולה מוטלת על המורות והמורים, שיקבלו את פני ילדי מדינת ישראל, דור העתיד של האזרחים שלנו. אחריות, שהיא גם זכות גדולה לא פחות. בידיהם, בפניהם ובפיהם של המורות והמורים ישנו כוח עצום. המורים הם שותפים חשובים בתהליך עיצוב התודעה של הילדים הללו, של המבוגרים שיהיו ושל המדינה שאותה הם ינהיגו.

איזו מין תודעה זו תהיה? התשובה לשאלה הזו טמונה בתוך מערכת החינוך עצמה. המערכת שלנו מפוצלת לארבעה זרמים ייחודיים. אך לצד השונות והייחודיות, תפקידם של המורים להוות גשר בין המגזרים השונים: להקנות כלים ומיומנויות, להקטין את הניכור והעוינות, לטפח כישורים שיאפשרו לתלמידים לשתף פעולה אלה עם אלה בעתיד.

ומה באשר לתלמידים? כמו בכל שנה, היום הראשון ללימודים הוא יום חגיגי ומיוחד. מקופלת בו התרגשות גדולה, שמשלבת חששות עם תקוות ומחברת את צער סיום החופש עם שמחת המפגש המחודש עם החברים והחברות מן הכיתה. הילדים והילדות אשר צועדים הבוקר בדרכם לבית הספר, ליום הראשון בכיתה או בגן, הם העתיד של החברה הישראלית. הם צועדים בדרכים נפרדות, אבל ההתרגשות לקראת היום הראשון של השנה היא חוויה משותפת לכולם. בשילוב הזה, בין התלמידים והתלמידות שלנו לבין המורות והמורים, אנשי המקצוע המצוינים שבהם אנו שמים את מבטחנו, טמונה התקווה הישראלית לעתיד מבטיח. ביום הראשון של שנת הלימודים היא ממלאת אותי באמונה גדולה.