"אנחנו מגיעים לכאן כמעט בכל ערב ושותים בשביל הכיף. בירות, וודקות וערק. אין כמו ערק". השעה היא 23:30, יום שישי, וע' בן ה־15 יושב עם ארבעת חבריו על החול בחוף של תל אביב. בשקית שלצידם שלושה בקבוקי וודקה.
הם שיכורים. שיכורים מאוד. עם שניים מהם אני מצליח לנהל שיחה תלושה. השלישי שוכב על החול, מנותק לגמרי.
"אני מבת ים והם מיפו", אומר ע'. "בחופשות אנחנו כל הזמן שותים כי זה כיף, ומה יש לעשות? הולכים בעיקר לחופים, כי כשהיינו יושבים בגינות היו מעיפים אותנו משם. לפעמים היו מביאים לנו משטרה, והשוטרים היו מעיפים אותנו וגם לוקחים לנו את האלכוהול, וזה מבאס".
"אנחנו שותים כבר מגיל 12 בערך", אומר ג', שיושב ליד ע'. הוא בן 15 וחצי. "זה ראש טוב וסבבה כזה. לפעמים באות גם בנות ושותות איתנו, אתה לא מאמין כמה וודקה בנות מסוגלות לשתות, זה מטורף", הוא צוחק.
"האמת שהיו אמורות לבוא איתנו היום שתי ידידות שלנו שבאות תמיד", אומר ע', "אבל הן הולכות למסיבה. אנחנו גם אמורים ללכת, אבל כנראה לא נלך".
מה אתם עושים במסיבה?
"גם במסיבה שותים, ויש גם כאלה שמעשנים גראס, נייס גיא, חשיש, מה שמצליחים להשיג. לפעמים כשאין אף אחד בבית אז מתדלקים עם וודקה או בירות לפני שאנחנו יוצאים, ואז אנחנו כבר בראש טוב מתחילת הערב".
כמה בקבוקים אתם מסוגלים לשתות בערב?
ע' (נופל על חברו ושניהם צוחקים): "מלא. פעם היינו מסתדרים עם שניים, היום זה כבר הרבה יותר, אני לא יודע להגיד. הנה פה בשקית יש שלושה בקבוקים, ונראה לי ששתינו גם ערק".
ג': "אנחנו מסוגלים לשתות הרבה ולא יקרה לנו כלום. למרות שמלא פעמים הקאנו כמו מטורפים והיו לנו בחילות. הדפוק הזה ששוכב פה התעלף המון פעמים", הוא מצביע על הנער ששוכב לידם, לקול צחוקיהם של שאר החברים.
איפה אתם משיגים את השתייה?
"את הבירה, הערק והוודקה אין שום בעיה להשיג, בכל חבורה מישהו מכיר מישהו שהוא כבר בן 18, והוא עושה את העבודה".
ע' וחבריו לא לבד. על החול בחוף אפשר לאתר בקלות עוד קבוצות של בני נוער וצעירים במצב צבירה דומה - בקבוקי אלכוהול ופחיות ריקות של משקאות אנרגיה זרוקים סביבם, ונראה שהם מתכוונים להישאר פה עוד זמן רב.
"אם נראה לך שזה קורה רק בתל אביב, אתה טועה", אומר לי יוסי, אב לילד בן 16 מאשדוד. "בוא ואקח אותך לחוף ותראה כמה ילדים שותים כמו חיות, ולהורים שלהם אין בכלל מושג מה הילדים שלהם עושים בלילות. הם משתכרים, הם מקיאים, והם הולכים מכות עם כל מיני אנשים שעוברים באזור. האמת שזה ממש מפחיד.
"אם אתה רוצה אקח אותך לשם, אבל אם אנחנו הולכים, אתה מדבר איתם לבד ואני עף משם, כי זה ממש מסוכן. הם יושבים בחבורות, ומי יודע מה המטורפים האלה מסוגלים לעשות. שתבין, אני מדבר איתך גם על נערים בני 13 ו־14. אף אחד לא מעז להתקרב אליהם ולהתעסק איתם".
• • •
ל' (16 וחצי) היא ההפך המוחלט מהסטריאוטיפ של הנערים האלכוהוליסטים. היא מתגוררת במושב יוקרתי באזור השרון. נערה יפה, גבוהה ובהירת שיער, שכהגדרתה, "גרה בווילה גדולה, טסה לחו"ל לפחות שלוש פעמים בשנה, וההורים שלי קונים לי הכל".
אז איך מישהי כמוה מגיעה לטיפה המרה? "זה יישמע לך מצחיק, אבל התחלתי לשתות לפני שנתיים, כדי להראות לחברות שלי שבניגוד אליהן אני לא משתכרת ומקיאה כל כך מהר כמו שהן. רציתי, בשביל הקטע, שהן יראו שהאלכוהול לא משפיע עלי.
"טיפול משפחתי, במקביל לטיפול פרטני, הוא מקדם עצום בסיכויים להצלחה" (אילוסטרציה) // צילום: יהושע יוסף
"בהתחלה זה באמת היה מצליח לי, ידעתי לעצור את עצמי אחרי כוס אחת, והייתי בסבבה כזה. אחר כך התחלתי להגביר את הקצב, יותר כוסות בכל פעם. בשנה שעברה כבר הגעתי למצב שהייתי מסוגלת לגמור לבד כמעט בקבוק וודקה. היו פעמים שבכלל לא הייתי טורחת למהול אותה ברד בול או במשהו בשביל הטעם. הרבה פעמים החברים היו קוראים לי 'האלכוהוליסטית', אבל לא התרגשתי, כי גם הם היו שותים מלא, אפילו יותר ממני.
"באיזשהו שלב התחברתי עם כאלה שהם יותר גדולים ממני, בדרך כלל בנים, וזה היה יותר קל, כי הם קנו את האלכוהול בעצמם. היינו חבורה כזאת שהכל בה סבב סביב האלכוהול. היינו יושבים בבתים שלהם ושותים, או יוצאים למועדונים והם היו קונים לי שתייה.
"שתיתי לפחות פעמיים בשבוע. כדי שזה ישפיע יותר, לא הייתי אוכלת כלום כל היום, ושותה בשלוקים גדולים. הייתי מקיאה המון, הגרון היה ממש כואב לי מזה. היו פעמים שהיו לי סחרחורות ובחילות. פעם ישבתי על שפת הבריכה בבית של חברה שלי ואיבדתי את ההכרה, חברים שלי שפכו עלי מים כדי שאתעורר. כשהתעוררתי הם התפוצצו מצחוק, כי גם הם היו שיכורים, וזה נראה להם מצחיק".
ל' לא חיכתה רק למפגשים עם החברים. מהר מאוד היא החלה לשתות גם כשההורים לא היו בבית. "בגלל שאהבתי את ההרגשה ואת הכיף שאלכוהול עושה, התחלתי לשתות גם סתם באמצע היום. לפעמים כבר בבית ספר הייתי חושבת איך אני באה הביתה ושותה כדי לתפוס ראש טוב. הייתי חוזרת מבית ספר ושותה ממה שהיה בארון המשקאות של ההורים שלי. כדי שלא יחשדו, הייתי שותה רק מבקבוקים פתוחים, בעיקר וודקה".
הורייך לא חשדו? הם לא שמו לב שבקבוקי האלכוהול בבית נגמרים?
"במשך תקופה ארוכה הם לא שמו לב. כשהייתי ממש משתכרת, בסופי שבוע, הייתי נשארת לישון אצל חברות, קמה בבוקר עם כאב ראש מטורף וחוזרת הביתה.
"בשלב מסוים, אבא שלי התחיל לשים לב שהבקבוקים מתרוקנים מהר מדי. הייתי אומרת לו שבאו אלי חברים והם שתו. הוא אמר שזה לא בסדר, אבל לא התייחס לזה יותר מדי.
"בתכלס ההורים שלי עובדים כל היום עד שעות מטורפות והם לא בבית בכלל. הם לא מעורבים בחיים שלי. הם לא באמת יודעים מה אני עושה בחוץ, ומי באמת החברים שלי. יש לי אח שקטן ממני בשנה, וגם הוא עושה מה שבא לו. פעם המשטרה עצרה אותו כי הוא רב עם כמה בנים".
מתי הבנת שיש לך בעיה?
"ערב אחד יצאתי עם כמה חברים, ובאיזשהו שלב הלכתי עם חברה לידיד שלנו. שתינו מלא וודקה ובירות, והיה סבבה וצחוקים. אני זוכרת שקמתי בבוקר בחדר שלו וגיליתי שאני לובשת רק את החולצה שלי ואת התחתונים. הראש התפוצץ לי.
"נשארתי קפואה במיטה וניסיתי להבין איך הגעתי לכאן בכלל. הבחור בדיוק נכנס לשאול מה שלומי ואם אני רוצה לשתות, וממש נבהלתי מהמצב, כי לא זכרתי כלום. הכל כאילו נמחק לי. התלבשתי והלכתי משם מהר.
"בדרך הביתה התקשרתי לחברה שלי והתחלתי לבכות. היא היתה בשוק שאני לא זוכרת וסיפרה לי שהיא הלכה, כי היא ראתה שאני והידיד יושבים מכורבלים על הספה. היא סיפרה שלקחה אותי לחצר, ואמרתי לה שאני רוצה להיות איתו לבד.
"הוא בחור חמוד ויש מצב שזה באמת מה שקרה, אבל מה שהפחיד אותי זה שלא זכרתי כלום, שום דבר, והיה לי חלל שחור כזה".
פחדת שנאנסת?
"לא, זה לא היה העניין. הבעיה היתה חוסר האונים, התחושה שלא זכרתי כלום. כשהגעתי הביתה, סיפרתי לאמא שלי על מה שקרה, והשיחה התפתחה לעניין השתייה, כי היא הבינה שזה כבר לא מצב של שתייה בשביל הכיף.
"היא היתה בהלם. אמרה שהיא לא מבינה איך לא ראתה את זה. בכינו ביחד, היא חיבקה אותי ואמרה שהם יעשו כל מה שצריך כדי לעזור לי, ושהיא אוהבת אותי מאוד. אחר כך היא סיפרה לאבא שלי, שהיה מאוד מופתע, ובא לדבר איתי. סיפרתי לו, וגם הוא אמר שהם יתמכו בי.
כבר חודשיים שאנחנו הולכים לשיחות, אני והוריי, ואני בטיפול, לא שותה. זה קשה, כי כחלק מהטיפול ניתקתי את הקשר עם רוב החברים שהיו לי, ואני בקשר רק עם שתי חברות טובות, שהאלכוהול הוא לא תנאי לחברות שלנו. הן מקבלות אותי כמו שאני, גם בלי לשתות כל הזמן".
• • •
"חשוב להבין שבעיית אלכוהול בפרט, והתמכרויות בכלל, הן נחלת הכלל", אומרת אורנית וינשטוק, פסיכולוגית ומומחית לטיפול בהתמכרויות ומנהלת המרכז לטיפול ולייעוץ. "יש עוד הרבה בני נוער שבאים מרקע סוציו־אקונומי גבוה ומתנהגים כמוה.
"ככל שיש יותר משאבים כלכליים וכסף, כך החומרים שאליהם יש לנערים גישה יהיו משובחים יותר. במקרה של אלכוהול, המשמעות היא שהם קונים או לוקחים מהבית אלכוהול יותר יקר ואיכותי, ולעיתים בכמויות גדולות יותר. במשפחות כאלה גם אפשר יותר בקלות לטשטש את השימוש. במעטה של השפע אפשר להסתיר היטב בעיות של התמכרויות למיניהן, כולל שתיית אלכוהול. לוקח זמן עד שהבעיה תופסת תאוצה והתוצאות הופכות להיות יותר קשות.
"פעמים רבות, במשפחות כאלו שני ההורים הם קרייריסטים ונמצאים מעט מאוד זמן בבית, והילדים מוצאים באלכוהול תחליף - נחמה וחמימות. הוא הופך להיות מעין 'חבר טוב', שבתחילת הדרך, מקל וממלא חסכים".
זהבה אברמוביץ'. "הורים לא באמת מעורבים בחיי ילדיהם" // צילום: יהושע יוסף
"כולם אוהבים לשאול 'איפה ההורים?' אבל הורים לא באמת מעורבים בחיי הילדים שלהם", אומרת זהבה אברמוביץ', מטפלת משפחתית מוסמכת המתמחה בטיפול בבני נוער. "יש הורים שחושבים שהם מעורבים, אבל הם עסוקים בלהיות חברים של הילדים.
"זה בסדר להיות חבר של הילד שלך, אבל השאלה היא איפה התפקיד ההורי. חשוב לזכור שהילד הוא לא חבר, והיחסים לעולם לא יהיה שוויוניים. חשוב לא להיות משטרת הגבולות, אבל כן לתקשר עם הילדים. להיות מסוגלים לדבר עם הילדים שלנו על הכישלונות והאכזבות שלהם - על החבר שזרק או על הנערה שדחתה, על הכישלון שהם חוו בבית הספר, על הדימוי העצמי שלהם. בטח לא לטשטש או להתעלם מהדברים האלה.
"היום רוב ההורים עובדים מסביב לשעון ולא באמת נמצאים בבית. עדיין חשוב מאוד שהתקשורת בין ההורים לילדים תהיה טובה, רגשית ופתוחה. זה המפתח להצלחת הקשר".
ברשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, שפועלת במסגרת המשרד לביטחון הפנים, אומרים כי עד 2009, השנה שבה החלה התוכנית הלאומית למניעת נזקי שתיית האלכוהול, היתה עלייה בשיעור בני הנוער שצרכו אלכוהול. אם ב־1990 דיווחו רק 6 אחוזים מבני הנוער כי שתו שתייה מופרזת (שתייה של חמישה משקאות אלכוהוליים בתוך שעות מועטות), בשנת 2009 זינק המספר ל־21 אחוז.
לדברי עו"ד איתן גורני, מנכ"ל בפועל של הרשות, מספר בני הנוער המגיעים לקבלת רפואה דחופה בשל הרעלת אלכוהול עומד על 1,500 בשנה, ולא ניכרת בו עלייה בחמש השנים האחרונות. על פי נתוני משרד הרווחה, אותרו וטופלו בשנה שעברה 681 בני נוער בגילאי 18-12 שהשתמשו באלכוהול.
הרופאים טוענים כי בשנים האחרונות יש עלייה בשיעור בני הנוער שנפגעים מצריכת אלכוהול - ובמקביל, ירידה בגילאי הילדים המגיעים לבתי החולים. לדברי ד״ר איילת שלז, רופאה בכירה, מומחית ברפואה דחופה לילדים בבית החולים מאיר בכפר סבא, בשנה האחרונה הגיעו למיון ילדים בבית החולים כ־80 בני נוער בגילאי 18-12 בשל מצב קשה של שכרות.
"אם פעם היינו רואים יותר ילדים בני 15-14 ומעלה, כיום אנחנו פוגשים ילדים בני 13-11 שמובאים במצב של שכרות או עם תופעות לוואי ופגיעות נלוות. התופעה שכיחה יותר בקרב בנים ובסופי שבוע או בחופשות. בערב ל"ג בעומר האחרון הגיעו 13 בני נוער במצב של שכרות, עם תופעות גופניות ופגיעות שהן תוצאה של צריכת אלכוהול מופרזת".
סוגיית השימוש באלכוהול בקרב בני נוער נידונה בדו"ח האחרון של מבקר המדינה. המבקר ציין כי "למרות שמדובר בתופעה רחבה ומדאיגה במיוחד, אין נתונים מדויקים באשר להיקפה: הגורמים המעורבים בטיפול בבעיה מוסרים נתונים חסרים ולא מדויקים.
"עקב היעדר נתונים עדכניים, אי אפשר למפות את חומרת התופעה והיקפה ואי אפשר לקבוע יעדים מדידים להצלחת תוכניות להפחתת השימוש באלכוהול. הרשות למלחמה באלכוהול עשתה את הסקר המקיף האחרון בשנת 2009. בשנת 2011 עשתה הרשות סקר שבדק את דפוסי השימוש באלכוהול בקרב בני נוער, אבל רק בקרב אוכלוסיית תלמידים ולא בקרב כלל האוכלוסיות בסיכון, כמו נוער שאינו לומד במסגרות החינוך הפורמלי ונוער מנותק.
"משרדי ממשלה, כגון משרד החינוך, משרד הקליטה, משרד הבריאות ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים, וגופים נוספים כמו המוסד לביטוח לאומי ומכוני מחקר, אוספים נתונים על צריכת אלכוהול והנזקים שהוא גורם, אולם נתונים אלו הם חלקיים בלבד, וכל גוף בוחן את הנתונים לפי תחומי האחריות שעליהם הוא מופקד.
"שיתוף הפעולה במסגרת התוכנית הלאומית בין משרד הקליטה לבין הרשות למלחמה באלכוהול היה לקוי. לא נעשו פעולות לקבלת תמונת מצב כוללת ועדכנית בדבר היקף השימוש באלכוהול בקרב אוכלוסיית העולים, אף שנתונים משנת 2010 על השימוש באלכוהול של בני נוער מאוכלוסיית העולים הצביעו על הרגלי שתייה ועל שיעורי צריכת אלכוהול גבוהים לעומת בני נוער ילידי הארץ".
צמצום מקרי האלימות הנובעים מצריכה לא אחראית של אלכוהול וצמצום מקרי התחלואה והמוות הקשורים לשתיית אלכוהול מופרזת נקבעו כיעדים להשגה בתוכנית הלאומית, אולם מאחר שלא נקבע אופן המדידה שלהם, לא היה אפשר לבחון אם הושגו. למרות זאת, הרשות למלחמה באלכוהול הציגה הצלחה בעמידה ביעדים אלה.
נמצא כי במאי 2012 החליטה הממשלה להאריך את התוכנית הלאומית בשנתיים, ובאוגוסט 2013 החליטה להאריכה בארבע שנים, עד 2017, אך בשתי ההחלטות לא היו לפני הממשלה תוצאות של מחקר הערכה מלַווה".
• • •
י' (17) מיבנה שותה מגיל 13. "התחלתי לשתות מסקרנות, והיה לי כיף. אחרי שנתיים זה הגיע למצב שאני לא יכול לעבור יום בלי לשתות בקבוק וודקה שלם", הוא מספר.
"מאז שאני ילד, אני זוכר שאבא וחברים שלו היו שותים המון וודקה ובירה. הייתי רואה שהם משתכרים ומבלים ככה ערבים שלמים. זה סיקרן אותי. בהתחלה שתיתי וודקה וירקתי אותה, אבל אחר כך התרגלתי לטעם, וזה היה עושה ראש טוב.
"בערך בגיל 14 ההורים שלי החליטו להתגרש, והיו המון מריבות ובלאגנים בבית, ואת העצבים שלהם הוציאו עלי. בשביל להרגיז אותם הייתי שותה בכל יום כמה לגימות מהבקבוק בלי שהם יראו. די מהר זה הגיע למצב שהייתי שותה בקבוק ביום, ולפעמים יותר.
"אחרי שהייתי שותה לא היה מעניין אותי מה קורה מסביב. הראש היה מסתובב לי, כי וודקה זה דבר חזק באמת. הרגשתי סבבה עם זה. לפעמים הייתי מגיע הביתה שיכור ונרדם, ומתעורר עם כאב ראש נוראי. הייתי מאוד תשוש מזה. היו פעמים שהיו לי בחילות, הייתי מקיא המון".
ואף אחד לא הרגיש?
"לאמא ולאבא זה לא היה אכפת, הם היו עסוקים בלריב ביניהם כל היום. בכיתה לא ממש הרגישו, כי התרחקתי מהחבר'ה כשכל הבלאגן בבית התחיל. הייתי מגיע לבית הספר ומחכה רק שייגמר יום הלימודים. ממש הידרדרתי בלימודים, אני זוכר שבחטיבה המורה הזמינה את אמא לשיחה, ואמא עשתה 'כן' עם הראש על כל מה שהמורה סיפרה לה. אחר כך היא אמרה לי שאני צריך להשתפר, וזהו, לא דיברנו על זה יותר. כשחזרנו הביתה, כל אחד חזר לעולם שלו.
"יום אחד חזרתי מחבר אחרי ששתינו ביחד מלא וודקה וערק, ואמא מצאה אצלי בארון שני בקבוקי וודקה ריקים ושאלה אותי למה הם אצלי. אמרתי לה שזה של חברים שהיו אצלי, אבל היא לא קנתה את זה כי הריחה ממני את האלכוהול.
"היא התקשרה לאבא, והוא בא הביתה וצעק עלי. בזמן הצעקות היתה לי סחרחורת, והתעלפתי. כשהתעוררתי הם החליטו לקחת אותי לבית חולים. עשו לי שם בדיקות דם, וגילו שרמת האלכוהול בדם שלי גבוהה מאוד. אמא התחילה לבכות, במיוחד אחרי שהיא שמעה שאמרתי לרופא שאני שותה כבר כמה שנים. אחר כך באה עובדת סוציאלית לדבר איתי, היא אמרה שיש לי בעיית שתייה ושאני צריך ללכת לטיפול גמילה. בהתחלה צחקתי, אבל משיחה איתה הבנתי שיכול להיות שאני אלכוהוליסט. המחשבה הזאת הפחידה אותי. ככל שהסתכלתי אחורה, הבנתי שהאלכוהול היה כל החיים שלי.
"כבר ארבעה חודשים אני בשיחות עם פסיכולוגית, במסגרת הגמילה, כדי להבין למה בעצם התחלתי לשתות".
"כשבני נוער שותים, הם יספרו שזה מתוך סקרנות, בשביל הכיף, וכדי להרגיש בחבר'ה, כי זה מה שכולם עושים", אומרת זהבה אברמוביץ'. "כל זה נכון, אבל רק על פני השטח. מניסיוני, אם מסתכלים עמוק פנימה, מבינים שהאלכוהול עונה על צרכים אחרים.
"כאנשי מקצוע, התפקיד שלנו הוא לגלות מהם אותם צרכים, ותמיד נגלה שמדובר בצרכים רגשיים. זה יכול להיות פחד מכישלון, חוסר באהבה, הערכה עצמית נמוכה או פחד מדחייה, במיוחד בגיל ההתבגרות. בגיל הזה בני נוער חווים פעמים רבות כאב, דחייה, כישלון ועצב, וזה חלק מהחיים, חוויות שעוזרות להם בבניית האני העצמי שלהם בהווה ובעתיד. אצל נערים ששותים, האלכוהול עוזר להם לדלג על השלב הזה. במקום שהם יבנו את הביטחון שלהם בעצמם, האלכוהול מספק להם תחושת ביטחון וערך עצמי, וגם עוזר להם לתקשר.
"בני הנוער האלה לא מכירים דרך אחרת, במיוחד שלשיטתם, האלכוהול מקצר להם תהליכים. הטיפול הוא תהליך ארוך וממושך, שמסייע להם להבין מה הגורמים האמיתיים לשתיית האלכוהול ואיך להתמודד עם הקשיים שהם חווים. הם צריכים ללמוד לשמוח, להתרגש ולחוות הנאות וכיף גם בלי לשתות".
• • •
"בני נוער בהשפעת אלכוהול נמצאים במצב של כושר שיפוט לקוי ואובדן שליטה, כך שהתנהגותם מסוכנת לעצמם ולאחרים", אומרת ד"ר איילת שלז. "הם נוטים להתנהגות אלימה ולעיתים אף אובדנית, ומגיעים עם חבלות שנגרמות כתוצאה מנפילות או מתגרות. בנוסף, בגלל הירידה בכושר השיפוט וביכולת להגנה עצמית, אנחנו נתקלים במקרים שבהם בני נוער נופלים קורבן לפגיעה מינית בזמן שהיו שיכורים".
איך מטפלים בבני נוער שמגיעים למיון בגלל נזקים של אלכוהול?
"כשמדובר בהרעלת אלכוהול קלה נדרש בעיקר טיפול סימפטומטי - מתן נוזלים וחימום. ברוב המקרים מדובר בהיפותרמיה קלה (ירידה של חום הגוף מתחת ל־35 מעלות), ואז מספיק חימום חיצוני - העלאת טמפרטורת החדר, שמיכות חימום. במקרים של היפותרמיה עמוקה (ירידה משמעותית בחום הגוף), שהם נדירים יותר, נדרש חימום על ידי עירוי נוזלים מחומם.
"במקרים של הרעלת אלכוהול או סוגי כהל אחרים (מתנול או אתנול - שחלקם מופיעים באלכוהול מזויף) נדרש טיפול בתרופות ספציפיות. במקרים קיצוניים יש צורך בדיאליזה, בהתערבות של תמיכה נשימתית או בהחייאה.
"רוב המתבגרים מתאוששים בזמן השהות במיון, ולאחר שהסימפטומים חולפים ונשללות חבלות נוספות או פגיעות מיניות, אפשר לשחרר אותם לביתם. נערים עם סימפטומים חמורים יותר או עם פגיעות נלוות חמורות מאושפזים במחלקת הילדים".
אורנית וינשטוק // צילום: יהושע יוסף
במקרים רבים, בני הנוער מפונים על ידי ניידות מד"א או מגיעים עם חברים בני גילם היישר ממקום הבילוי לחדר המיון. "ההורים מובהלים לחדר המיון ופוגשים את ילדיהם שיכורים, מבולבלים ומקיאים", מעידה ד"ר שלז. "המפגש של ההורים ובני הנוער עם הצוות המטפל הוא לא פשוט וכרוך ברגשות של כעס, בושה ואשמה.
"למרות זאת, אנחנו כצוות רואים במפגש הזה הזדמנות חשובה להדרכה שמטרתה מניעת הישנות אירועים כאלו ומתן אינפורמציה לגבי הנזקים הפוטנציאליים של שתייה מופרזת. השיחות האלו נעשות תמיד בנוכחות ההורים, מכיוון שהם שותפים חשובים במאמץ למנוע הישנות של המקרה".
לדברי אורנית וינשטוק, "כשהתלות היא לא רק רגשית אלא גם פיזיולוגית, הכרחי שמטופלים יעברו קודם כל תהליך שנקרא 'ניקוי רעלים'. זה תהליך שאורך חודש, ובמהלכו מבצעים ניקוי של הגוף מרעלים ומאלכוהול על ידי שינוי הרגלי תזונה, שתיית מים ומיצים ונטילת תוספי תזונה. כבר בשלב הזה, חשוב שמי שמלווה את המשפחה ואת הנער יהיו אנשי מקצוע ספציפיים ומנוסים בטיפול בהתמכרויות.
"טיפול משפחתי, במקביל לטיפול פרטני בסובלים מבעיית השתייה, הוא מקדם עצום בסיכויים להצלחת הטיפול. הרבה פעמים אנחנו רואים יותר הצלחה בטיפול בנערים ובנערות ממעמד סוציו־אקונומי גבוה יותר, מכיוון שהמשפחות נחושות ומגיעות עם הרבה מוטיבציה לפתור ולהתמודד עם הקשיים של ילדיהן".
• • •
ברשות למלחמה בסמים ובאלכוהול מציינים כי פיתוח תלות בשתיית אלכוהול אורך בין 8 ל־12 שנים, ולכן רואים את ההשלכות של שתייה מגיל מוקדם רק בתחילת שנות העשרים לחייהם של הצעירים. כ־7 אחוזים מהצעירים המאושפזים במרכזי גמילה נמצאים שם בשל התמכרות לאלכוהול.
זאת גם הסיבה שבני נוער הסובלים מבעיית התמכרות לאלכוהול אינם מוגדרים על ידי גורמים רפואיים ומקצועיים כאלכוהוליסטים. "ההתמכרות נחשבת בעולם הפסיכיאטריה למחלה, וכדי ששימוש ייחשב כהתמכרות צריכה להתקיים פתולוגיה", מסביר הרב איתן אקשטיין, מנכ"ל ומייסד "רטורנו", המרכז לגמילה מהתמכרויות בגבעת שמש. "גם אם קטין שותה אלכוהול בכמות מופרזת במשך שנתיים, אי אפשר לדעת אם הוא נחשב למי שסובל מהתמכרות.
"לכן גם הטיפול בקטינים הסובלים מבעיה של שתיית אלכוהול יהיה שונה מזה של מבוגרים. נער שסיים טיפול של חצי שנה לא יחויב על ידינו לא לשתות כלל, כי הוא עדיין יכול לפתח לעצמו גבולות לשתייה לאחר הטיפול. זאת בניגוד למבוגרים, שכבר סובלים מהתמכרות במשך שנים ואיבדו כל שליטה. להם לא נאפשר לשתות אפילו טיפה אחרי סיום טיפול.
"מניסיוני בטיפול בהתמכרויות אני יודע להגיד ש־40 אחוזים מהצעירים עד גיל 18 שותים אלכוהול, ומתוכם 10 אחוזים פיתחו תלות באלכוהול, כזאת שמצריכה טיפול אינטנסיבי. התקווה שלנו היא שבעתיד יוכלו לפתח בדיקה שמאתרת את הגן האחראי להתמכרות, וכך לדעת, גם במקרה של נערים ונערות, אם הם סובלים מבעיית התמכרות - ולטפל בה בהקדם".
מה הסיכוי של מי שהתחיל לשתות כילד להפוך לאלכוהוליסט?
"אין נתונים מספריים מדויקים, אבל הסיכוי הוא גבוה מאוד. שתיית אלכוהול מופרזת אצל בני נוער היא בעצם מפגש בין מצוקה לפתרון, והאלכוהול הוא הפתרון לאותה מצוקה. כמבוגר יש לך ארגז כלים, שמסייע לך להבין שאתה בבעיה ולמצוא פתרון בעזרת פסיכולוג, רופא או כל פתרון מקצועי אחר. כנער אין לך את הידע הזה, והאלכוהול מהווה פתרון קל וזמין".
אחד הצעירים שנמצאים בגמילה ב"רטורנו" הוא ע', בן 18 וחצי ממרכז הארץ. הוא בן יחיד. אמו נפטרה ממחלת הסרטן כשהיה בן 6, ועם אביו הקשר די רופף, והיו שנים שהם כלל לא דיברו.
"כשאמא נפטרה בכיתי והייתי עצוב, אבל הדחקתי הכל, לא שיתפתי אף אחד במה שעובר עלי. אבא היה טרוד בצרות שלו, וכל הזמן היינו רבים, אז לא סיפרתי לו מה עובר עלי, והוא גם לא שאל כלום.
"אני שותה מגיל 10. זה התחיל מכוס יין בקידוש ביום שישי ועבר לוודקה, וויסקי וערק, שהייתי שותה בקטנה בכוסית או בשוט בארוחות שישי. אבא נתן לי כדי שארגיש גבר.
"בגיל 12 התחלתי לשתות עם חברים. שתינו כי זה נראה לנו מגניב, ראיתי שהאלכוהול מחבר בינינו, ורציתי להרגיש שייך, כי לא הייתי דברן ולא הייתי משתף. היינו הולכים לפיצוצייה ומבקשים מאנשים שנמצאים שם שיקנו לנו. הם היו קונים בלי בעיות. אחר כך היינו הולכים לגינות או לבתים ושותים.
"התחלתי משתיים־שלוש כוסות, ובכל פעם הייתי מעלה את הכמות ומדלל את הוודקה עם פחות משקאות, כדי שתהיה נקייה. בגיל 15 כבר הגעתי למצב שהייתי גומר בקבוק שלם לבד בערב. הייתי דופק את הראש ומתעורר על הספסל בגינה או על ספה בבית של חברים, ובכלל לא זוכר מה קרה.
"אהבתי את זה שאני מאבד ככה שליטה, זה היה כיף. האלכוהול גרם לי לצחוק ולהשתחרר, אז שתיתי יותר כדי להשתחרר. אבל עמוק בפנים לא היתה לי שמחה אמיתית באמת".
בגיל 14 הוא עבר לפנימייה. "בסופי שבוע העדפתי ללכת עם חברים לבית שלהם מאשר לחזור הביתה. פתאום ראיתי איך זה שיש אמא בבית שאוהבת, דואגת ומכינה לך את האוכל שאתה אוהב. כל מה שהדחקתי במשך השנים פשוט צף, והבנתי שאני בעצם מאוד מתגעגע לאמא שלי, לחיבוקים, לנשיקות ולאוכל. הייתי ממש בדיכאון מזה.
"כמות השתייה שלי באותה תקופה היתה מטורפת. גם אם הייתי יושב סתם בבית הייתי שותה המון, רציתי רק להיות שיכור ולא להרגיש כלום. החברים כבר לא עניינו אותי, כי כמות האלכוהול ששתיתי נראתה להם מוגזמת. התרחקתי מהם. התחלתי ללכת עם כאלה שהם מבוגרים, והיינו שותים כל הזמן.
"בגיל 16 התחלתי לצאת עם מישהי בגילי. בהתחלה היא לא ידעה שאני שותה, אבל אחרי כמה חודשים היא שמה לב שאני שותה בהגזמה, ורבנו על זה. כשהיא העירה לי על השתייה הייתי מגיב בטון תקיף שלא אופייני לי, כי הייתי שיכור. זה הלחיץ אותה, ואחרי שנה וחצי היא עזבה אותי.
"הגעתי למצב שהרחקתי את כולם ממני, כי רציתי לברוח ורציתי שקט. כל מה שעניין אותי היה להיות שיכור. הפסקתי ללכת לבית הספר, ובמקום זה הייתי יושב בפארק ושותה לבד. הייתי חוזר הביתה שיכור, הולך לישון, מתעורר ושותה, או יוצא החוצה ושותה בחוץ. אבא ראה את זה, ובמשך תקופה ארוכה הוא לא התערב, כי לא רצה שנריב. עד שיום אחד הוא אמר לי שאני צריך גמילה, וצחקתי, כי חשבתי שהוא צוחק עלי".
מתי הבנת שזה לא מצחיק?
"באחת הפעמים, כשהיינו שיכורים, הגענו למועדון, ובחוץ התפתחה קטטה עצבנית כזו של כמה חבר'ה, ודקרו מישהו. היו המון דם וצעקות. אני לא הייתי מעורב, אבל ראיתי מה קרה. פחדתי מהמצב הזה, כי אני לא בן אדם אלים, וזה רחוק ממני. לא רציתי להיות במקום הזה".
הדקירה שזיעזעה את ע' הביאה אותו לפנות לפני חצי שנה ל"רטורנו", ואחריה הוא החל בטיפול. "אני זוכר שביום הראשון נכנסתי, כולם חיבקו אותי ואמרו לי 'אנחנו אוהבים אותך'. צחקתי, חשבתי שהגעתי לבית משוגעים. אבל אחר כך הבנתי שהתמיכה הזאת מאוד עוזרת.
"מאז שאני פה התחלתי לעבוד על עצמי כדי לסלוח לאבא, והתקרבנו. הבנתי שגם לו היו קשיים, גם הוא חווה אובדן. הוא בעצם היה בשבילי אבא ואמא ביחד, ואני לא הייתי קל.
"בחמשת החודשים האחרונים עברתי תהליך שביגר אותי. הבנתי שחשוב לדבר על הרגשות שלי ועל מה שעובר עלי, וכמה הייתי צריך שייתנו לי חיבוק ויאהבו אותי. אני יוצא מפה בעוד חודש, והצוות יעזור לי למצוא עבודה עד שאתגייס בשנה הבאה".
• • •
ממשרד הרווחה נמסר: "המשרד מפעיל יחידות טיפוליות למבוגרים ולנוער בתחום האלכוהול, הסמים וההימורים, וגם מרכזי יום וקבוצות טיפוליות. השירותים ניתנים בידי כ־350 עובדים סוציאליים, מדריכים, מאתרים ואנשי מקצוע בעלי הכשרה ייחודית.
"אנחנו מאתרים את בני הנוער בזירות ההשתכרות, עושים בדיקות נשיפה ונותנים טיפולים פרטניים וקבוצתיים, ייעוץ אישי, שילוב מחדש במסגרת בית הספר ובתעסוקה, והתערבות עם המשפחה. פעולות אלו ניתנות על ידי עובדים סוציאליים ומדריכים ייעודיים, המטפלים בבני נוער על רצף ההתמכרות לאלכוהול.
"המשרד מפעיל 71 יחידות לטיפול בבני נוער (כולל יחידות 'אל סם'), ארבעה מרכזי יום לנוער, 11 יחידות איתור בזירות בשעות הערב והלילה, קבוצות טיפול לבני נוער, 20 תוכניות לנוער עולה ושש זירות בחופי הים (ת"א, טבריה, אילת) ובמרכזי הערים, מענה אבחוני ייעוצי, והפניה של בני נוער במצוקה בשל שתיית אלכוהול, בשיתוף משרדי ממשלה והתוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון".
ממשטרת ישראל נמסר: "תופעת השכרות בקרב בני נוער היא תופעה חברתית המחייבת טיפול לאומי רב־מערכתי, ושותפים לה גופים רבים. המשטרה מציבה את הטיפול בנושא פשיעת הנוער וסוגיות שיש בהן כדי לחולל פשיעת נוער או פגיעה בבני נוער בקדמת סדר העדיפויות. המשטרה מבצעת פעילות נחושה וממוקדת כנגד מחוללי אלימות ופשיעה בקרב בני נוער, קרי אלכוהול וסמים.
"מאות כתבי אישום מוגשים מדי שנה כנגד בתי עסק המספקים אלכוהול לקטינים, וכן ננקטו צעדים מנהליים עד כדי סגירה נגד עשרות בתי עסק והושמדו בקבוקי אלכוהול באלפי אירועים, פרי פעילות יזומה ואירועי תגובה.
"לצד אכיפה נחושה, פועלת המשטרה בהיבט המניעה וההסברה ומפעילה פרויקטים קהילתיים בהשתתפות אלפי בני נוער בסיכון, להוצאתם ממעגל הפשיעה והשבתם למעגל החיים הנורמטיבי.
"מתוך התפיסה המשלבת הרתעה ושיקום, קיים מסלול ייחודי לקטינים, שביצעו בנסיבות מוגדרות עבירה ראשונה מסל עבירות. במסגרת המסלול נפתח תיק מותנה, שלא יגרור אחריו רישום פלילי ופגיעה בעתידו של הקטין אם לא יבצע עבירה נוספת ויעמוד בתנאים ובדרך הטיפול שייקבעו לו על ידי שירות המבחן לנוער.
"בעבירות חמורות (תקיפה חמורה, מעשי בריונות שהובילו לאלימות וכו') ייפתח תיק פלילי לכל דבר ועניין, והקטין יועמד לדין בבית המשפט, בכפוף לתשתית הראייתית ולנסיבות. בשנים האחרונות הנתונים מצביעים על מגמת ירידה בהיקף עבירות האלימות בקרב בני נוער".
yanivma@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו