פנינה ייחודית וחריגה בצניעותה

מפעל הרימייקים של אולפני דיסני (שבמסגרתו הם מפיקים גרסאות חדשות לכל הקטלוג שלהם, כי למה לא?) ממשיך לדהור קדימה במלוא הקיטור.

וכך, כמה חודשים אחרי שקיבלנו רימייק ל"ספר הג'ונגל", וכמה חודשים לפני שנקבל רימייק ל"היפה והחיה", נוחת כעת באולמות רימייק ל"חברי הדרקון אליוט", סרט די נשכח מ־1977, שעשוי להעלות זיכרונות נוסטלגיים בקרב אלה שהיו ילדים כשיצא בזמן אמת.

על כל פנים, בניגוד לרימייקים הקודמים של דיסני, שלטעמי נפלו כולם ברמתם מהגרסאות המקוריות, למרבה השמחה, הגירסה החדשה של "אליוט" דווקא מתגלה כפנינה ייחודית וחריגה בצניעותה - בייחוד כאשר משווים אותה לסרטי הילדים הנחותים, האלימים והצעקניים של קיץ 2016.

זהו סרט קטן ונטול יומרה שאינו משקיע מאמצים מיותרים בניסיון להדהים אתכם. במקום זאת, הוא מסתפק בלגולל סיפור פשוט ומאוד בסיסי על אודות יתום צעיר ששמו פיט (אוקס פיגלי), שהוריו נהרגו בתאונת דרכים, ועל חברו הדרקון הירוק (והסופר חמוד) אליוט, שמגדל את פיט כאילו היה בנו ביערות המוזהבים של המיד־ווסט האמריקני.

השניים נהנים מהחיים ועושים כל מה שהייתם מצפים שילד וחברו הדרקון יעשו, אלא שאז הציוויליזציה מתערבת. פיט מתגלה בידי שומרת יערות אימהית (ברייס דאלאס האוורד), ונלקח להתגורר עימה ועם התא המשפחתי הידידותי שלה (שכולל ילדה מתוקה ואת רוברט רדפורד, בתפקיד זקן חכם שמאמין בבלתי ייאמן). אליוט, מצידו, מוצא את עצמו מתמודד עם חוטב עצים פחדן שמבקש ללכוד אותו.

אף על פי שהוא צנום ומינורי מכדי לייצר את האימפקט הרגשי של סרט כמו "העי"ג" (שעדיין ניצב בראש הטבלה כסרט הילדים הטוב ביותר של השנה), "חברי הדרקון אליוט" מצליח לספק מנה יפה של בידור טהור ואיכותי לכל המשפחה.

דיוויד לאורי עוטף את ההתרחשויות באווירה סתווית חמימה ונעימה שזוכה לחיזוק מצד הצילום הנהדר. והעובדה שהסרט מתרחש אי אז בסוף שנות ה־70 תחילת שנות ה־80 תורמת גם היא לתחושה שאנו צופים ביצירה שאינה נטועה בכאן ובעכשיו.

"חברי הדרקון אליוט" אולי אינו סרט "מדהים", אבל הוא בהחלט לוחץ על כל הכפתורים הנכונים. לראיה, הילדים שלי התעקשו שאתן לו "אינסוף כוכבים". בבקשה, אל תגלו להם שלא עשיתי כפי שביקשו.

ציון: 8