יש רגעים בחיים שאי אפשר לתאר במילים, והזכייה של ירדן במדליה היא אחד מהם. המילים הכי קרובות לתאר את מה שאני מרגיש הן כיף גדול וסיפוק ענק. ברגע שבו נגמר הזמן והשופט הרים את היד וסימן שירדן ניצחה וזכתה במדליה לא הייתי קרוב אליה, כי הורחקתי, אבל רצנו זה לזו בטירוף והתחבקנו. זה רגע שלא אשכח לעולם.
יצא לי לחגוג כמה הישגים שהם בגדר חלום, אבל זכייה במדליה היא חלום שאי אפשר לתאר. אין ספק שזה הרגע הכי מאושר שלי כמאמן.
כולם שואלים אם הצלחתי לישון אחרי ההישג. ברור שכן. כבר אתמול, בבוקר שאחרי, היתה לי עבודה עם לינדה בולדר, שהתחרתה. אני "משוגע" כמו שאומרים, אבל בכל זאת לא בן אדם של שיגעונות ושל חגיגות מוגזמות. גם אחרי שירדן זכתה בזהב באליפות העולם בריו ב־2013, הלכתי איתה למסעדה ואז אמרתי לה "לכו תחגגו, אני חוזר למלון לישון".
לפני כל קרב אמרתי לירדן משהו אחר. ידענו שהולך להיות יום ארוך ואמרתי לה שצריך לפרק את היריבות אחת־אחת - כי באנו לזכות במדליה. אחרי ההפסד לברזילאית ברבע הגמר אמרתי לה שלא מעניין אותי השיפוט ולא שום דבר, הסתכלנו קדימה לקרבות בדרך למדליה. לפני הקרב האחרון מול היפנית אמרתי לירדן שחייבים לזרוק אותה באיפון. אם זה לא הולך בניסיון הראשון אז בשני או בשלישי, אבל חייבים.
העיתונאים יודעים שאמרתי לכל אורך הדרך שנביא מדליה. לפני שהמראנו לכאן אמרתי שמדליה זו לא מילה גסה, וגם כתבתי את זה ליו"ר האיגוד משה פונטי. כשאתה כמו כולם אתה לא יכול להצליח, אתה חייב להיות שונה, ויש מאמנים שונים שגם מצליחים בדרכם. מה שחשוב הוא שיש דרך וצריך לדבוק בה. כשאתה מאמין במשהו, תתמיד בו.
ומה הלאה? ירדן כבר זכתה בשלוש מדליות באליפות אירופה, היא היתה אלופת עולם, סגנית אלופת עולם ועכשיו גם מדליסטית אולימפית, אבל עדיין יש לנו מה לשפר. שנינו כבר חושבים על הדבר הבא, ותהיו בטוחים שהיא תמשיך להביא הישגים - כי היא ווינרית מיוחדת.
• • •
אלופה בצניעות
לילה מהאגדות עבר על המדליסטית ירדן ג'רבי • "כל זה בשבילי? וואו, זה מוגזם", אמרה בהתרגשות בטקס לכבודה • את המדליה הקדישה לקורבנות הטבח במינכן 72', שעם שתיים מאלמנותיהם נפגשה • היא הודתה לכל מי שתמך והבטיחה: "למרות שהמדליה כבדה, אני הולכת לישון איתה הלילה"
"מה, כל זה בשבילי? וואו, זה ממש מוגזם". כך, בצניעות האופיינית לה, הגיבה ירדן ג'רבי, המדליסטית הראשונה של ישראל באולימפיאדת ריו, כשנכנסה אתמול למסיבת חגיגת המדליה שאירגן לכבודה הוועד האולימפי.
עמוק אל תוך הלילה בריו, אחרי יום הקרבות שהפך להיסטורי, הצליחה ירדן סוף סוף לעצור לרגע כדי לאכול משהו. עוד לפני שהספיקה לנגוס בסנדוויץ' הקטן, הספיקו הצלמים באירוע לקבוע שיא עולם חדש בתקתוקים לשנייה. בין לבין, ירדן לא הפסיקה לחייך, חיוך מודל ריו 2016, משולב עם הצלקת מעל השפה, זכר לקרב עם הברזילאית סילבה ברבע הגמר.
הגברת הראשונה של הספורט הישראלי התיישבה בין יו"ר האיגוד משה פונטי לשרת הספורט מירי רגב, ובתשובותיה לתקשורת הראתה פעם נוספת למה הפכה לספורטאית צמרת עולמית. גם אחרי ההישג הענק, שמרה ירדן על רוגע, שקט נפשי וצניעות, ושידרה את האישיות המיוחדת, זו שלקחה אותה כל הדרך למדליה כבר באולימפיאדה הראשונה שלה.
"אני גאה להיות איפה שאני עכשיו, עם המדליה על הצוואר. לעולם לא אשכח את זה", אמרה, "זו הגשמת חלום אישי, שכל עם ישראל חווה יחד איתי. אני גאה לייצג את ישראל. קיבלתי את כל מה שאני צריכה מבחינת מימון, תמיכה, עידוד ופרגון ואני מאוד מעריכה את זה. קשה לי להסביר את מה שאני מרגישה, ייקח לי עוד זמן לעכל את מה שקרה הערב. אני גאה על יום הקרבות שהיה לי ומעריכה את כל מי שבא לפה לעודד אותי".
בדיוק כמו יעל ארד בברצלונה 92', גם ירדן, שהתחבקה והצטלמה עם אילנה רומנו ואנקי שפיצר, שתיים מאלמנות י"א נרצחי טבח מינכן 72', בחרה להקדיש לנרצחי האולימפיאדה ההיא את ההישג. "המפגש עם האלמנות היה כל כך מרגש עבורי", אמרה, "זה משהו שלעולם לא אשכח. לכבוד הוא לי שהן באו להיות איתי כאן".
המדליסטית הטרייה לא שכחה גם את המשפחה התומכת שנשארה בבית בנתניה, וסיפרה בהתרגשות כי "המשפחה שלי צופה בי פה עכשיו, כשבארץ ארבע לפנות בוקר. דיברתי עם ההורים שלי, עם אחותי הקטנה ועם אחי. רק אחותי הגדולה חסרה, כי היא בירח דבש. אני אולי צריכה להצטרף אליה, לברוח לאיזו חופשה קלה. המשפחה מאוד גאה בי, הם הקריבו המון. אמא שלי סיפרה לי שביום הקרבות עיתונאים דפקו בדלת ואחותי הקטנה, פוליטיקאית אמיתית, אמרה להם, 'אני לא מדברת עד שהיום הזה לא נגמר', וסגרה את הדלת. אני שמחה שהם חווים את זה עכשיו, יש לי משפחה מדהימה וזה מגיע להם".
ואם כבר משפחה, עדיין לא ברור מתי יתרחש האיחוד המרגש בין המדליסטית להוריה, שאותם לא ראתה שבועות ארוכים. הג'ודוקא מנתניה היתה אמורה לנחות בארץ ביום ראשון הקרוב, אך בוועד האולימפי הציעו לה לשאת את דגל ישראל בטקס הנעילה של האולימפיאדה, ב־21 באוגוסט. לדברי גילי לוסטיג, מנכ"ל הוועד האולימפי, "כרגע ירדן מעדיפה לחזור לארץ מוקדם יותר, ומה שהיא תחליט מקובל עלינו". אם ג'רבי בכל זאת תחליט להישאר שבוע נוסף בריו, הוריה ימריאו לברזיל כדי לתת נשיקה אוהבת ראשונה לגיבורה הלאומית החדשה.
ובחזרה לערב החגיגי. במשך כל האירוע לא נפרדה ירדן ג'רבי לרגע מהחברה החדשה שלה, שלמענה עבדה כל כך קשה כל הקריירה - מדליית הארד האולימפית. "נתפס לי הצוואר, המדליה כבדה, אבל אישן איתה", הבטיחה.
אחרי הלילה, שבו ספק אם עצמה עין, חזרה אתמול ירדן ל"זירת הפשע" כדי לעודד את חברתה לנבחרת הנשים, לינדה בולדר. לאחר הבליץ התקשורתי בשעות שאחרי ההישג, ביקשה ירדן שקט תקשורתי כדי להתחיל לעכל את היממה ההיסטורית ולהבין שלא מדובר בחלום, אלא בהישג אמיתי ומוחשי.
בינתיים, היא מדברת ומתכתבת עם משפחתה ומקורביה בלבד. "אני בכלל בלי הטלפון, אז לא ראיתי אף הודעה", אמרה בחיוך האופייני, "אחרי הנחיתה בריו החלפתי מספר, כדי להתנתק". האמת, אין לנו בעיה שבאולימפיאדה הבאה, טוקיו 2020, ירדן שוב תחליף מספר ועל הדרך גם את צבע המדליה שבה, הלוואי, תזכה.
מיקי שגיאטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
