ירדן הוכיחה: אסור להרים ידיים

איך שגלגל מסתובב לו. במשך יומיים מדינה שלמה - כלומר, טוקבקיסטים, פרשנים ובייחוד "חובבי ספורט" שמתעוררים אחת לארבע שנים רק כדי לרדת על ספורטאים שלא הביאו מדליה באולימפיאדה - התחרתה בענף האולימפי החביב במחוזותינו: ביקורת ולכלוך על ספורטאים שעובדים קשה במשך ארבע שנים כדי להגיע לרגע האמת.

בענף הזה, תהיו בטוחים, כבר זכינו בהרבה מדליות. אבל במדליה האמיתית, הספורטיבית, זאת שמוענקת לספורטאים האמיתיים, אלה שמקריבים מעצמם ומחייהם - זכתה אתמול ירדן ג'רבי, וזה כל כך מגיע לה.

ביומיים האחרונים הפכה אותה מדינה שלמה למומחית ג'ודו, אחרי שכולם נדבקו למסכי הטלוויזיה בתקווה לפודיום ישראלי ראשון מאז בייג'ין 2008. פתאום כל גבר ואישה יודעים מה זה איפון ואין ילד שלא מנסה ווזארי על החברים שלו בגן.בזכות ג'רבי, הצבע חזר ללחיים של המשלחת הישראלית כאן בריו והחיוכים שבו לפניהם של אזרחי ישראל, בצדק. כרגיל במחוזותינו, המעבר מאופוריה לדיכאון ולהפך הוא בלי תחנות ביניים, וביומיים האחרונים שוב עשינו את זה - מה"אבל הלאומי" על התוצאות ביומיים הראשונים התהפכו היוצרות ב־180 מעלות לכיוון האופוריה כאילו אוטוטו נשמעת "התקווה" בריו.

אבל האמת, כרגיל, היא באמצע. אף אחד לא אמר לרגע שאלכס שטילוב (בכושרו מהשנתיים האחרונות), גולן פולק, גל נבו והחבר'ה מהיומיים הראשונים (עם כל הכבוד הראוי להם) מועמדים למדליה. מלכתחילה היו ארבעה־חמישה מוקדים שמהם ידענו שאכן יש סיכוי למדליה, כפי שקרה ביומיים האחרונים בג'ודו.

אז מה הלאה? אל תרימו ידיים. עדיין אפשר לשים קץ לבצורת ולחגוג מדליה אולימפית מכמה כיוונים. קופצת המשולשת חנה קנייזבה־מיננקו, שכבר חזרה עם מדליות מאליפויות עולם ואירופה, קורצה מחומר מיוחד; משלחת ההתעמלות האמנותית וגם נטע ריבקין בתחרות האישית עוד עשויות להפתיע אותנו; ואל תפסלו גם את הג'ודוקא אורי ששון או לוחם הטאקוונדו רון אטיאס, שביום נתון צריכים לנצח קרבות בודדים בדרך לפודיום.

בקיצור, ארבעה ימי תחרות מאחורינו, עוד 12 לפנינו, אז תעשו טובה - במקום לסכם בכל יומיים את האולימפיאדה ולשנות בכל יום את מצב הרוח (והכותרות בתקשורת) משחור עצוב לתכלת חגיגי, בואו נהנה מחגיגת הספורט הגדולה בעולם ונשמור את הסיכומים לסוף.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות