דרושים: גיבורי על אמיתיים

יחידת המתאבדים" - סרט נבלי העל המדובר, שאמור היה לערבב את הרוח הקבוצתית השובבית של "שומרי הגלקסיה" עם הציניות הניהיליסטית של "דדפול" - הוא לא סרט. הוא פרומו באורך של130 דקות.

כמו הטריילר הפופולרי שקדם ליציאתו (ושהעניק את הרושם המוטעה שהתוצאה הפעם תהיה קצת איכותית יותר מ"באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק"), גם הסרט עצמו בנוי מאינספור מונטאז'ים מהירים, מאוסף לא נגמר של שוטים "מגניבים" ומלאי אווירה אפלה, ומרצף ארוך וקשה לצליחה של שירי הרוק הכי קלישאתיים שיש. הבעיה היחידה היא שהרכיבים הנ"ל אינם מתלכדים לרגע לכדי יצירה קולנועית מבדרת וקוהרנטית, עם התחלה, אמצע וסוף, שאפשר לעקוב אחרי מהלכיה וליהנות ממנה. אם כבר, ההפך הוא הנכון. שכן "יחידת המתאבדים" הוא רנדומלי כמו אייפוד מפוצץ בחוברות קומיקס שנתקע על "שאפל" וכל ניסיון לחלץ ממנו עומק, משמעות או כיף נידון מראש לכישלון.

במרכז העלילה ניצבים כמה פסיכופתים אלמוניים, מונוטוניים ולא מעניינים במיוחד, שנשלחים לעצור מזימה על־טבעית מסוכנת (ומשעממת מוות) שמאיימת על שלומה של עיר שלמה. את החבורה מובילים מתנקש קטלני ששמו דדשוט (ויל סמית') ופצצת מין מופרעת ששמה הארלי קווין (מרגו רובי), שגם מתכבדת להיות צמודתו של הג'וקר (ג'ארד לטו, שמגיח להופעת אורח קצרה, ושנשמע כמו שילוב בין ג'ים קארי לג'ימי סטיוארט).

שלוש דמויות אלה אמנם זוכות לקצת יותר תשומת לב משאר הדמויות שמאכלסות את הסרט, אבל גם מהן קצת קשה להתלהב. כי בתכלס, אין בסרט "סצנות", "קטעי אקשן" או "סיקוונסים" במובן הקלאסי של המילה, וחוץ מלעשות פוזות של סופר־גיבור ולפלוט כמה משפטי מחץ מאוסים, אף אחד מהמשתתפים לא ממש מקבל הזדמנות להוכיח את ערכו (או את הטירוף שלו). כך או כך, שאר החבורה - שכוללת חבר'ה עם שמות כמו קפטן בומרנג (הוא ממש טוב עם הבומרנג שלו!) וקילר קרוק (הוא איש קרוקודיל!) - מתבררת במהרה כאסופה די פתטית שמורכבת מסטטיסטים חסרי חן ו/או כריזמה. אז מוטב שתסתפקו במה שיש.

דיוויד אייר ("סוף המשמרת", "זעם"), ש"ביים" את הברדק המצ'וקמק הזה, נכנס כאן לראשונה בחייו לעולם סרטי הקיץ, וניכר שאין לו ממש מושג מה הוא עושה. בשנים האחרונות מתרבים הסיפורים על כך שבמאים לא מנוסים, שמקבלים לידיהם תקציבים גבוהים, נאלצים להתמודד עם נציגי האולפנים, שמפעילים לחץ וכופים את רצונותיהם על המוצר הסופי בכל דרך אפשרית. "יחידת המתאבדים" הוא ללא ספק דוגמה אולטימטיבית להתערבות מהסוג הזה. תוכלו למצוא כאן חוסר איזון מובהק בין הדמויות (בניסיון כושל להבליט את הדמויות שזכו לציונים גבוהים יותר בהקרנות המבחן), בדיחות לא מצחיקות ולא קשורות שהוחדרו בשלב מאוחר של הצילומים (כדי להפוך את הטון לקליל יותר), ועריכה מהירה וחסרת כל היגיון או גרוב שמטרתה היחידה היא לבלבל את הצופים הצעירים ולגרום להם לחשוב שהסרט שבו הם צופים הוא בעצם "הדבר הכי מגניב בכל הזמנים!"

אז זהו, שלא. למרות ההצלחה הקופתית המרשימה בסופ"ש האחרון, "יחידת המתאבדים" הוא בעיקר פיאסקו נוסף של אולפני וורנר, ששב ומוכיח שלאולפני מארוול אין כל סיבה לדאגה. לנו, לעומת זאת, יש הרבה ממה לחשוש. "ליגת הצדק" ו"וונדר וומן" נמצאים ממש מעבר לפינה. איפה כריסטופר נולאן כשצריך אותו?

"יחידת המתאבדים", ארה"ב 2016

ציון: 2