"הגולה", דודו טסה

בשנים האחרונות הופך דודו טסה, היוצר והמבצע, לדמות עגולה ומסקרנת יותר. הקלישאות המתבקשות הן הזוגיות היציבה שמרסנת קצת את רצפי החרדות שלו, האבהות שמכניסה דברים לפרספקטיבה והגיל שמרכך את הרצון לצעוק ולבעוט. יכול להיות שלכל אחד מהגורמים האלה יש ביטוי במוסיקה שלו, אבל יותר מאשר איכותו של שיר זה או אחר באלבומו החדש, "הגולה", לתוצאה הכללית יש תחושה של דיוק וכוונון מוצלח במיוחד.

האלבום הוא תמונה חדה במיוחד של הסגנון שפיתח טסה ושהפך לגמרי שלו. היו בעבר מוסיקאים שמזגו ים תיכון אל הרוק המערבי (אחד מהם, ברי סחרוף, מתארח בשיר "לאן תיקחי אותי היום"), אבל אצל טסה לא מדובר בעיטור שהולבש בצורה מוצלחת על אסתטיקה זרה, אלא על טרנספורמציה. סאונד הגיטרה שלו נשאר יציב, אבל מניירות השירה עוצבו מחדש בעקבות השירה בעיראקית וקיבלו גוון מסקרן במיוחד. נופי ההפקה שהוא מייצר עם ניר מימון נעשו עמוקים יותר והולמים מאוד את ההתפתחות הלירית של הטקסטים שהוא מבצע. מסע הגילויים שלו מיתרגם נהדר אל השירים שלו, והקו שבו הוא מוליך את המאזין בשנים האחרונות הוא קו מנומק ויציב, כזה שנעשה רחב ומרהיב יותר בכל צעד.

שיר הנושא של האלבום, כמו גם הדואט עם סחרוף, כבר הפך ללהיט ענק בחודשים האחרונים. אלה הם להיטי ההופעות שהורגלנו לקבל מטסה. אבל מעבר להם, האלבום הזה ממשיך את המעבר העדין משדות הפזמונאות אל השירה. טסה מבצע שיר של אלי אליהו ("הבדידות הארוכה", שמשמש כניסה עדינה ונעימה אל האלבום) ומעמיק את שיתוף הפעולה בכתיבה עם גלעד כהנא, סולן להקת ג'ירפות. שניהם כתבו יחד את אחד מרגעי הקסם של האלבום: "אור הולך חוזר". החל מהטקסט, דרך העיבוד וההפקה ועד ההגשה נוטפת הכנות, יש בשיר הסינמטי הזה משהו שממוסס לחלוטין את חומות הציניות וגורם להתאהב בו. גם השיר הבא באלבום, "בחול הנפלא", נסמך על הגשה מקצועית ושלמה מאוד מצידו של טסה, וגם אותו כתב עם כהנא.

בימים שבהם ניטש ויכוח ציבורי גדול בענייני זהות ותרבות, "הגולה" הוא הזדמנות נהדרת לפרק את הדיכוטומיה שמבקשים לשמר פוליטיקאים ציניים ובעלי אינטרס. הזהות המרובדת של טסה, על כל גווניה ומורכבותה, היא בדיוק ההוכחה לכך שחיבור עולמות מניב התקדמות, שהמסת חומות משמעותה הרחבת כרי היצירה, שסקרנות וחיפוש עדיפים על בדלנות ומיליטנטיות. ההתפתחות הזו בדמות של טסה שנשקפת מהשירים (איכשהו, קשה לי להאמין שבחייו הפרטיים הוא שונה באופן דרמטי) היא אחד התהליכים הכי מעניינים במוסיקה הישראלית היום.