לפני 50 שנה בדיוק קרה מאורע ששינה את ההיסטוריה של מוסיקת הפופ. הביטלס הוציאו את אלבומם השביעי, "Revolver", והותירו מאחור את כל המתחרים, החקיינים והתלמידים וגם את כל מה שהעולם חשב או ידע על "מוסיקה קלה". ברשימת 500 האלבומים הגדולים של כל הזמנים של המגזין "רולינג סטון" תפס האלבום את המקום השלישי.
ב־14 שירים שנמשכו 35 דקות בלבד הוכיחו הביטלס שאין גבול לדמיון, שאין חוקים לגבי "מה נכון", שתקליט פופ יכול להיות גם קליט ונעים ומצליח מסחרית (שהה שבועות בראש המצעד הבריטי) וגם מורכב ומעמיק ואפל ומסתורי (עד היום חלק משירי האלבום זוכים לניתוחים, לפרשנויות ולמאות גרסאות כיסוי). חלק מגדולי פרשני המוסיקה סבורים שבמגוון הסגנונות של האלבום הזה טמונים הזרעים לחלק גדול מהמהפכות המוסיקליות שבאו בשנים שלאחר יציאתו, מפאנק ועד מוסיקה אלקטרונית, מהרוק המתקדם ועד להיפתחות למזרח, שהולידה את מוסיקת העולם.
תחת הכותרת "מוסיקה פסיכדלית" דרו יחד באלבום ההוא מוסיקה קלאסית (שמיניית מיתרים מלווה את פול ב"אלינור ריגבי"), מוסיקה הודית בשיר אחד של האריסון ("Love You To"), שיר ילדים ששר רינגו ("צוללת צהובה"), בלדה נפלאה ומלודית של מקרטני ("כאן, שם ובכל מקום"), תיאור טריפ אל.אס.די ("She Said She Said"), השיר "Got To Get You Into My Life" בהשפעת שירי הנשמה של מוטאון, וטריפ שמסמל יותר מכל את הכיוון החדש: "Tomorrow Never Knows". זה למעשה הקטע הכי פסיכדלי של הביטלס. גיטרות הפוכות, לופים, כלים הודיים וטקסט שמתבסס על ספרו של טימותי לירי "החוויה הפסיכדלית: מדריך המבוסס על ספר המתים הטיבטי".
ואם זה עוד לא מספיק, ב"Revolver" היתה פריצת דרך טכנולוגית שמשפיעה על העולם עד היום. אם עד אז היה מקובל שתפקידו של אולפן ההקלטה היה לתעד את הלהקה שנכנסת אליו כפי שהיא, לגמרי טבעית, מכאן והלאה הופך אולפן ההקלטה עצמו לכלי ליצירת מוסיקה, עם כל מיני פטנטים שמולידים צלילים חדשים ולא טבעיים.
בחודש וחצי של הקלטות יצרה הלהקה עם המפיקים וטכנאי הצליל עולם חדש. סרטי הקלטה רצים מהסוף להתחלה, לולאות של הקלטות שחוזרות על עצמן, שירה לתוך הפיקאפ של הגיטרה כדי לעוות את הצליל, דגימות צליל (כן, כן, הסימפולים ששולטים במוסיקה בימינו נולדו כבר אז), הכפלת קולות וכלים, הוספת אפקטים לאו דווקא מוסיקליים ועוד.
למען האמת ההיסטורית, הביטלס לא היו הראשונים לעשות את זה. במקביל אליהם פעלה להקת הביץ' בויז האמריקנית, שהוציאה במאי 1966 את האלבום "פט סאונדס", שנשמע רענן ושונה. הביטלס, ובעיקר פול מקרטני, הרגישו שהם חייבים לנצח את הביץ' בויז וליצור אלבום עוד יותר מפתיע. והם הצליחו.
"Revolver" יצא בדיוק באמצע הקריירה של הביטלס. שישה אלבומים יצאו לפניו, שישה יצאו אחריו. זו היתה תקופה של שינוי ללהקה. הם הפסיקו לעשות הופעות חיות, גם משום שהבינו שאי אפשר לנגן מוסיקה מורכבת כזו בהופעה חיה (בהופעות המעטות שהתקיימו אחרי הוצאת האלבום לא נוגן מתוכו ולו שיר אחד), וגם בגלל ההבנה שהם רוצים להקדיש את מלוא מרצם ליצירה האולפנית. אחרי זה יבואו "שדות תות לנצח", "פני ליין", "סרג'נט פפר", האלבום הלבן הכפול, "אבי רואד" - יצירות מופת שונות מאוד מהביטלס של השנים הראשונות. והכל התחיל אז, באוגוסט 1966.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו