למקומות, היכון, טראמפ!

דונלד טראמפ ג'וניור ניחן בחביבות ובהתלהבות של אביו. פגשתי אותו השבוע בקליבלנד, מלווה ברעייתו ונסה. "אבא שלי יהיה נשיא מצוין", אמר לי, "אני כל כך גאה להעניק לו את המינוי הערב. הוא ינצח בגלל האיכויות שלו, ולא כי הילארי מועמדת גרועה".

דונלד ג'וניור כנראה מכיר את אביו טוב יותר מכל אחד אחר. הוא עדיין זוכר כיצד אבא היה לוקח אותו לעבודה, עוד כשהיה בחיתולים. "אני מכיר את התבונה של אבי", אמר לי, "אני יודע איזה אדם הוא. הוא אולי הרוויח מיליארדים, אבל הוא לא סנוב. הוא איש של אנשים. תמיד היה ליד העובדים שלו באתרי הבנייה, תמיד היה קרוב לאדם הפשוט. זה הכוח של אבא שלי. בוא תראה אותו בשטח, בסביבה הטבעית שלו, בסביבה המקצועית שלו, ותראה כמה הוא אהוב ואוהב".

אז מאיפה צמחה לו תדמית של גזען ששונא אנשים שאינם כמוהו?

"אבא שלי גזען?" ענה טראמפ הבן, שכבר הפסיק להיעלב משאלות כאלה, "זו ההאשמה הכי מגוחכת שאפשר להשמיע נגדו".

אם ככה, מדוע מאשימים אותו בגזענות? 

"מפני שהיריבים שלו פוחדים ממנו. יש לו סיכוי אמיתי לנצח בנובמבר, והם חשים בכך. אז זה מה שנותר להם לעשות - להעליל עליו עלילות שקר".

אתה יכול להרגיע אותי שאבא שלך לא אנטישמי?

"אתה לא יכול לבנות את כל מה שהוא בנה בניו יורק בלי לעבוד עם יהודים. חוץ מזה, אתה יודע שאחותי איוונקה יהודייה. היא עברה גיור כהלכה, והיא עשתה זאת באופן רציני. תהליך גיור במשפחה הוא לא דבר של מה בכך, כולנו היינו מעורבים. זה לא כאילו אתה אומר, 'הנה, אני יהודי' והופך לכזה. היא עשתה את הגיור שלה מהלב. היום אני רואה את הילדים היהודים שלה משחקים עם הילדים שלי, וזה מרגש אותי כל כך. וגדלתי בניו יורק, כך שאולי לא יפתיע אותך לשמוע ששלושה מבין העדים בחתונה שלי הם יהודים".

אתה צופה שאביך יהיה ידיד ישראל?

"הוא ידאג לישראל. אבא שלי יודע לדאוג לחבריו, האמן לי, והוא גם יודע להתמודד עם האויבים של אמריקה. הוא יוביל את אמריקה בתבונה. הוא יעשה את ההפך הגמור ממה שעשה הממשל האמריקני הנוכחי. הוא לעולם לא היה נוהג כמו שהממשל הנוכחי נהג באויבים של ישראל, כמו שעשה ממשל אובאמה בהסכם הגרעין המסוכן עם איראן. סמוך על אבא שלי: הוא ינהג בחוכמה".

 

•••

השבוע התברר שגם במפלגה הרפובליקנית חושבים כך. ביום השני של הוועידה בקליבלנד חשפו נציגי 50 המדינות, בהתאם לחוקה ולמסורת, את חלוקת הצירים הכבולים שלהן. נציג אלבמה, בעל מבטא דרומי כבד, היה הראשון לדבר: "קול אחד לרוביו, 13 לקרוז ו־36 לנשיא הבא של ארה"ב, דונלד טראמפ!" שאג אל תוך המיקרופון לקול תרועות הקהל. טראמפ, שעקב מניו יורק אחרי ההצבעה, היה יכול לנשום לרווחה. הוא כבש לא רק את הקלפיות, אלא גם את הלבבות. מבחינתו, הוועידה עמדה בציפיות: הוא השיג את הצירים הדרושים וגם את האחדות. 

דונלד טראמפ ג'וניור. "אבא שלי לא סנוב" // צילום: אי.פי

אחר כך הגיע תורן של אלסקה וארקנסו. הסגנון והמספרים היו דומים לאלה של אלבמה. וכך זה נמשך: "המנצח טראמפ", נשמעה שוב ושוב הקריאה. הצירים, שעמדו במרכז האולם על מה שמשמש רוב הזמן רצפת פרקט עבור קבוצת הקליבלנד קבאלירס, נופפו בכרזות שנשאו את שמו של גיבורם החדש. נציגי טקסס הרבים, שבחרו בטד קרוז במארס, הריעו לטראמפ. הקהל ביציעים מחא כפיים לתקווה החדשה של אמריקה. חגיגה גדולה.

כעבור כשעתיים הגיע הרגע המרגש של הערב. מדינת ניו יורק, שבה מתגוררים טראמפ ובני משפחתו, בישרה את חלוקת קולותיה - 89 צירים לטראמפ. הסיבה היתה סמלית: עם הקולות של ניו יורק חצה טראמפ את המספר הנחוץ - 1,237 צירים. הקהל הריע. ברקע נוגן "ניו יורק, ניו יורק" המיתולוגי של הזמר פרנק סינטרה. טראמפ זכה ביותר מ־13 מיליון קולות, שיא רפובליקני חדש, וב־1,725 צירים. ולחשוב שהמומחים העריכו שלא יגיע לקו הגמר. אגב, אותם מומחים גם מעריכים היום שאין לו שום סיכוי לנצח בנובמבר. 

ההפקה בקליבלנד היתה מוצלחת. כמו בסרט הוליוודי טוב, הציר במשלחת של מדינת ניו יורק שבישר את הבשורה היה לא אחר מדונלד טראמפ ג'וניור, בנו של המועמד הרפובליקני: "אני גאה לבשר על ניצחונו של אבי, שעתיד להיות נשיא מצוין לארה"ב". תגידו מה שתרצו, משפחת טראמפ יודעת לתת שואו.

 

איוונקה טראמפ סופרסטאר

ביום השני לוועידה, שבו דונלד ג'וניור ואחותו הצעירה טיפאני נשאו נאומים, ראיתי מרחוק דמות גבוהה ומרשימה בשמלה בצבע קרם, מוקפת מאבטחים. "איוונקה, זו איוונקה", לחשו הנוכחים, שרבים מהם מיהרו להוציא את הטלפונים הניידים כדי לצלם. צריך לראות את איוונקה, בתו היהודייה של טראמפ, כדי להבין: מדובר בכוכבת. נאה, רהוטה, אשת משפחה, ובימים אלה אחת הדמויות החשובות ביותר בקמפיין של אביה. ישבנו לשוחח באחד מתאי הכבוד של אולם קוויקן לואנס, או "The Q", שבהם יושבים בדרך כלל האוהדים המושבעים של קבוצת הכדורסל המקומית. 

איוונקה טראמפ עם בועז ביסמוט ועורך העיתון עמוס רגב

"אני גאה מאוד באבא שלי", אמרה לי איוונקה, שהיתה אמורה לנאום אמש, ביום האחרון של הוועידה. גם הוא גאה בה מאוד ומזכיר את שמה בכל הזדמנות.

כשאת רואה אילו סערות מעוררת המועמדות של אביך, את לא שואלת את עצמך "בשביל מה"?

"אני גאה מאוד שהוא לקח על עצמו אתגר גדול שכזה. אני גם חושבת שהוא הדבר הטוב ביותר שקרה לארה"ב. באמת, לא רק כי הוא אבא שלי. העובדה שהוא רץ לנשיאות ארה"ב היא דבר נפלא מבחינת אמריקה".

גם את אחיך שאלתי: מדוע מרבים לטעון שאביכם גזען?

"אני מכירה את אבא שלי מצוין. ההאשמות הכוזבות מעידות רק על פחד. כשאין לך באמת מה להגיד על מישהו, אתה ממציא. התקשורת מנסה להלביש עליו את הטענה בנוגע לגזענות, אבל אפשר לראות שהאזרח האמריקני לא קונה את זה. הוא יודע שזה לא נכון. צריך ללוות את אבא שלי בחיי היומיום כדי לראות שזו אמירה חסרת בסיס. אבי לא גזען, וזה לא החינוך שהוא נתן לנו".

כבעל לאישה שהתגיירה, אני יודע שמדובר בתהליך ארוך וקשה. היו שלבים שנשברת? ובכלל, איך זה להיות אחת משלנו?

"אני מרגישה מבורכת בכל רגע נתון. הגיור חזק ומשמעותי כל כך בחיי. אני לא חושבת על זה כעל דבר קשה או קל. צריך להתייחס לזה כאל ברכה, כאל דבר שנפל עלי מהשמיים, כאל זכות ענקית".

 

בין שתי ועידות 

הוועידה הרפובליקנית השנה לא היתה ועידה קונבנציונלית. אין ספק שהדמות של המועמד, שחריגה מאוד בנוף של הפוליטיקה האמריקנית והעולמית בכלל, עשתה את ההבדל. כל ציר שעימו שוחחתי, בין שמדובר בתומך של רוביו, של קרוז או של טראמפ עצמו, הודה כי איל ההון מניו יורק הוא טיפוס לא שגרתי שמושך אליו אש. גם אסור לשכוח שהוועידה הנוכחית התנהלה בתקופה לא קלה: הטרור העולמי שהיכה באמריקה השנה (הפיגוע באורלנדו בחודש שעבר, וזה שהתרחש בסן ברנרדינו בדצמבר) העלה את נושא הביטחון האישי של האזרחים לראש סדר העדיפויות, אפילו לפני הכלכלה. כאילו כדי לשפוך שמן למדורה, הגיע גם גל של רציחות שוטרים - תחילה בדאלאס לפני הוועידה (חמישה קורבנות) ולאחר מכן בבאטון רוז' שבלואיזיאנה יום לפני פתיחתה (שלושה קורבנות).

העובדה שלובשי מדים הפכו מטרה עבור צעירים שחורים מוכיחה שאמריקה חולה. כאן, בקליבלנד, קמה תנועת נגד לתנועת המחאה Black Lives Matter ("חיי השחורים חשובים"). שמה Blue Lives Matter. בין 50 אלף הרפובליקנים שהגיעו לעיר, רבים לבשו חולצות שעליהן נכתבה הסיסמה החדשה.

גם הפיגוע המחריד בניס שבצרפת ערב הוועידה, שבו מחבל שהשתולל עם משאית כבדה רצח 84 בני אדם, הכניס את המשתתפים ללחץ. כוחות ביטחון גדולים הגיעו לקליבלנד, וגם אנשי השירות החשאי עבדו שעות נוספות. כולם היו מודאגים, למעט ראש עיריית קליבלנד פרנק ג'קסון, שדווקא נראה נינוח למדי. פגשתי אותו בחברת אנשיו ברחוב עתיר מסעדות הומות. "למה אתה שואל אותי אם ביטחונה של עירי מדאיג אותי?" תהה, כאילו לא צפה במהדורות החדשות האחרונות, "אני סומך על אנשי הביטחון ועל יכולת הארגון של הרפובליקנים". ג'קסון, צריך להזכיר, הוא איש המפלגה הדמוקרטית.

טראמפ עם אשתו מלניה בוועידה, השבוע // צילום: גטי אימג'ס

הוועידה בקליבלנד הזכירה לרבים את אותה ועידה דמוקרטית סוערת של 1968. גם אז אמריקה חיה בצל רוח הרפאים של מלחמת וייטנאם, גם אז המתח הבין־גזעי היה גדול. הוועידה של 1968 נכנסה להיסטוריה במידה רבה בשל מה שאירע ברחובות שיקגו שבה נערכה, ולא בשל העימותים בין המועמדים. הרפובליקנים, בהנהגת ניקסון, ניצחו אז בבחירות. 

אחרים דווקא נזכרו השבוע בוועידה הרפובליקנית של 1964, שנערכה בדאלי סיטי הסמוכה לסן פרנסיסקו. בארי גולדווטר היה אז המועמד הרפובליקני. רבים במפלגה לא אהבו אז את האידיאולוג השמרן מאריזונה, שנבחר להוביל את הרפובליקנים במירוץ לבית הלבן. הממסד היה בלחץ. הוא לא רצה בגולדווטר וחשש שהציבור האמריקני לא יצליח להתחבר אליו. במקרה הזה, הממסד צדק: גולדווטר הובס בבחירות על ידי היריב הדמוקרטי לינדון ג'ונסון. לאיזו משתי הוועידות דומה ועידת קליבלנד? בנובמבר נדע.

 

שובו של "הפשוט הגדול"

כל זה מוביל אותנו, באופן טבעי, לסוגיה של אחדות המפלגה הנחוצה כל כך למועמד. היה מי שחשש כי טראמפ יתנהל בוועידה כמו פיל בחנות חרסינה. "אף פעם לא היה מועמד כמוהו", הכריז ה"ניו יורקר", במידה רבה של צדק. 

פגשתי השבוע גם את ניוט גינגריץ', שהיה יו"ר בית הנבחרים בעידן הנשיא קלינטון. לפני ארבע שנים גינגריץ' ניסה לרוץ בעצמו לנשיאות, אך הפסיד למיט רומני בפריימריז. היום הוא תומך בטראמפ, והיו אף מי שניבאו כי יקבל את המועמדות לכהן תחתיו כסגן הנשיא.

"אני לא מאוכזב שלא קיבלתי את המינוי", אמר לי גינגריץ', "אני יותר מדי דומה לו. שנינו אנשים עם נפש סוערת, שלא מהססים להגיד את מה שאנחנו חושבים. מייק פנס מתאים הרבה יותר. עם אופיו השקט, הוא משלים את טראמפ".

טראמפ הוא המועמד הטוב ביותר מבחינתכם? הוא יכול לנצח את הילארי בנובמבר?

"הוא יביס אותה. אין לי שום ספק. אנשים לא רוצים אותה, שיהיה לך ברור. היא אחראית לכל כך הרבה דברים לא טובים שהתרחשו באמריקה בשנים האחרונות בממשל אובאמה, כשכיהנה כמזכירת המדינה. זה לא שהיא עמדה מהצד והשקיפה על הנעשה - היא היתה חלק ממנו".

אבל כיצד טראמפ יביס אותה? יש פלגים כה רבים באוכלוסייה האמריקנית. איך הוא יצבור פופולריות בקרב השחורים וההיספנים? 

"הוא יפתור את זה, אל תדאג. כיצד? בפנייה ישירה אליהם. הוא ילך, למשל, לשכונות הקשות בשיקגו, שבהן אם איבדה את בנה לאחר שנורה באירוע פלילי. הוא ישאל אותה אם לא עדיף להשליט חוק וסדר במדינה. הוא גם ישאל את תושבי אותם מקומות אם הם לא מעדיפים מצב כלכלי משופר, שבו יהיו להם עבודות. אני חושב שגם אם הוא ישיג 20 אחוזי תמיכה בקרב אותם מיעוטים, זה יספיק לו כדי לנצח בבחירות. הרבה דמוקרטים לא ילכו להצביע להילארי. אף אחד לא מתלהב ממנה, גם בקרב הקהל שלה".

גינגריץ' הוא סוס קרבות ותיק. אבל הוועידה הזו, גם הוא מודה, שונה מאוד. על פי סקר ה"וול־סטריט ג'ורנל", ערב הוועידה רק 38 אחוזים מהרפובליקנים היו מרוצים ממועמדותו טראמפ. אבל אם תשאלו את גינגריץ', לא צריך למהר ולהאמין למה שנטען בכלי התקשורת הליברליים. 

"זו הוועידה המעניינת ביותר מאז הוועידה של 1980 (שאחריה נבחר לנשיאות רונלד רייגן; ב"ב)", הוסיף גינגריץ', היסטוריון שמאחוריו כתיבת ספרים רבים, "גם אז היו צעירים רבים חדשים שבאו בעקבות המועמד. אז רייגן, היום טראמפ".

לא אוהבים את הילארי. כרזת "הילארי לכלא 2016" על גבי משאית, קליבלנד

גינגריץ' מאמין כי היום ארה"ב והעולם כולו נמצאים תחת איום. "אני רואה בצפון קוריאה, בפקיסטן ובאיראן סכנות אמיתיות לעולם. ודאעש, כמובן - תאר לעצמך שלא נביס אותם, ושהם ישיגו נשק גרעיני. הם לא יהססו להשתמש בו. בעידן קלינטון אמרתי שאנחנו חשופים לפיגוע, ובספטמבר 2001 זה קרה. דמיין לך שהיתה להם יכולת גרעינית. אצלכם בישראל, בגלל הגודל של המדינה, נשק גרעיני שיופעל בידי אויב שלכם פירושו שואה חדשה. את כל האיומים האלה צריך להביא בחשבון. אני חושב שלהבדיל ממה שחושב הממשל, צריך לפעול בכוח רב. אם דאעש רוצה לחיות במאה השביעית, אז בבקשה. אם הם מעוניינים לחיות במדינה ללא חשמל ומכוניות, כמו פעם, אני מוכן לסייע להם.

"האמריקנים מאמינים בלנצח, אלא שהממשל הנוכחי לא רוצה לצאת למלחמה. אני חושב שבדיוק בגלל זה האמריקנים לא רוצים בהילארי קלינטון". בהמשך הוא מוסיף: "אל תזלזלו בטראמפ".

מבין נשיאי ארה"ב והמועמדים לנשיאות בעבר, את מי הוא מזכיר לך יותר מכל? 

"אני רואה בו שליש אנדרו ג'קסון (הנשיא השביעי של ארה"ב, שנתקל בהתנגדות מצד הממסד המפלגתי אך זכה לאהבת ההמונים; ב"ב), שליש תיאודור רוזוולט (הנשיא ה־26 של ארה"ב) ושליש וויליאם ג'נינגס בריאן (מנהיג האגף הליברלי של המפלגה הדמוקרטית, שהתמודד שלוש פעמים לנשיאות ארה"ב - ב־1896, ב־1900 וב־1908 - וכונה "הפשוט הגדול")".

"הפשוט הגדול", אגב, הוא בדיוק הדימוי שמבקש טראמפ להציג לבוחר האמריקני. בזמן שהממשל הנוכחי והבכירים בוושינגטון נתפסים כמתנשאים, כמורמים מעם, דונלד ג'וניור מציג את אביו כמיליארדר שבא מהעם. 

 

רוצים דם חדש 

בדיוק בגלל זה בחרו טראמפ ואנשיו דווקא באוהיו כמדינה שתארח את הוועידה. אוהיו היא בדיוק כמו פיטסבורג בפנסילבניה וצפון מדינת ניו יורק - כולם אזורים שנפגעו קשות מהמשבר הכלכלי.

טראמפ, כמו הנשיא רייגן, מחזר אחר הצווארון הכחול. הוא יודע שב"רצועת הפלדה" יש לו מאגר גדול של בוחרים. הסקרים מצביעים על כך שאלה מעוניינים להעניש את הממשל הנוכחי, ובמקביל להכניס דם חדש לבית הלבן בינואר 2017. הם רוצים פוליטיקאי מזן אחר: פוליטיקאי שאינו פוליטיקאי. ריק סנטורום, הסנאטור לשעבר מפנסילבניה שרץ בעצמו בשתי מערכות הבחירות, בא לוועידה בקליבלנד. בראיון ל־CNN סיפר כי לטראמפ יש יתרון גדול על פני קלינטון - למרות עושרו הרב, הוא אינו מצטייר כמנותק. הילארי, לעומת זאת, נתפסת כתוצר של וול־סטריט התומכת בגלובליזציה. "מה שאירע עם ה'ברקזיט' (הפרישה מהאיחוד האירופי; ב"ב) בבריטניה צריך לרמוז לנו על מה שעתיד להתרחש אצלנו", אמר סנטורום.

מייק פנס (באמצע) עם בועז ביסמוט ועמוס רגב

מבקריו של טראמפ ניסו ביום הראשון לוועידה להיאחז במחאה של תומכי קרוז, בראשותו של הסנאטור מיוטה מייק לי. אבל זה לא החזיק מעמד יותר משעה. למעשה, זה רק העיד שהממסד עבר להתייצב מאחורי טראמפ, ושהממסד הוא שבלם את המחאה. בערב התקיים נאומה של מלניה, ואחריו נטען שכמה קטעים בו "הושאלו" מנאום מישל אובאמה ב־2008 (באשמת עוזרת זוטרה, שהודתה בטעותה). במטה טראמפ דחו על הסף את הטענות על העתקה ואמרו כי מדובר ב"מילים שכיחות". למעשה, מדובר בשבעה אחוזים בלבד מהנאום. אין ספק שהוא ייזכר כאירוע מביך, אבל לא ככזה שבגללו מנצחים בבחירות או מפסידים בהן. 

אחר כך מבקריו של טראמפ הזכירו שמשפחת בוש לא נכחה בוועידה בקליבלנד, וכך גם המועמד הרפובליקני ב־2008, ג'ון מקיין, והמועמד ב־2012, מיט רומני. אחרים שמו לב שמושל אוהיו ג'ון קייסיק, שהובס על ידי טראמפ בפריימריז, לא הגיע אף הוא לוועידה. דווקא כל אלה שביטלו השתתפותם, צריך לציין, ספגו ביקורת מהממסד המפלגתי. 

אולי עדיף לדבר על האורחים והמשתתפים שכן נכחו בוועידה: ראש עיריית ניו יורק לשעבר רודי ג'וליאני, מושל ניו ג'רזי כריס כריסטי, מושל ויסקונסין סקוט ווקר, מושל פלורידה ריק סקוט, הסנאטור מטקסס טד קרוז, בן קארסון ורבים אחרים. לכולם היה מכנה משותף אחד: הם תקפו את הילארי קלינטון ללא רחם. "היא יודעת לשמור על הסודות שלה ולא על סודות המדינה", תימצת כריסטי. בגלל זה, הוא מקווה שהבוחר יבין, היא לא ראויה להיות נשיאה. 

 

תמונת התשליל

ביום רביעי בלילה (שעון ישראל) נשא סגן הנשיא המיועד, מושל אינדיאנה מייק פנס, את נאומו. הוא תמונת תשליל של טראמפ: שקט, רגוע ומופנם. פנס, בן 59, נחשב שמרן מאוד, והוא אמור להשיג לטראמפ את הקולות שלהם הוא זקוק בקרב השמרנים. גם אותו פגשתי במהלך הוועידה. "מעולם לא היה לרפובליקנים מועמד שהצליח לסחוף אחריו כל כך הרבה מצטרפים חדשים", הוא אמר על טראמפ.

איך אתה יוצא מהוועידה הזו?

"אני אופטימי מאוד לאור מה שראיתי. בוועידה בקליבלנד הבנתי שאנחנו הולכים לנצח".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו