"מפחיד לעבד רב מכר"

לאחר שהתמודדה עם טקסטים של עגנון ("סיפור פשוט", "תהילה"), ניקולאי גוגול ("האדרת") ודבורה בארון ("אדם לא מת סתם"), שאותם עיבדה לתיאטרון, לקחה על עצמה שחר פנקס אתגר קשה: לעבד את רב המכר "לבד בברלין" של הנס פאלאדה למחזה. התוצאה היא ההצגה שעלתה השבוע בתיאטרון הבימה בבימויו של אילן רונן ועם קאסט עשיר שכולל את נורמן עיסא, אסנת פישמן, תומר שרון, עמי סמולרצ'יק, פיני קידרון, אלכס קרול, שולמית אדר, רינת מטטוב, דוית גביש, אורי הוכמן, בן יוסיפוביץ', מיכאל כורש, לאה גלפנשטיין, רותם קינן, אורי אברהמי ונעם פרנק.

הספר רחב היריעה, שמבוסס על סיפור אמיתי, מתאר את חייהם של דיירי בניין אחד בימים האפלים של גרמניה הנאצית כמיקרוקוסמוס של החברה הגרמנית באותם ימים. במרכז הספר זוג ממעמד הפועלים, שבעקבות נפילת בנם בחזית מחליט לפזר גלויות מחאה ברחבי העיר כאקט של התנגדות מחתרתית.

"העובדה שמדובר בספר רב מכר, שכולם קראו, היא די מפחידה", מספרת פנקס (38), "חוץ מזה הפחד הוא מהיקף היריעה. זה סיפור על ברלין כולה, על משטר פחד, על מה שהמשטר הזה מעולל לאנשים. הקושי העיקרי היה איך לספר את הסיפור הזה ולא ללכת לאיבוד בתוכו".

שחר פנקס // צילום: קוקו

אחת הבחירות המעניינות בהצגה היא השוני בין שני חלקיה. החלק הראשון הוא מעין תיאטרון קריאה, כשכל השחקנים יושבים על כיסאות כשגבם לבמה, ורק הדמויות שבדירתן מתרחש משהו מסתובבות לקהל ומדברות. בחלק השני הכיסאות נעלמים, נכנסת תפאורה וההצגה הופכת להיות דרמה דינמית.

"הרעיון של הכיסאות היה של אילן", מספרת פנקס, "הרעיון הוא שהבניין כולו כל הזמן קיים ונושם ומגיב, ולכן כל הדיירים על הבמה, גם כשהסצנה מתמקדת בדיירי דירה מסוימת".

איך מעבדים יצירה כזו לבמה?

"גם בהתמודדות שלי עם עגנון היתה לי חוויה מטלטלת. השפה העגנונית היא התמודדות בפני עצמה. אבל זו הפעם הראשונה שבה התמודדתי עם היקף כזה של יצירה, עם סיפור כל כך מורכב וכל כך מסועף. זה אתגר אחר לגמרי. לקח לי כמעט שנה לעבוד על זה".

עד כמה את נוטלת לעצמך חירות לשנות את הספר בעיבוד לבמה?

"כשהתחלתי לעשות עיבודים לספרים קצת חששתי, אבל היום אני יודעת שבכוח של הסופרים הגדולים אני לא יכולה לפגוע. הנאמנות שלי היא בעיקר לרוח היצירה, הרבה יותר מלעובדות".

את לא חושבת שיש טרנד של יותר מדי עיבודים של ספרים במקום מחזאות ישראלית מקורית?

"מחזה טוב הוא מחזה טוב, ולא משנה אם הוא עיבוד או לא. עבורי עיבוד הוא כמו יצירה חדשה לכל דבר. זה נכון שבהרבה מקרים התיאטרון חושב שלשם של סופר יש כוח להביא קהל, אבל בעיניי צריך לעשות גם וגם".