"אני עושה סרטים בשבילי"

קבלת פנים של כוכב רוק ציפתה לקוונטין טרנטינו בערב שבת בסינמטק ירושלים.

הבמאי האמריקני הנערץ, שהגיע לעיר הקודש כאורח המרכזי של פסטיבל הקולנוע ה־33, התקבל בתשואות רמות על ידי קהל המעריצים, שמילא את האולם עד אפס מקום, ושוחח במשך כשעה על יצירתו בהתלהבות, בכנות ובחוסר הצניעות האופייניות לו. על־פי תגובת הקהל, שצחק ומחא כפיים בכל המקומות הנכונים, הוא ללא ספק סיפק את הסחורה.

השיחה עם טרנטינו בן ה־53 נוהלה בידי בויד ואן הוי, מבקר שכותב ל"הוליווד ריפורטר", ובמהלכה נגע הבמאי בכל סרטיו כמעט, החל בסרטו הראשון, "כלבי אשמורת", וכלה בסרטו האחרון לעת עתה, המערבון התיאטרלי "שמונת השנואים".

הוא חשף סיפורים משעשעים מאחורי הקלעים, סיפר על תהליך הכתיבה והליהוק ואף שיחרר כמה עקיצות לכיוון מבקרי הקולנוע, שלפעמים "מנסים להראות עד כמה הם חכמים" כשהם ניגשים לכתוב על סרטיו.

"אני עושה את הסרטים שלי קודם כל עבור עצמי", אמר. "בסופו של דבר, אני הוא זה שצריך לאהוב אותם. אני הוא זה שצריך לחיות איתם אחר כך".

כשהתבקש לנסות לתאר את הסגנון הייחודי של סרטיו, חזר טרנטינו לשנות ילדותו וסיפר כיצד היה מדמיין שהוא כותב תסריטים לתוכניות הטלוויזיה האהובות עליו.

"כילד בן 14-13 לא ידעתי את חוקי הכתיבה. כילד אתה לא מודע לכל הדברים האלה - מה מותר, מה אסור. אתה פשוט רוצה לכתוב את הפרק הטוב ביותר של 'סטארטרק' או 'סטארסקי והאץ'', או מה שזה לא יהיה, ואין לך ספר חוקים. וזה הופך את זה למלהיב. ככה זה גם כיום. אני אוהב לעשות את הדברים בדרך שלי. לצאת מהתבנית. לגרום לסרט להתעלות ולצאת מגבולות הז'אנר".

על תהליך העבודה שלו עם שחקניו אמר טרנטינו כי מדובר בתהליך אינטימי מאוד, וכי החוק היחיד שיש לו הוא שהשחקנים שהוא מלהק לתפקידים "חייבים לדעת את שורות הדיאלוג קדימה ואחורה. הם צריכים לדעת את השורות שלהם כאילו מדובר בשבוע הרביעי של מחזה בברודוויי אחרי הרצה של שישה שבועות בבוסטון. מבחינתי, כל דבר שהוא פחות מזה מספק לי עילה לפטר אותם. זהו חוסר כבוד כלפיי.

"אני מחפש את הטייק הזה שבו השחקן הופך לדמות. שחקנים משווים את הרגע הזה ללעוף. הם מפסיקים להיות הם. ואם אתה לא יודע את הדיאלוג שלך, אתה לא תעוף. אתה תתרסק על הקרקע במאמץ לזכור מה אתה צריך להגיד. אני מאוד אוהב את השחקנים. אבל אני אוהב את הדמויות ואת הדיאלוגים שלי יותר!"

במהלך השיחה שב טרנטינו ואישר כי בכוונתו לפרוש מעשיית סרטים בקרוב. "אני מתכוון לעשות עשרה סרטים ולעצור. זה מותיר לי עוד שני סרטים. עם זאת, אם בגיל 75 יהיה לי סיפור לספר ויתחשק לי לעשות עוד סרט - אני אעשה אותו. אבל הוא לא יהיה קשור לעשרה, ולא ישימו אותו על אותו המדף איתם. הוא יהיה הסרט הגריאטרי שלי".

למפגש עם הקהל הישראלי הגיע טרנטינו חמוש בעותק 35 מ"מ יפהפה של "ספרות זולה", שנלקח מהאוסף הפרטי שלו.

רגע לפני שירד מהבמה והתיישב באמצע האולם כדי לצפות בסרט עם המעריצים, נזכר ברגע שבו הבין שהוא עשה סרט מיוחד.

"הסרט נבחר לפתוח את פסטיבל הקולנוע של ניו יורק, וכמה דקות אחרי הסצנה של האדרנלין בלב פתאום נשמעה צרחה בקהל, 'תעצרו את הסרט! מישהו מת כאן! תדליקו את האורות!' התברר שמישהו חווה התקף אפילפטי בעקבות הסרט, ואני הייתי כאילו, 'או מיי גוד! יכול להיות שהסרט הזה אינטנסיבי מדי עבור בני אדם!' זה היה הרגע שבו הבנתי שהסרט עובד".