"הרופאים אמרו לי שמדובר במקרה אבוד"

במשך שבע השנים הראשונות של חייו ג'ונתן בריאן היה לכוד בתוך גופו. הוא לא היה מסוגל לדבר או לזוז. הדרך היחידה שבה הוא יכל לתקשר עם העולם החיצון הייתה על ידי המצמוץ של עיניו, החיוך המבויש והזרוע שנעה מדי פעם.

בעודו ברחם, ג'ונתן נחנק ברחם בזמן שאמו חוותה תאונת דרכים מחרידה. הילד אובחן כבעל שיתוק מוחין, והרופא שטיפל בבני המשפחה דחק בהוריו, שנטל וכריסטופר, להפסיק את הטיפול בו, וכך גם את חייו. הרופא הזהיר אותם כי ג'ונתן לא יוכל לרוץ, ללכת או אפילו לזהות אותם.

נלחמה על הבן שלה

מאוחר יותר, מורים בבית הספר המיוחד שלו חשבו שמדובר במקרה אבוד, והעדיפו לשחק עימו משחקים המתמקדים בחושים של הילד, במקום לנסות לתקשר עימו ברמה אינטלקטואלית.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ההורים שלו חשבו אחרת וסרבו להאמין שלא קיים מוח בריא מאחורי העיניים הבהירות של הבן היפה שלהם. עכשיו, אחרי שנתיים של התמדה עיקשת, אמו שנטל פיתחה דרך לתקשר עם יונתן בפעם הראשונה – ושחררה אותו מחיים של שתיקה. בשנה שעברה חלה פריצת הדרך המדהימה, וההורים הבחינו בכך שלילד שלהם ישנו מוח שמתפקד באופן מלא ומסוגל לחשוב באופן מורכב.

שנטל התחילה ללמד את יונתן אותיות, קרוא וכתוב וחשבון במשך שעה בכל בוקר מגיל שבע. ואז, כשהיה בן תשע, אמו לימדה אותו איך לאיית אותיות באמצעות לוח איות "פרספקס", הכולל אותיות בצבעים, המוכר לנו מהאיש החכם, סטיבן הוקינג.

גילתה שהמוח של בנה יכול להבין דברים מורכבים

יונתן השתמש במיומנויות החדשות שלו כדי לכתוב מכתב לשרת החינוך, ניקי מורגן. ג'ונתן כתב לשרה דרישה שהמדינה תסייע לכל ילד חסר יכולות מילוליות ללמוד לקרוא ולכתוב עם הטכנולוגיות המתאימות.