זה קורה גם לי לפעמים. אני חוזר הביתה, וכל מה שמתחשק לי זה כוס יין. נשמע פשוט, לא? אבל כדי שזה יקרה צריך להחליט איזה בקבוק לפתוח. את הבורגון הזה הבטחתי לעצמי לסוף השבוע, בריזלינג ההוא נשבעתי לא לגעת לפני 2020 והנביולו נראה טעים, אבל האם באמת כדאי לי לפתוח אותו בשביל לגימה של סוף היום? לפעמים אני גם רוצה לבשל עם יין. לא משהו מסובך, ראגו למשל. גם במקרים הללו, חלק גדול מזמן ההכנות מוקדש לבחירת היין.
לכן אני חושב שיין בקופסה הוא רעיון גדול. כשיש לי קופסה במקרר, כל מה שאני צריך לעשות זה למזוג ממנה כוס או קראף, בלי להתלבט ובלי לפתוח בקבוקים. ועוד לא אמרתי כלום על התרומה לאיכות הסביבה, ועל זה ששלושה ליטרים יין בקופסה הם פתרון מעולה לפיקניקים ולמסיבות. למרות שקוראים לו "יין בקופסה", היינות נתונים למעשה בשקיות ואקום בעלות ברזי פלסטיק, שמוכנסות לתוך קופסאות מטעמי נוחות ובטיחות. לדברי היצרנים, היין, שכמעט אינו בא במגע עם חמצן, יכול להישמר בשקיות עד שלושה שבועות. למרות כל היתרונות, מעטים היקבים בישראל שכבר הוציאו את הראש מהקופסה. יקב תבור ממלא יין בשקיות, אבל בינתיים מוכר אותן רק למסעדות, בקופסת העץ של יקב בר־מאור יש יין אדום רציני ומהנה, אבל גם הוא לא נמכר ללקוחות פרטיים, ובקופסאות של יקב מדבר נמצא אחד היינות הלבנים החביבים ביותר שנכנסו אי פעם לשקית, אבל בשביל לשים עליו יד צריך להכיר מישהו שמכיר מישהו, וזה פחות או יותר כל מה שיש.
היקב הגדול הראשון שהחליט לקחת את נושא היין בקופסה ברצינות הוא יקב בנימינה, שמשיק בימים אלה את מותג הקופסאות שלו: B-BOX. קופסת הקרטון המעוצבת נראית לא רע בכלל. היא מתרחקת מדימויים שחוקים של כוסות מלאות, אשכולות ענבים או זריחה מעל הכרמים, והולכת על טיפוגרפיה אנגלית מחוספסת. את שליפת ברז הפלסטיק המחובר לשקית תצטרכו לתרגל קצת לפני שהיא תלך לכם חלק, אבל זה עדיין קל יותר מאשר לפתוח פקק שעם.
ואיך היין? כמו שאתם יכולים לנחש, לא מדובר ביין גדול, אבל הוא די חביב. היין נעשה מענבי שיראז שגדלו בכרמים צפוניים, והתבגר תקופה קצרה תוך כדי מגע עם שבבי עץ אלון. יש לו צבע כהה וריחות של פירות אדומים וסגולים טריים מאוד, עם נגיעות מדויקות של ריחות תבלינים מתוקים, עשן, אדמה לחה ועשבי תיבול. המבנה שלו מהודק, המרקם נעים, הטעמים מרוכזים מאוד, החמיצות נעימה והסיומת יבשה. יין רענן וישיר שלא עושה מעצמו עניין, ושעדיף לטעמי לשתות אותו קר מאוד, להרים כוסית לחיי הקופסאות שבדרך ולקוות שבעתיד הלא רחוק נזכה לפתוח כאן גם קופסאות של יינות לבנים. אחרי שהחזרתי את הקופסה למקומה הטבעי במקרר, טעמתי עוד שני יינות קיץ של בנימינה.
בנימינה BIN, שרדונה 2015
היינות מסדרת BIN נועדו להעניק תמורה טובה לכסף שלכם, ומהבחינה הזו היין עושה את העבודה. יש לו צבע זהוב חגיגי, ריחות של פירות לבנים, פירות טרופיים וחמאה, מבנה קשוח וסיומת בטעמי הדרים. הולך על הכי בטוח. כשר. המחיר: כ־30 שקלים.
בנימינה, רזרב, סמיון 2014
שנתיים אחרי הבציר היין פיתח ריחות מסקרנים במיוחד של פירות בשלים, דבש, גיר וגבינה כחולה. המגע שלו עם החך מוצק ומלא חיים והחמיצות טובה, אבל הטעמים הבשלים שטוחים מעט בהשוואה לריחות המפותחים, והסיומת קצרה וחד־מימדית. לחובבי הרפתקאות. כשר. המחיר: כ־60 שקלים.
yairgath@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו