אדום עולה

"הסבתא היהודייה שלי היתה גאה בי הלילה", אמר מיק הקנל, האיש שהוא "סימפלי רד", והקהל המסופק היטב, שמילא את היכל מנורה מבטחים מפה לפה, הריע בהסכמה. הקנל קיבל כל כך הרבה אהבה מהקהל הזה במהלך ההופעה, שהוא פשוט לא רצה לרדת מהבמה. עד כדי כך, שהוא הוסיף עוד שיר אחד על רשימת השירים המקורית להופעה. "נשיר עוד שיר אחד, אם אנחנו כבר כאן", אמר וסיים בלהיט עצום, "If you don't know me by now". הקהל עמד על רגליו, רקד ושר איתו את כל השיר.

ג'ינג'י כמו שרק אנגלי יכול להיות, קשה להבין את הכריזמה של מיק הקנל ממבט ראשון, אבל הוא יוצר קשר מצוין עם הקהל, שהופך שבוי בידיו בתוך דקות. ובכל מקרה, ההופעה היתה בנויה לתפארת: שני גלים של שירים קצביים עם פרק מענג של שירים שקטים באמצע (בשקטים אהבתי בעיקר את הביצוע ל־"You make me feel brand new"' שהוא גם השיר המכונן של הסטייליסטיקס), וקרשצ'נדו סיום אדיר. הוא פתח בשני שירים מאלבום הבכורה של סימפלי רד מ־1985, כולל "Come to my aid" שאותו שר בזמנו באו"ם, והמשיך בטיול בין 11 האלבומים, המכילים שפע של להיטים. נרשמו ביצועים נפלאים למגה להיט "Stars" ול־"Fairground" מ־1998, שהוא הצליח להפוך אותו לשיר עכשווי וסוחף.

סימפלי רד היום כוללים עוד חבר אחד מראשית ימי הלהקה, יאן קירקהאם, שמנגן בסקסופון ובכלי הקשה; גיטריסט יפני ארוך שיער ותיאטרלי משהו בשם קנג'י סוזוקי; הבסיסט סטיב לווינסון; המתופף רומן רות'; החצוצרן קווין רובינסון והקלידן דייב קלייטון. היה כיף.