מסע מוסיקלי

היה מתבקש לכתוב על איך המעבר מהעיר למדבר שינה את אופי היצירה של קותימאן (אופיר קותיאל), על איך היציאה מהצפיפות הפלורנטינית אל המרחבים של קיבוץ צאלים משתקפת במוסיקה שלו, ועל איך הוא גילה את עצמו מחדש. מתבקש, אז מה?

באלבומו החדש של קותימאן, "6am", יש אווריריות גדולה יותר, אבל זו בוודאי לא התמה המרכזית של האלבום. קותימאן עדיין מבוסס עמוק באזורי הגרוב והFאנק ומוזג לתוכם גוון עמוק מאוד של פסיכדליה. את זה הוא יודע לעשות נהדר, ויש לו רקורד משמעותי שיתמוך בזה.

כמעט עשור מפריד בין האלבום הזה לבין "Kutiman", אלבום הבכורה של קותימאן, שראה אור ב־2007. בעשור הזה הוא הספיק להמציא את "Thru You", להציג אותו בעולם, לזכות בפרסים, להפיק אלבומים לאחרים, לעשות את הסרט "פרינסס שואו" ולהפוך לאחד השמות המסקרנים בסצנה המקומית.

הצרחה אחת הבולטת באלבום החדש היא ההחלפה של אלרן דקל באדם שפלן כמבצע מרכזי. דקל מזוהה עם גיטרה בס ושפלן עם גיטרה חשמלית, דקל חזק בFאנק ושפלן מביא ניחוחות של רוק וג'אז. התוצאה היא קטעים כמו "Dangerous" הנהדר, שנשמע כמו בלדה סיסקטיזית סתווית, ו"Shine Again", שנשען על גיטרה בשרנית ומלאת דיסטורשן.

בכלל, נדמה שבאלבום הזה קותימאן מהדק את האריזה והופך את הקטעים לבעלי מבנה סטנדרטי יותר. הג'אמים הארוכים והצלילתיים, שמאפיינים את ההופעות שלו עם האורקסטרה, הופכים כאן למגובשים ולנגישים יותר, אבל שומרים על האפיל הקסום והלא מושג שמלווה את קותיאל בכל העשייה שלו.

את הסיום המושלם לאלבום מעניק קטע הנושא שלו: יצירה אינסטרומנטלית סינמטית להפליא, שחותמת באופן מדויק מאוד את המסע המוסיקלי שאליו מזמין קותימאן את המאזין. מסע שמתרחש בין יפו לצאלים, אבל לוקח לעולמות רחוקים בהרבה.