חופשה שמכה גלים

נמל לרנקה בקפריסין, מרחק 220 ק"מ בלבד מתל אביב. הגענו לכאן באוניית "גולדן איריס" של חברת "מנו ספנות" - מלון צף ברמת חמישה כוכבים במסגרת הפלגה קולינרית, שבמהלכה משתתפים נוסעי האונייה בסדנאות בישול ובהכנת מאכלים טעימים ומיוחדים במינם, היישר מהסירים של השף שאול בן אדרת, המלווה את ההפלגות ומנחה את סדנאות הבישול עם צוות עוזריו. וכך נפתחה לה אפשרות נוספת לחופשת הקיץ הבאה, למי שקצת מיצה את אילת, טבריה או יוון.

יצאנו ביום שישי. בדיקות ביטחוניות, צ'ק אין, קבלת כרטיס עלייה לאונייה, ביקורת גבולות והופ - הגענו לדיוטי פרי הימי. לא עשיר כמו בנתב"ג, אבל בהחלט מספיק טוב לחופשה בת יומיים. עלינו לספינה והתקבלנו בדלפקי הקבלה בלב לובי מפואר. החדרים שונים ומגוונים בהתאם לרמת המחיר, מחדרים קטנים וצנועים בירכתי האונייה ועד סוויטות מפוארות עם נוף לים בסיפון העליון. 

חוויה בכל פינה

בגולדן איריס כ־400 חדרים וסוויטות היכולים לקלוט כ־1,000 נוסעים. האונייה מצוידת בחדר כושר, שדרות שופינג, מסעדות, מגוון טרקליני בר, בריכה וג'קוזי עם סיפוני שיזוף, ספא, סאונה, מועדון ילדים ועוד. במהלך ההפלגה לא תשתעממו לרגע: יש מי שבוחרים להשתרע לשעות ארוכות על מיטות השיזוף, אך כשהכל כלול זה כולל גם בידור לכל הגילים. 

הגולדן איריס

סיור קצר מגלה את הקזינו שבקומת הסיפון, שפותח את שעריו מייד עם יציאת האונייה מהמים הטריטוריאליים של ישראל. בקזינו כמו בקזינו, כולם מפסידים חוץ מבעל הבית אבל נהנים על הדרך. חדר האוכל של האונייה עצום בגודלו והמזון שמוגש בו מגוון ומשובח. שלוש ארוחות ביום, ובכל אחת מהן המדפים עמוסים בכל טוב.

אחרי שלב ההסתגלות ומסע היכרות קצר על גשר הפיקוד, הפלגנו לדרכנו. האונייה נוהמת קלות, רעש המנועים נשמע, עשן מיתמר מהארובה השחורה, והגולדן איריס מפנה חרטום לכיוון צפון־מערב ועוזבת את הנמל. מבט לאחור מגלה את חיפה, עיר הכרמל היפה, שהולכת ומתרחקת עד שהיא נעלמת. החיים על הסיפון מתעוררים. 

האונייה כבר בלב ים, אולמות הבידור שוקקים, צוות הבידור כבר מנעים את זמנם של הילדים בשלל פעילויות, הקזינו וחנות הדיוטי פרי בפעילות שיא, המרפסת הפתוחה על הסיפון בקומה 6 מתמלאת בנופשים, הקפה והבירה הצוננת זורמים כמים ובכל מקום מוסיקת רקע נעימה. השף שאול בן אדרת כבר בעיצומה של סדנה, מלמד מאות מנוסעי האונייה כיצד להכין בוריק עלי סיגר במילוי ביצה, תפוחי אדמה ותרד וגם שקשוקה תרד, ביצים וגבינת קשקבל. 

אחת מההופעות באונייה  //  צילום: דני ברנר

הים שקט ורגוע והגולדן איריס חותכת באיטיות את הגלים, כשהיעד הוא עיר הנמל לרנקה שבקפריסין, לשם הגענו בשבת בבוקר. בקפריסין אפשר לרדת מהאונייה ולצאת לטיול של כמה שעות על האי שפעם, לפני מיליוני שנים, היה כולו מתחת לים. 

האחות התאומה שלנו

נסענו לבירה ניקוסיה, מרחק 45 דקות מלרנקה, כשניידת משטרה מלווה כל אוטובוס. הנוף דומה לנוף שלנו. אוטוסטרדה בת שני מסלולים בכל צד, רק שכביש 6 שלהם נראה כמו 4 אצלנו. השוני הוא בכך שאצלנו שיחי הרדוף הנחלים בצבעים של ורוד ולבן מעטרים את צידי הכבישים, בעוד אצלם הוא חוצץ בין המסלולים. ועוד שוני קריטי: בקפריסין נוהגים בצד שמאל של הכביש, כנהוג במדינות שפעם היו חלק מהאימפריה הבריטית. 

ניקוסיה הבירה, עיר של 150 אלף תושבים, קטנה יותר מבאר שבע או מנתניה. ביקרנו בשוק ירקות ופירות שגרתי למדי, אבל גם שם בן אדרת הרגיש כמו בבית, פירק כל בורקס אפשרי, טעם מכל הבא ליד, חתך אבטיח מקומי וחילק לחברים. 

מהשוק עברנו לסמטאות העיר העתיקה ומשם לביקור בבית משפחה המייצרת את גבינת ה"חלומי", אחד הסמלים המסחריים של קפריסין, כמו גם יין הקומנדרייה המפורסם, יין מתוק וחריף במיוחד. 

צילום: דני ברנר

בתום טיול מהנה של 6 שעות חזרנו לאונייה שיצאה בשעות אחר הצהריים להפלגה שנמשכה 13 שעות, עד שעגנה שוב בנמל חיפה בשעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון. אחרי כל כך הרבה אוכל, נשארנו עם טעם של עוד, תרתי משמע.

הכותב היה אורח חברת "מנו ספנות"טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו