גלגל ההצלה של הרצוג

לכולם ברור שהסיפור בעזה עוד רחוק מסיום. המערכה הבאה בדרך. ההתנתקות לא הוציאה את הרצועה מחיינו, אולי אפילו להפך. לא מהלך הנסיגה ההוא ולא המבצעים הצבאיים שהגיעו אחריו הפחיתו את מוטיבציית הטרור לשבש את החיים בישראל בכל דרך אפשרית ובכל אמצעי קטלני שעומד לרשותם. 

מבחינת המערכת הפוליטית, ההתלקחות השבוע ברצועה לא תעלה ולא תוריד. אבל אולי זו רק ההתחלה. כי כאשר מדובר על עזה, כמו בלבנון, אף פעם אי אפשר לדעת לאן זה יתפתח. יודעים שזה יקרה, רק לא יודעים מתי. מבצע צבאי רחב היקף יכול להשפיע לכאן או לכאן, להפיל ממשלות או לבנות אותן. מצב חירום אמיתי, למשל, יכול לדחוף לממשלת אחדות. אולי לספק את הטריגר שלו זקוק יצחק הרצוג כדי להגשים את חלומו ולהתמנות לשר החוץ ולחבר בקבינט המצומצם. 

בכירי צה"ל משדרים רגיעה והכלה. לחמאס אין אינטרס להצית כעת את השטח, הם אומרים. המציאות משדרת סיפור אחר לגמרי. מהי חפירת מנהרת טרור אם לא הצתת השטח? בכלל, מהו ארגון טרור אם הוא לא ממלא את תכליתו - לבצע פעילות טרור? לפוליטיקאים, מכל קצוות הקשת, נוח שלא לדבר על המתרחש בעזה בימים אלה. 

הימין בשלטון, אז זה די ברור למה מאמצים את עמדות ההרגעה של הצבא, ובשמאל עדיין מרגישים רגשי נחיתות תת־הכרתית מול הימין כשמדובר על פעולה צבאית. לכן גם שם שומרים על איפוק. כך קרה שכשהתגלתה מנהרת תופת, זמן קצר אחרי ששרי הקבינט הכריזו כי מנהרה שכזו היא עילה למלחמה, החלו אירועי ירי מגבול הרצועה, צה"ל משיב אש, וכולם מעדיפים לשבת על הגדר. כמעט כולם. 

 

מדברים, מסכמים ומכחישים

ראש הממשלה מעולם לא הכחיש כי קיים מגעים עם מפלגת העבודה על כניסה לממשלה. להפך, לכל מי ששאל נתן להבין שיש דברים בגו. הוא גם מעולם לא הסתיר את רצונו להרחיב את הקואליציה. "61 זה טוב אבל יותר זה יותר טוב", אמר זמן קצר אחרי הרכבת הממשלה.

המגעים שנעצרו עם הדיווחים על חקירת המשטרה נגד הרצוג היו למעשה הפעם השלישית שנעשה ניסיון להכניס את העבודה לממשלה. רוב המכשולים בדרך להצטרפות לקואליציה הוסרו. הרצוג דרש כי מפתח השרים של המחנה הציוני יהיה לא פחות מאשר המפתח בליכוד. אם לליכוד יש 11 שרים על 30 מנדטים, זה אומר שלמחנה הציוני מגיע בין 8 ל־9. נתניהו נתן להבין כי מבחינתו אין בעיה. 

נתניהו. לא יוותר על הרוב הנוכחי שלו // צילום: הארץ

הרצוג גם תבע כמה עניינים עקרוניים כדי שיוכל להעביר את הכניסה לממשלה בגרונם החנוק של חברי מפלגתו. גם פה המסר שעבר מכיוון נתניהו הוא ששום דבר מאלה לא יהווה מכשול: ניהול מו"מ מדיני, תיק בכיר לציפי לבני, סידור עבודה מתאים לשלי יחימוביץ', העברות תקציביות וכן הלאה. 

לדבר אחד נתניהו לא היה מוכן להיענות בשום אופן: ויתור על הבית היהודי. אם יש דבר אחד שנתניהו לא מוכן זה לשים את מבטחו בסל הרעוע של מפלגת השמאל, שמייד אחרי שנכנסים לממשלה בראשות הימין מתחילים בשיר קינה על גורלם המר, ועד לפרישה הבלתי נמנעת. 

אגב, נתניהו התעניין פחות כמה חיילים יביא הרצוג לקואליציה. ברור שלא כל ה־24 של המחנה הציוני יישרו קו. אף אחד לא מצפה שזוהיר בהלול יתמוך בחוק העמותות או שמרב מיכאלי תיישר קו עם החרדים בעניין הכותל, אבל די בתוספת של תשעה שרים ועוד כמה ח"כים שיתמנו לראשי ועדות כדי שראש הממשלה יוכל להמשיך לשלוט בכנסת כפי שהיה רגיל בקדנציות הקודמות. 

אבל כל אלה, כאמור, לא היו המכשול עד היום לכניסה של מפלגת העבודה לממשלה. גם לא במגעים האחרונים, אלה שנעצרו אחרי שנודע דבר החקירה הפלילית נגד יצחק הרצוג. המכשול היחיד היה ונותר הססנותו של הרצוג. למרות שיו"ר האופוזיציה מעריך, לפחות כך הוא טוען בקול, שיוכל להעביר כל מהלך שירצה בוועידת המפלגה, כנראה קיים פער בין ההצהרות לבין הרצון להביא למבחן מעשי את דבריו. 

נתניהו מחליף מעת לעת את אנשי סודו. יש יועצים לפרויקטים מיוחדים, יש שרים מקורבים. הכל לפי העניין והצורך באותו הרגע. באותו אופן נוהלו גם המגעים האחרונים עם הרצוג, כשהפעם אנשי הסוד היו השר יריב לוין, ראש הלשכה דוד שרן ועו"ד דוד שמרון. השיחות וההתייעצויות התנהלו בעיקר במעון בבלפור אבל גם במשרד בירושלים. 

מצידו של הרצוג הדברים התנהלו אחרת. יו"ר העבודה למעשה מעולם לא סגר את הדלת וניהל מגעים, בעודו לא רק מכחיש אותם בתוקף, אלא גם תוקף את הממשלה בכל הכוח. אפשר אולי להגיד אפילו את ההפך: ככל שהמגעים התקדמו יותר, כך ההכחשות היו תקיפות יותר והמתקפות נגד הממשלה חריפות יותר. 

בניגוד למשל לציפי לבני, שהחליטה כיו"ר קדימה ב־2009 שלא להצטרף לממשלה ויהי מה, וזאת בעצת היועץ הפוליטי המשופשף חיים רמון שלחש באוזנה שהממשלה תשרוד חודשים בודדים והדרך ללשכת ראש הממשלה אוטוטו תיסלל עבורה, וזה הביא לכך שכל ניסיונות התיווך של גורמים בסיעה ומחוצה לה נעצרו מיידית על ידיה. הרי הם תמיד מגיעים, המתווכים. מטעם עצמם או מטעם אחרים. מציעים את שירותם במגעים בין המפלגות. כמעט תמיד מדובר בבעלי עניין, כאלה המושקעים במניות רבות במפלגת העבודה אבל מעוניינים מאוד שחבריה יהיו שרים. יו"ר ההסתדרות למשל, או אנשי עסקים למיניהם, ועוד כל מיני יוסי קוצ'יקים כאלה. לבני חסמה אותם בגופה. הרצוג נתן להם להמשיך להתקדם מול הליכוד. באחד המקרים בניסיונות הקודמים הוא אף פנה בעצמו למישהו ואמר לו שיראה אם אפשר להתקדם עם הליכוד.

הנגבי. צפוי להתמנות לשר עם חידוש מושב הכנסת // צילום: דודי ועקנין

דברי נתניהו בישיבת שרי הליכוד, שאישרו למעשה את דבר קיום המגעים בין הליכוד לעבודה, הביכו לא מעט את מקורבי הרצוג שנשבעו מעל כל במה שאין, לא היו ולא יהיו מגעים להצטרפות לממשלה. איתן כבל אף אמר שהוא אומר את הדברים בתור "יד ימינו" של הרצוג. 

אפרופו זה, כמה מידיו הימניות ביותר של הרצוג כבר הכינו את הסכין הידועה, זו העוברת במפלגה מדור לדור ועורפת את ראשיה בזה אחר זה. הם לא היו צריכים כתב אישום בשביל זה, מספיק כמה הדלפות עסיסיות מחדרי החקירה כדי לתבוע את ראשו של הרצוג בוועידה הקרובה שאמורה להתכנס בעוד כשבוע וחצי. 

בינתיים, לרוע מזלם, ההדלפות שיצאו הן הפוכות, שהמשטרה עומדת בפני סגירת התיק לפחות בכל הקשור לעניינו של הרצוג עצמו. במידה שהמצב יישאר סטטי בחקירה ולא יהיה מידע נוסף שידלוף, כזה שאומר שהחקירה עוד למעשה בעיצומה, הרצוג יגיע לוועידה כמנצח. כזה שטען כל הזמן שלא דבק רבב במעשיו וצדק. הוא אמנם לא יוכל לטעון לרדיפה, אולם כן להצטייר כמי שנעשה לו עוול. אחרי שהצליח לדחות את הפריימריז לפחות בשלושה חודשים, המבחן הגדול שלו יהיה לדחות אותם בעוד לפחות שנה נוספת. אם יצליח, השמיים הם הגבול; כולל השמיים שיראה בטיסות הרבות כשר החוץ. 

 

המרד של איוב קרא

סמוך לחידוש מושב הכנסת יודיע נתניהו את החלטתו בדבר סבב המינויים שהוא מתכנן. השבוע נפגש ראש הממשלה עם איוב קרא ושמע ממנו איום ברור כי במקרה שצחי הנגבי מתמנה לשר, בכוונתו להפוך למגה־מורד. "יהיו ההשלכות אשר יהיו", אמר לו קרא. 

קרא. דורש להתמנות לשר // צילום: דודי ועקנין

לדבריו, בעוד לו הובטח לפני כשנה שהוא יישב סביב שולחן הממשלה ואחרי שבג"ץ קבע כי סגני שרים אינם יכולים לשבת בישיבות הממשלה, על נתניהו לקיים את ההבטחה ולמנותו לשר. מנגד, אמר, להנגבי נאמר מפורשות שהוא נכנס לממשלה על חשבון אופיר אקוניס שנה מיום כינון הממשלה. כלומר, אמר קרא, כעת אם אקוניס יתפטר והנגבי ייכנס, לא תהיה הפרת ההבטחה מולם, אולם אם הנגבי יתמנה ואני אשאר בחוץ, אני אראה בכך הפרת ההתחייבות. 

קרא אף ציין באוזני נתניהו כיצד נשאר נאמן לליכוד בעוד הנגבי פרש לקדימה וחזר. "איך תוכל להסביר את המינוי שלו בעוד אתה מותיר אותי בחוץ?" שאל את ראש הממשלה. נתניהו שמע את הדברים אך לא רמז בפגישה כיצד בכוונתו להכריע. לפי כל הסימנים כרגע, הנגבי יתמנה לשר ללא תיק בשלב הראשון. אקוניס יישאר שר המדע. 

 

המילים הריקות של שקד

ויש כמובן מי שמנצל את המצב השביר לפוליטיקה. לא מדובר רק על ליברמן, אלא גם מתוך הממשלה. נפתלי בנט הרי לעמוד מן הצד כאשר מדברים על הצטרפות העבודה לממשלה או כשמחזירים גופת מחבל למשפחתו. ההצהרות הן תמיד בומבסטיות, תופסות כותרות, אבל מאחוריהן בדרך כלל ריק ושיממון. 

למשל, ההכרזה של איילת שקד בכינוס של ארגון הימין, "הפורום המשפטי למען ארץ ישראל", על הצורך בתוך שנה להעביר חוקים שיאפשרו לתושבי יו"ש להתנהל על פי החקיקה הקיימת בתוך הקו הירוק. מהר מאוד התברר כי אין בכוונתה להמשיך בחקיקת "חוק הנורמות" שיזם יריב לוין בכנסת הקודמת, אלא לדון בהצעות חוק פרטיות ולהחיל צווי אלוף ביו"ש על החקיקה הקיימת. 

שקד יודעת שלא היא קובעת אילו חוקים תאשר הממשלה ואילו לא, אלא ראש הממשלה, ולא היא מחליטה על מה יחתום האלוף או לא, אלא שר הביטחון, אבל מילים וכותרות לא עולות כסף. אפשר לשחרר חופשי.

 

ממגדל השן, לפריפריה

רבים הם ראשי הערים שמבקשים לעשות את הדרך מהפוליטיקה המקומית לזו הארצית ולהיבחר לכנסת. רק בבחירות הקרובות עשויים להיות שניים נוספים: ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, וראש עיריית תל אביב רון חולדאי, איש איש ומפלגתו. רק לעיתים נדירות יוצא שמישהו מבקש לעשות את הכיוון ההפוך.

דב חנין התמודד לראשות עיריית תל אביב, זאב בילסקי חזר לרעננה כראש העיר. אולם כשמדובר בפריפריה האירוע נדיר עוד יותר. 

לכן היו לא מעט גורמים בכנסת שהתפלאו על החלטתו של מנכ"ל המשכן, רונן פלוט, לעזוב הכל ולהתמודד על ראשות עירו נצרת עילית, בעקבות הבחירות שנכפו עליה עם כניסתו של ראש העיר היוצא שמעון גפסו למאסר. 

המנכ"ל הוא אמנם לא נבחר ציבור, אבל מבחינת התנאים והאחריות אין ספק שמדובר באחד התפקידים הנחשקים והבכירים ביותר בשירות הציבורי. בוודאי הרבה יותר מראש עיר כמו נצרת עילית. "הגעתי לנצרת עילית לפני יותר מ־40 שנה, ומאז אף פעם לא עזבתי אותה. גם כשנקראתי לשליחות לאומית בשירות ממשלת ישראל, בשורה של תפקידים בכירים, תמיד הלב שלי נשאר שם", הסביר השבוע.

"תאמין לי שאני יודע שזה לא פשוט לעזוב תפקיד בכיר כמו מנכ"ל הכנסת, אבל אני לא יכול לעמוד מהצד כשהעיר שלי נמצאת על סף קריסה - בפרט כשאני יודע שיש לי את הניסיון ואת היכולת לקחת פיקוד, לגייס את משרדי הממשלה ולהוציא את העיר לדרך חדשה", אמר.

לדברי פלוט, "כמנכ"ל הכנסת ניהלתי את אחד הגופים המרכזיים במדינת ישראל. ניהלתי תקציבי ענק ואלפי עובדים. ביקרתי בפרלמנטים שונים ואירחתי בכנסת מנהיגים מכל העולם. אבל אם תשאל אותי עכשיו אם אני מעדיף לטוס מחר לוושינגטון ולפגוש את נשיא ארה"ב, או לעבוד בכל יום עד אמצע הלילה כדי להביא לנצרת עילית עוד מקומות עבודה ופארק היי־טק חדש - התשובה שלי ברורה: נצרת עילית. מה השאלה? אני מרגיש שזו זכות גדולה להיות ראש העיר של האנשים הנפלאים שגרים כאן, שמיישבים את הפריפריה בגליל התחתון. ואני מתכוון לעבוד קשה כדי להיות ראוי לאמון שלהם". 

פלוט עלה לארץ בשנת 1974 ונצרת עילית היתה התחנה הראשונה שלו. לפי שעה גם האחרונה. לאחר ששימש בשורת תפקידים בכירים בעירייה, שבשיאם כיהן כסגן וכמ"מ ראש העיר, נבחר לשמש ראש המועצה התעשייתית בתפן. בשנת 1999 מונה על ידי הממשלה לתפקיד מנכ"ל משרד הקליטה, ובהמשך התבקש לשמש מנכ"ל משרד ההסברה והתפוצות - והיה אחראי למערך ההסברה הישראלי ולקשר עם הקהילות היהודיות ברחבי העולם. בשנים האחרונות כאמור הוא בכנסת. חולש על תקציבים של מיליונים רבים, נפגש עם שועי ארץ ועולם, אבל תמיד חוזר בסוף לנצרת עילית, הביתה. 

לדבריו של פלוט, "העבודה בכנסת היתה מרתקת וזו היתה שליחות לאומית מרגשת, בפרט לאור כל ההישגים והרפורמות שהובלנו. שאלו אותי אתמול אם אני לא אתגעגע לעבודה עם יו"ר הכנסת, ראש הממשלה, השרים וחברי הכנסת. אמרתי שלא, אבל רק בגלל שאני לא נפרד מהם: אני עומד להיות איתם בקשר הדוק בדיוק כפי שהיה עד היום, רק שהפעם זה יהיה למען נצרת עילית. 

"גיבשתי תוכנית עבודה עם גורמי מקצוע", מוסיף פלוט, "ואני מתכוון לגייס את כולם, מראש הממשלה ועד לאחרון השרים, כדי ליישם את התוכנית. אנחנו נגדיל דרמטית את ההשקעה הממשלתית בנצרת עילית ונשפר את השירות שניתן לתושבים לרמה הגבוהה ביותר בסטנדרט שמקובל, לא רק בערים גדולות בארץ - אלא גם בעולם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו