זוכרים את רפי פרסקי? ההוא מ"כמה פעמים ספרת עד עשר" ו"מיליון דולר"? הסיפור שלו כל כך קלאסי, עד שנדמה שהוא נכתב על ידי יחצ"ן.
בתחילת דרכו היה פרסקי הבטחה גדולה. זה קרה בסוף שנות ה־80, כשהוציא את אלבום הבכורה שלו ובו כמה להיטי ענק. אחר כך באה תקופה של פעילות על אש בינונית. לא הצלחה היסטרית, אבל בכל זאת הופעות ויצירת שירים מצוינים והוצאת אלבומים (ארבעה בסך הכל).
אלא שאז הגיעה תקופת השפל הארוכה והעצובה שעוברת על אמנים רבים בארץ ובעולם. מדי פעם הוזכר שמו במסגרת געגועים לעבר, ולאו דווקא בהקשר המוסיקלי (למשל, כשפתח פאב או דוכן דים סאם).
ואז, ב־2015, הופיעה ב"הד סטארט" הפנייה הבאה: "שלום שלום. אני מוציא אלבום שירים אקוסטי. שירים שאת רובם כנראה הכרתם בגלגולים קודמים, שלהם ושלי, ומספר שירים חדשים שטרם ראו אור. במלחמה האחרונה מצאתי את עצמי נמשך לנגן. היה לי יותר זמן פנוי במסעדה שלי, והגיטרה, שתמיד נמצאת איתי, קראה לי. בין האזעקות יכולתי להיכנס אל השירים שלי ולבצע אותם, ממש כמו שהם נכתבו במקור".
פרסקי של אז // צילום: קוקו
בפנייה הזו ביקש פרסקי לגייס כסף כדי להוציא אלבום חדש, אקוסטי, הכולל עיבודים חדשים של שיריו המוכרים וגם שירים חדשים לגמרי. בסופו של דבר הצליח פרסקי לאסוף סכום גדול משתיכנן, והוציא אלבום כפול ששמו "חדר צדדי" ובו דיסק אחד אקוסטי (שבו הוא לגמרי לבדו) ודיסק אחד חשמלי (עם נגנים נוספים).
יש באלבום גרסאות חדשות ללהיטים שלו, כמה שירים חדשים (כולל שיר ביידיש לזכר אמו) ועוד קצת "הקלטות נדירות". כיף לשמוע איך פרסקי נשמע אותו דבר, כאילו לא חלפו 20 שנה, ובעיקר כיף להיווכח איך השירים מחזיקים מעמד ואפילו מתחזקים אחרי כל השנים האלה.
להתחיל מחדש
רפי פרסקי נולד בליטא ב־1960 ועלה לארץ בגיל 9. הוא שימש טכנאי הקלטות בתקליטים רבים בשנות ה־80 לפני ששיכנע את יעקב גלעד להקשיב לשיריו. גלעד הקשיב, התלהב והפיק מוסיקלית את פרסקי בחברת התקליטים NMC.
ב־1989 יצא אלבומו הראשון "כמה פעמים ספרת עד עשר", שהיה בעל צליל מקורי ואמירה ייחודית. את כל השירים בו כתב והלחין פרסקי בעצמו. האלבום זכה מהר מאוד למעמד של אלבום זהב.
שנתיים מאוחר יותר נתקל פרסקי בתופעת "משבר האלבום השני" כשהוציא את "מפתח הלב", שהצלחתו לא התקרבה להצלחת אלבום הבכורה. גם אלבומו השלישי, "סקס, אוכל, כסף, אהבה, שנאה", שיצא ב־1995, לא קיבל תשומת לב מספיקה, לא בתקשורת ולא בקרב הקהל.
פרסקי של היום // צילום: שרון ברקת
פרסקי יצא לתקופת ארוכה של הפסקה מפעילות מוסיקלית. הוא המשיך לנגן בבית, אבל לפרנסתו עסק בנגרות, מכר בפיצוצייה ואף פתח פאב (עלשמו של יוסי אלפנט). הוא התחתן, נולדה לו ילדה, נפרד וכל הזמן המשיך לעשות מוסיקה. מדי פעם, הופעה, למשל כשהתארח אצל עמיר לב ב־1999.
ב־2005 הוא השלים את אלבומו הרביעי "בלב ובנפש", ושוב בלט הפער הבלתי נסבל בין השירים המצוינים לבין חוסר תשומת הלב הראויה לאמן כמוהו, כל כך ייחודי. ב־2008 הוא הפיק מוסיקלית את אלבומו של בועז בנאי "אהבת איש הפח". כשחשבנו שהוא כבר לא יחזור למוסיקה, הגיעה הפנייה בהד סטארט, ועכשיו האלבום הכפול.
מעבר לעזרה המעשית שקיבל פרסקי בתמיכת הקהל באלבום הנוכחי, אני מקווה שהוא גם חש את האהבה הגדולה והגעגוע שיש אליו. הוא רק בן 55 וזה זמן טוב להתחיל מחדש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו