נבחרת ישראל הפסידה 2:0 לקרואטיה
למרות יכולת טובה לפרקים, משחקו הראשון והאחרון של אלון חזן על הקווים הסתיים בהפסד • ניר ביטון שימש כקפטן • יוסי בניון עלה כמחליף להופעתו ה-97 במדים הלאומיים
פעם היו אומרים על נבחרת ישראל שהיא אלופת העולם במשחקי ידידות. כדי לרענן את הזיכרון שלנו בחרו הערב בשידור הטלוויזיה להציג את הניצחונות הגדולים של הנבחרת על ארגנטינה, טורקיה ורוסיה במשחקים שכאלה, אך מה לעשות שבמציאות העכשווית אנחנו לא באמת פקטור מול יריבות אירופיות דוגמת קרואטיה. ולכן, ההפסד 2:0 היה די צפוי, אבל בניגוד לסיום הקמפיין האחרון לפחות ראינו נבחרת שמעזה ומשחקת כדורגל. תודו שזה גם משהו.
אלון חזן ביקש מהשחקנים לבוא ולהנות מהמשחק, וזה בדיוק מה שהבחורים בכחול לבן עשו היום - לפני ואחרי שהיו בפיגור של שני שערים מרגליהם של פרישיץ' וברוזוביץ'. חניכיו של המאמן הזמני לא עשו חשבון לכוכבים הגדולים מנדז'וקיץ' ומודריץ', או לדשא המזעזע באוסייק שמעניין מה מוריניו היה אומר עליו, ועלו על מנת לשחק כדורגל והוכיחו שאפשר אחרת. זאת למרות ההגנה ההססנית במחצית הראשונה והחגיגה של הקרואטים על הצד של בן ביטון, שלמד על בשרו את ההבדלים בין ב"ש לאירופה. לחזן מגיע הקרדיט על כך שניסה לשחק התקפי מתחילת המשחק עם חמד, דאבור ובוזגלו.
את היכולת של ניר ביטון, שענד את סרט הקפטן עד שיוסי בניון נכנס להופעה מספר 97 שלו, אנחנו כבר מכירים מסלטיק ומהמשחקים הקודמים בנבחרת, ואין ספק שבקמפיין הקרוב הוא הולך להיות אחד השחקנים המובילים שלנו. לפי מה שראינו היום מי שצריך לשחק לידו הוא ללא ספק אלמוג כהן, שנמחק לגמרי בתקופת אלי גוטמן, אך במחצית השנייה מול קרואטיה הזכיר לכולם למה הוא הליגיונר היחיד שמשחק באחת משלוש הליגות הטובות בעולם. התכונות הבולטות של כהן הן נחישות, אגרסיביות וחוצפה, ואולי הדברים האלה היו חסרים לנו בקמפיין הקודם.
המחצית השנייה היתה כל כולה בשליטה ישראלית, ולולא החמצות גדולות, שתיים מהן של הבלם איתן טיבי, יכול להיות שהמשחק היה נגמר בתיקו מאוד משמח. סביר להניח שהסגל שיוזמן בספטמבר, אולי אפילו בעוד חודשיים למסע למיאמי, יהיה שונה לחלוטין מזה שזומן הפעם. אז נראה שחקנים כמו זהבי, רפאלוב, ייני ונאתכו, שיודרכו על ידי מאמן אחר, כך שלא צריך לפתח ציפיות, בטח כשפוגשים בקרוב את ספרד ואיטליה. עם זאת, מהמשחק היום המאמן הבא של הנבחרת צריך להבין שאם ננסה לשחק כדורגל התקפי, וברור שלא תמיד זה יצליח, נוכל להפתיע פה ושם, ואולי יותר מהכל הנבחרת תיתן לאוהדים סיבות מספיק טובות להתאהב בה מחדש, לפחות עד הכישלון הבא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
