דונלד טראמפ נואם כמו מירי רגב ואורן חזן ואביגדור ליברמן בתרגום לאנגלית. יש בפיו שלל פתרונות קלים בחינם. הוא מגרש. הוא יורה. הוא עוצר. הוא אוסר. הוא מחלק. הוא מצ'פר. הוא מענה. כל החלומות בפתק בוחר אחד.
צילום: רויטרס
צר עולמו כעולם נמלה. אין עולם אלא רק מה שהוא יחליט באורח חד־צדדי בשמה של אמריקה. כאילו הוא שחקן יחיד בזירה הבינלאומית, ואף פעם אין בפיו התמודדות עם הצעד הבא של היריב או שלו עצמו. טראמפ כמו ליברמן, שבדלותו המחשבתית מאשים את בנימין נתניהו שאינו ממגר את טרור הסכינים וחייב לכבוש את רצועת עזה. ומה יקרה ביום שלמחרת, אם חלילה יתפתה ראש הממשלה וישמע בקולו? חשיבתו אינה מגעת כדי כך.
המציאות של 2016 היא קשר גורדי אחד גדול. אין עוד "עם לבדד ישכון". גם הבית הלבן והפנטגון ו"וול־סטריט" חייבים להסתפק בהישגים, שהם מאוזנים בלבד. אך האמריקני השכיח חש אכזבה ותסכול ולאות וסוג של פינוק, ורוצה הצלחות מלאות בלי "למרות" ו"אם כי", ו"מצד שני".
עתה, משדונלד טראמפ גובר בסיטונות על יריביו במפלגה, התעוררה תהייה כיצד איש מן הפרשנים המקצועיים ואנשי מדע המדינה והמומחים הפוליטיים לא חזה את הצלחתו. להפך, הכל ניבאו פה אחד כי נוכחותו בזירה הרפובליקנית תהיה קצרת מועד, תופעה חולפת, הופעה של רגע.
"אקונומיסט" וה"וושינגטון פוסט" נדרשו לסוגיה בהרחבה. לפיהם כל קהיליית המומחים נתפסה לספר שכתבו ארבעה אקדמאים ב־2008 - THE PARTY DECIDED
(TPD), ועיקרו הטיעון כי מנגנון המפלגה מכוון מי יהיה מועמדה לבית הלבן ומתכנת את הבוחרים להצביע לו.
דור שלם של פרשנים צעירים ועיתונאים נתפס לתיאוריה והתייחס לספר כאל אורים ותומים, כתב השבועון הבריטי, והכשיל את עצמו והרגיע את עסקני המפלגה הרפובליקנית, ועתה כולם בסבך.
נכון, אבל לא הכל
נכון טוען בנימין נתניהו כי חל שיפור ביחסן של מדינות ערב המרכזיות כלפי ישראל. פחת עניינן בפלשתינים. אך אף לא אחת מהן תיתן לכך ביטוי בהצבעה באו"ם או בהכרזה מדינית. עליו להביא בחשבון את אילוציהן. כאשר האו"ם מפציר בו לוותר על סיפוח שטח של יותר מ־2,000 דונמים לישראל, נקרית לו הזדמנות להיענות ולחזק את הקשר העוברי עם סעודיה ומצרים וירדן ומדינות המפרץ.
זה נחוץ. בגלל האינתיפאדה ובגלל החרם המעמיק באירופה על מוצרים מההתנחלויות ובגלל הצורך ברגיעה מדינית. למשל, לא לאשר כל הפקעת קרקע עד לינואר 2018 - במלאות שנה לכניסת הנשיא האמריקני הבא לבית הלבן.
הבנייה יכולה להימשך לגובה רב בגושי ההתיישבות העומדים בשיממונם. מה נתניהו וממשלתו רוצים? עוד יהודים ביהודה ובשומרון או עוד קרקע מולאמת? סיפוח קרקע משחק לידי עוכרי ישראל ומעורר התנגדות גם בקרב אוהדיה.
להטיל אחריות על וולסטרום
המגיב הנצחי מתי דוד מרמת אפעל קרא מפי ציפי לבני, ששרת החוץ של שבדיה חזרה בתשובה. מרגוט וולסטרום אמרה לה כי שוב אינה תומכת בחרם על ההתנחלויות וחוזרת בה מהאמירה שישראל רוצחת פלשתינים. הוא נרעש ופנה ללבני להציג מראה מקום היכן התבטאה וולסטרום ברוח זו. הוא לא ייענה. כי היא אולי לחשה כדבר הזה באוזני ציפי, אבל לא בישרה לעמה ולעולם ולפלשתינים.
שרת החוץ השבדית וולסטרום. מאמינה לעצמה? // צילום: אי.אף.פי
אולי כדאי להפוך את היוצרות. שמדינאית עוינת כוולסטרום תכריז כי היא יודעת שישראל אינה רוצחת פלשתינים ללא הבחנה, ובחדרי חדרים תלחש באוזני לבני שאינה מאמינה לעצמה.
בין דכנר למולקנדוב
דגש חדש בא למדינה: הפרקליטות טוענת כי דניאל מולקנדוב, שהשמיע האשמות חמורות נגד הח"כ המודח אמנון כהן, הוא עבריין ואינו ראוי להיות עד מדינה. סליחה, ומה היה שמואל דכנר שאלמלא הפך עד מדינה היו עברייני הולילנד חוגגים עם כספי השוחד עד עצם היום הזה? היחס המפלה בפרקליטות בין דכנר לבין מולקנדוב הוא סיבה לדאגה.
עו"ד אמנון יצחקניא הביא את דכנר למשטרה, ולפני שנה גם את מולקנדוב, שסיפר כי העניק לכהן שוחד כספי ומיני. השבוע היתמם אריה דרעי בתוכניתו של עודד בן־עמי בערוץ 2 שכהן אפילו לא נקרא לתשאול במשטרה. ובכן, מה? היא הנותנת, שהדברים התנהלו שלא כשורה. מפני שבלי חקירה במשטרה ובלי אזהרה כחוק הודה כהן באוזני ד"ר אילנה דיין ורויטל חובל שקיבל ממולקנדוב כסף ("עציצים", כלשונם) ואישה מבלארוס, ועמד בפוליגרף של "עובדה".
המשטרה לא חקרה. יהודה וינשטיין ושי ניצן וליאת בן־ארי סגרו את התיק ב־15.12.2015 בלי לגבות מכהן עדות. אך החלטתם לטאטא את התלונה לא תחזיק מים. היא תיחקר גם תיחקר. מפני שאליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון כבר הודיע כי פנה לנציבת הפרקליטות, השופטת הילה גרסטל, לברר את הפרשייה התמוהה - כיצד התיק נמוג בלי שכהן מסר גירסה למשטרה אלא לטלוויזיה. גרסטל לא תניח אירוע כזה מידה, ובמקביל סלולה הדרך לעתור גם לבג"ץ.
התוצאה מעוררת עצב שמא מתמעטים הדורות. כך אירע לביקורת המדינה במעבר ממיכה לינדנשטראוס ויעקב בורובסקי ליוסף שפירא; ומהיועץ המשפטי ופרקליט המדינה מנחם (מני) מזוז ומשה לדור אל וינשטיין וניצן; וסביר להניח כי מי שלא נתן דעתו לטיעוניו של מולקנדוב לא היה מעניק לדכנר מעמד של עד מדינה, ועבירותיו של אהוד אולמרט היו מסתיימות בסגירת תיק מהסוג של ליברמן, בקול ענות חלושה.
קודם תתחרטו
בלי לבקש סליחה ולהביע חרטה ולעבור טיפול מיני משה קצב לא יזכה לשחרור מוקדם, אפילו אם הוועדה שעוסקת בהטבות שליש תיטה לאשר את העוול. מפני שבסוף הדרך ראובן ריבלין לא ייתן לכך את ידו. זה פשוט לא יכול לקרות.
משה קצב. בלי חרטה, סליחה וטיפול - לא יזכה לשחרור // צילום: דודי ועקנין
גם עברייני הולילנד לא יזכו לחנינה. אהוד אולמרט יוסיף לקבל נחילי אורחים בתאו ודני דנקנר יתמיד בבישוליו, ולא תהיה חנינה אלא קיצור שליש. מאבקם עתה הוא לעודד את השופטים בעליון להאריך בדיונים כדי שפסק הדין בפרשת מעטפות הכסף ומרכז ההשקעות וראשונטורס יינתן לאחר ריצוי העונש הנוכחי, ואז הם מקווים שאולמרט לא יישלח בשנית לכלא.
מבוכה רבתי
על ההסדר לתפילת נשות הכותל הרפורמיות ניתן לומר כלשונו של מנחם בגין: "כל רואיו שיבחוהו". הן הדתיים־לאומיים והן החרדים ואפילו רב הכותל. אבל אז הגיח האגו של הרבנים הראשיים דוד לאו ויצחק נסים, שלא נועצו בהם, והתורה הקדושה גויסה להטיל וטו על ההסדר. לשווא עמל מזכיר הממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, בחברת דינה זילבר וצבי האוזר להביא את הצדדים אל השוקת. החרדים ומנגנוני הרבנות הראשית הגיעו ולגמו, ואחר כך התחרטו והכריזו כי נותרו צמאים.
מנדלבליט נקלע למצב שממנו הוזהר לפני מעברו לתפקיד היועץ המשפטי. הוא נקרא להסביר לרבנים הראשיים את מהות המתווה לתפילת נשות הכותל, כאילו מכהן עדיין כמזכיר הממשלה, אבל נמנע בתבונה מלהופיע בפני מועצת הרבנות ושלח בתבונה את עוזרו ד"ר גיל לימון, כי הוא יצטרך להגן על המתווה בבג"ץ.
יצטרך להגן? לאו דווקא. אמנם הממשלה אישרה, אבל החרדים רוצים תיקון קוסמטי. למשל, אריה דרעי שהצביע נגד אבל השלים עם מתווה התפילה, דרש כי לא ראש הממשלה ימנה את הרפורמים בגוף המנהל אלא יו"ר הסוכנות היהודית. עם זה אפשר לחיות, אבל מה על הקיצונים?
עניין שולי זה הוא חלק מהמבוכה הפוקדת את הפוליטיקה הדתית. יאיר שרקי חשף בערוץ 2 שהרבנות בחיפה העזה לרשום כממזרים את מי שרבני צהר הדתיים־לאומיים הובילו לחופה; ובקרוב יתברר כי חיפה אינה לבד; ועתה תובעים החרדים כי הרבנות הראשית תחליט כיצד יטבלו במקוואות, והיא כבר אושרה השבוע בקריאה טרומית, ובלניות יחטטו בגוף הנשים וגברים רפורמים יסבלו מאפרטהייד במים, אך היוזמה תגווע למרבה המזל עד למשבר הבא.
זה אינו מאבק החרדים ברפורמים הרוצים לרחוץ במקוואות, ולא ברישום הנישואים. החרדים הליטאים גוררים למאבק בציבור הדתי־לאומי, וכך מדי שבוע נוספות סיבות להצטער שמועמד צהר לתפקיד הרב הראשי, דוד סתיו, לא נבחר לפני שלוש שנים. זכר לכישלון הבית היהודי.
"לחיות כפי שהנני"
בעשרות שנים של עיתונאות מדינית ופוליטית אני נושא עימי את דמותו של משה דיין כמנהיג גדוש־חוכמה ואומץ לב ויכולת לבור את המוץ מן התבן במהירות של קרן לייזר ואהבת שירה. חרף השאננות שהובילה לכשל הטראומטי במלחמת יום הכיפורים, רשם בהיסטוריה שורה ארוכה של הכרעות מקוריות בשינוי פני צה"ל ובניצחונות מזהירים במבצע סיני ובששת הימים.
הוא נכנס לפנתיאון הלאומי מצויד בהחלטות נבונות כמדיניות הגשרים הפתוחים וכחיבור שני חלקיה של ירושלים, והרעיון הדרמטי של הסדר ביניים עם מצרים שטורפד בידי גולדה מאיר והביא על ישראל את מלחמת 73', וחלקו המשמעותי בתפירת הסכם השלום עם מצרים.
משה דיין. שני כתמים העיבו על אור חייו // צילום: אי.פי
אך שני כתמים העיבו על אור חייו. הוא היה להוט לצבור נכסים ארכיאולוגיים שלא כחוק ויחסו לנשים היה בלתי נסבל. עניין זה עולה מהספר החדש "מכתבי אהבה" שקיבלה ממנו רעייתו־גרושתו רות במשך 37 שנות זוגיותם. במלאות לה 99 רואים מכתביו אליה אור בעריכת ד"ר מרדכי נאור.
נאמן לעצמו עסק דיין גם ביחסיו האישיים בלשון צורבת ללא כחל וסרק. רות הרבתה לכתוב לו מחו"ל על הצורך לברר את מצב זוגיותם הנתקלת בקשיים, ומשה השיב לה כמה ימים לאחר שסיים תקופת רמטכ"לות זוהרת ב־1958:
"לו היינו צריכים להתחתן עכשיו בוודאי שלא היינו מתחתנים... השאלה היא אם להמשיך ולחיות יחד או להיפרד, ואם להמשיך ולחיות - איך לחיות. לכשנשאת אותי לאיש לא הכרת אותי, ומה שהכרת היה שונה ממה שהנני היום. את יודעת על 'יפהפיות האורבות לי בדרכים' (או שאני אורב להן), על שאיני מתמסר לילדים ואיני מפנק אותך ואני חי בקברים של חמשת אלפים שנים ובנשים צעירות מושחתות ובמצבי רוח קשים... אינני רוצה שניפרד ורוצה שנמשיך לחיות ביחד - אם את מוכנה לחיות איתי כפי שהנני, ולא כפי שחברותייך או את רוצות שאהיה".
מכתבי אהבה? יש בספר שניים, אך אינם מפרי עטו. אחד כתב לו אביו הפוליטי בן־גוריון, שנתן דרור לרגשותיו בהערצה לחייל הראשון ולבן נהלל; והאחר שחרז לו אלתרמן: "במה שבית לב? ובכן אם יש שואל / הלא ישנו משיב, ולך אומר הוא ככה: / העם אהב בך את ארץ־ישראל / אשר הינה פרושה עליך כמו שחר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו