שוד ושבר: אתי אלון נלחמת על השליש האחרון

אסירים מייחלים לרגע שבו יסיימו לרצות שני שלישים מתקופת מאסרם בתקווה שייצאו לחופשי. עם זאת, ניכוי של שליש מתקופת המאסר הוא לא מובן מאליו ואינו אוטומטי. "לאסיר לא עומדת זכות מוקנית לשחרור מוקדם", קבע לא פעם בית המשפט העליון.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

רק לפני כמה ימים לובנה סוגיה מעניינת זו על היבטיה השונים בעניינה של אתי אלון, שנידונה ל־17 שנות מאסר בפועל לאחר שהורשעה בגניבת סכום בלתי נתפס של 254 מיליון שקלים מכספי הבנק למסחר, שבו עבדה.

הסאגה המשפטית של אלון כוללת שלוש מערכות: באוגוסט 2013 סיימה אלון לרצות שני שלישים מתקופת מאסרה והגישה לוועדת השחרורים את בקשתה הראשונה להשתחרר מהכלא. ועדת השחרורים דחתה את בקשתה בשל מסוכנותה. בנימוקי הוועדה נכתב כי "אין בפנינו תמונה שלמה ומלאה של כל אשר נעשה בכספים ושל המניעים הנסתרים שהביאו למעשי עבירה כה קשים וחמורים". נוסף על מסוכנות האסירה, קבעה הוועדה כי שחרורה כבר בשלב זה יגרום גם לפגיעה באמון הציבור במערכת בתי המשפט.

אלא שאלון לא הרימה ידיים. לאחר שסיימה לרצות כשנה וחצי בתוך השליש השלישי (דצמבר 2014), היא ביקשה שוב להשתחרר מהכלא - והפעם נענתה בחיוב. יודגש כי בשל חומרת העונש שהוטל על אלון, שליש מתקופת מאסרה מסתכם בתקופה ארוכה במיוחד - חמש שנים ושמונה חודשים. מכל מקום, ועדת השחרורים אמנם החליטה לשחרר את אלון לאור התנהגותה הטובה והמלצת גורמי הטיפול, אך חבריה ציינו כי החלטתם לא נקייה מספקות. חברי הוועדה הצביעו על הסכנה לציבור באפשרותשלפיה סכומי העתק שגנבה אלון הועברו דרך אחיה המהמר, עופר מקסימוב, לארגוני פשע. עם זאת, בסופו של דבר החליטה הוועדה לשחרר את אלון כשתסיים לרצות את מחצית השליש האחרון.

אלא שהפעם נציגי הפרקליטות לא השלימו עם ההחלטה. עוה"ד עינת לב ארי וגיא אברס עירערו של החלטת ועדת השחרורים והעלו שלל טיעונים. בין השאר, טענו נציגי הפרקליטות כי אלון צריכה להישאר במאסר בשל הסבל שנגרם ללקוחות שמהם נגנב הכסף, וכן ציינו את יכולות המניפולציה הגבוהות של האסירה, המטילות, לדבריהם, ספק בכנות תהליך השיקום שעברה. עוד ציינו את העובדה שהאסירה כלל לא החלה לשלם את הקנס שהוטל עליה בסך 5 מיליון שקלים, למעט סכום זניח של 2,500 שקלים.

הנימוקים האלו שיכנעו את שופטי בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, והם החליטו בפברואר אשתקד לקבל את הערעור על שחרורה. השופטים אברהם טל, זהבה בוסתן וד"ר שמואל בורנשטיין קבעו כי מדברי הוועדה עולה ש"מהתנהגותה של האסירה עולים קווים פסיכופטיים ותחכום בביצוע העבירות, כאשר משך זמן ביצוען ויכולתה לנהל במקביל אורח חיים נורמטיבי מגבירים את החשש מפני התנהגותה לאחר שחרורה".

השופטים קבעו כי אף על פי שאלון הודתה בכתב האישום, ולמרות ההליכים הטיפוליים שעברה בין כותלי בית הכלא, היא "לא הוכיחה כי שחרורה המוקדם לא יסכן את הציבור ואת רכושו, גם אם לא תעבוד בבנק אלא בבית דפוס, כפי עבודתה היום".

אחרי שני הכישלונות הצורבים האלו הגישה אלון לאחרונה בקשה שלישית להשתחרר ממאסרה. נציגי הפרקליטות קיבלו את הצעתו של יו"ר הוועדה, השופט בדימוס שלמה שהם, והסכימו, בכפוף לכמה תנאים, כי הדיון הבא יידחה לאוגוסט השנה, ואז הם לא יתנגדו לשחרורה. נראה שלאנשי הפרקליטות היה ברור כי ככל שנוקפים החודשים, ועל רקע התנהגותה הטובה של האסירה במקום עבודתה בבית הדפוס מחוץ לחומות הכלא - כך טענותיהם הולכות ונחלשות. בהנחה שאלון תשוחרר באוגוסט הקרוב, היא תרצה שלוש שנים בתוך השליש האחרון - תקופה החוצה את מחצית השליש.

ואולם, גם באוגוסט הקרוב השחרור המוקדם אינו מונח בכיסה של אלון. חברי הוועדה כתבו כי ישקלו בחיוב את שחרורה, "אם אכן תמשיך האסירה בהליכי השיקום, אם לא יתקבל מידע מודיעיני חסוי בדבר קשריה עם ראשי ארגוני פשיעה או אחרים שאליהם הועברו הכספים או כל מידע שיש בו כדי להראות את מסוכנותה לאחר שחרורה".