"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
המסגד הראשון לטרנסג'נדרים
טרנסג'נדרים היו דבר מקובל בתרבות הג'אווה שקדמה לאסלאם באינדונזיה • כיום המקום היחיד בו יכולה להתפלל אישה הכלואה בגוף גבר הוא מסגד קטן בבית הספר אל-פתאח • "במסגדים אחרים בוהים בי ומצביעים עלי, פה יש סובלנות לכולם"
רוב הטרנסג'נדריות באינדונזיה עובדות בתעשיית הזנות או מקבצות נדבות. טרנסג'נדריות במסגד // צילום: טוויטר // רוב הטרנסג'נדריות באינדונזיה עובדות בתעשיית הזנות או מקבצות נדבות. טרנסג'נדריות במסגד

המסגד הראשון לטרנסג'נדרים

טרנסג'נדרים היו דבר מקובל בתרבות הג'אווה שקדמה לאסלאם באינדונזיה • כיום המקום היחיד בו יכולה להתפלל אישה הכלואה בגוף גבר הוא מסגד קטן בבית הספר אל-פתאח • "במסגדים אחרים בוהים בי ומצביעים עלי, פה יש סובלנות לכולם"

,עודכן

הלכות האסלאם בכל הקשור למגדר עדיין נוקשות ובעלות גישה נוקשה, וטרנסג'נדרים בחברה המוסלמית נדחקים לשולי החברה. אך אקדמיה אחת באינדונזיה הקימה לאחרונה את המסגד הראשון לטרנסג'נדרים, בניגוד לזרמים השמרניים באסלאם המתנגדים לזכויות להט"ב. שינטה רטרי, 53, מצאה את המסגד בבית הספר אל-פתאח פסאנטרן, יחד עם נשים טרנס-ג'נדריות נוספות ב-2008, כשנתיים אחרי שרעש אדמה החריב את העיר. "היו זמנים בהם סבלנו, וטרנסג'נדרים ביקשו להתפלל כמו כל שאר המוסלמים. רצינו מקום להתאסף בו וללמוד על האסלאם".

נשים טרנסג'נדריות באינדונזיה, המכונות "וואריה", היו במשך שנים רבות חלק מהתרבות הג'אווה, התרבות ששלטה באינדונזיה טרם הגיעה האסלאם למדינה, אך כיום הן עדיין סובלות ממעמד נחות לעומת שאר האוכלוסייה, כמו טרנסג'נדריות במדינות אסלאמיות אחרות, בעיקר בתחומי התעסוקה ומנודות חברתית.

"מקום סובלני שמאפשר לנו להתפלל בשקט" // צילום: טוויטר
"מקום סובלני שמאפשר לנו להתפלל בשקט" // צילום: טוויטר

"מקום סובלני שמאפשר לנו להתפלל בשקט" // צילום: טוויטר

בית הספר אל-פתאח פסאנטרן מאפשר לנשות ה"וואריה" להתפלל בשקט, ללא הקנטות משאר המתפללים המגיעים למסגד או כאלו המסרבים להתפלל עימן. יוּני שארה, 48, פקידה לשעבר שעבדה במזכירות בית הספר אל-פאתח, אומרת כי היא במסגד בית הספר מצאה "סובלנות לאחר שלא ניתן למצוא במסגדים אחרים": "במסגדים אחרים אנשים היו בוהים בי, היו מצביעים עלי ואומרים לי 'היא טרנסג'נדרית'" היא אומרת ומוסיפה "לא הצלחתי להתרכז בתפילה בידיעה שאנשים בוהים בי, זה היה מאוד לא נוח".

נוסד אחרי שבאינדונזיה הכה רעש אדמה שהחריב את העיר // צילום: טוויטר
נוסד אחרי שבאינדונזיה הכה רעש אדמה שהחריב את העיר // צילום: טוויטר

נוסד אחרי שבאינדונזיה הכה רעש אדמה שהחריב את העיר // צילום: טוויטר

נשות ה"וואריה" הופכות פעמים רבות למעצבות שיער במספרות, או לרקדניות במופעים למבוגרים, אך לרוב הן מתגלגלות לרחוב, מקבצות נדבות ביום ועובדות בתעשיית הזנות בלילה. מתפללת נוספת שמגיעה מדי יום למסגד היא אֶדו, זונה בת 39, לובשת חיג'ב מסורתי, וטוענת כי היא "מוסלמית אדוקה": "אחרי שאני נפגשת עם הלקוחות בלילה, אני מגיעה למסגד ביום ראשון. אני לא רואה סתירה בין הדברים" היא אומרת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו