שובר השוויון הגדול אי פעם

בביקור בבית הלבן לפני כחודש התבדח סטיב קר על כך שלא כל כך אכפת לו אם גולדן סטייט תשבור את שיא הניצחונות של שיקגו מ־1995/1996, 72 ניצחונות, כי השיא בכל מקרה יהיה שייך לו - הוא שיחק באותה שיקגו. אבל האמת היא שאין כל כך דמיון בין ההישג של הבולס דאז להישגי העונה הסדירה של גולדן סטייט הנוכחית. את חוסר הדמיון רואים ברשימת ההפסדים של כל קבוצה. שיקגו הפסידה באותה עונה פעמיים לסגניתה בבית המרכז, אינדיאנה, וגם לסיאטל ולאורלנדו שהגיעו אף הן ל־60 ניצחונות, ולניו יורק ניקס שנחשבה אז ליריבה מרכזית.

לחמשת ההפסדים של גולדן סטייט כרגע אין קשר לכלום. מול עשר הקבוצות הטובות בליגה היא עדיין ללא הפסד, ואנחנו כבר במארס. כלומר ההפסדים מקריים לחלוטין. לכל הקבוצות אשר מכונות טוענות לכתר, שיש להן איזושהי תקווה לנצח אותה בארבעה משחקים, אין שום ניצחון על הווריורס. אגב, לסן אנטוניו, שלא כל כך רחוקה מהאלופה בדירוג (ארבעה הפסדים יותר), דווקא יש הרבה הפסדים לגדולות. היא הפסידה לאוקלהומה, קליבלנד, הובסה על ידי הווריורס עצמם, וגם נכנעה לקליפרס ולטורונטו. דווקא המאזן של הספרס הוא מיקסום המשחקים מול הקטנות.

אז זהו אי השוויון הכי גדול שראתה הליגה הזו בעונה הרגילה. לגיטימי לומר "נחכה לפלייאוף".

* * *

זה מביא אותנו לקרי ולשאלה אם זו העונה הגדולה ביותר לכדורסלן. קראתי שני מאמרים על כך בימים האחרונים. האחד של חברי אודי הירש ב"וואלה" והשני של ה"ניו יורק טיימס". שניהם מתעמקים מאוד בניתוח הסטטיסטי של קרי יחסית לתקופתו תוך כדי הבאת הוכחות מעניינות מאוד לקרי.

הצורך בהעמקה סטטיסטית ברור. כי סטטיסטיקות משתנות בין תקופות. קרי שבר השבוע את שיאו של ג'ורדן למשחקי ה־40 נקודות בפחות מ־40 דקות לעונה. ממוצע הנקודות שלו, גם העונה, הוא רק בערך ממוצע הקריירה של ג'ורדן.

כל שחקן משחק רק נגד תקופתו ומשיג רק את הסטטיסטיקות היחסיו. לווילט צ'מברליין היתה עונה של 50 נק' למשחק שבוודאי לא תשוחזר. אבל הטיעון הכי חזק ל"עונה הכי גדולה אי פעם לשחקן" נמצא בתחילת הכתבה - אי השוויון הכי גדול בתולדות העונה הסדירה. לא היה שום טרייד שיצר את אי השוויון הזה. מדובר בשחקן אחד שהיטה לחלוטין את מאזן הכוחות בליגה.

קרי. קולע מול הגדולות 34 נק' למשחק // צילום: אי.פי.אי

* * *

כשרואים קבוצה גדולה, ברור שיש בה עוד שחקנים נפלאים - דריימונד גרין חווה עונת פריצה וקליי תומפסון מרשים. אבל את השוויון שובר קרי. במשחקים הפנימיים מול שש הראשונות בליגה הוא נוסק לכמעט 34 נקודות. וגם זה אחרי שהושיבו אותו רבעים שלמים אחרי שהשמיד את סן אנטוניו וקליבלנד.

הסטטיסטיקה המטורפת האחרת היא אחוז הקליעה שלו ל־3 במקום שבו אתה אמור להפסיד קצת - משחקי חוץ. שברירי אחוזים מתחת ל־50% מהשלוש. אי אפשר לנצח שחקן שזורק כמה שהוא רוצה וקולע ב־50% מהשלוש. זה נתון שפשוט מבטל 25 איבודים מול סן אנטוניו או פיגור בכמעט 30 ריבאונדים באוקלהומה. נכון, הוא לא משחק מול ג'ורדן. סביר שלא טוב כמותו. אבל בעונה רגילה קרי הוא כרגע שובר השוויון הגדול אי פעם.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות