הפסד הקואליציה בהצבעה על הצעת החוק של ח"כ ענת ברקו השבוע, ואפילו סערת אורן חזן התורנית שחשפה עימותים מביכים במפלגת השלטון, לא עזרו לחלץ את חברי מפלגת העבודה מתחושת השפיפות. אמנם פצעי התבוסה הכואבת בבחירות כבר הגלידו, ואת ההלם של אז החליף ביטחון עצמי, לפחות כלפי חוץ, אך סקר אחד הספיק כדי להנחית את כולם על קרקע המציאות. רק סקר, אבל הוא הותיר מפלגה, על ראשיה ופעיליה, על הקרשים.
הסקר, שהתפרסם בשישי האחרון ב"מעריב", הראה כי העבודה מתרסקת בתשעה מנדטים ומקבלת 15 בלבד. זהו אישוש לתחושה שעימה מסתובבים חברי המפלגת כבר תקופה ארוכה - שהציבור לא איתם. שלא משנה מה יעשה נתניהו, אם יצליח או ייכשל, מבחינתם ראשות הממשלה היא עסק אבוד. הליכוד, למרות הטרור שלא פוסק לרגע, נותר יציב כמפלגה המובילה. יאיר לפיד מאגף אותם מימין וקוטף הצלחות. ורק הם נותרים, שוב, לא רלוונטיים.
השר אופיר אקוניס זיהה את הרוחות המנשבות במפלגה היריבה, ובעקיצה במליאה אמר להרצוג: "בסוף החודש פורים, תוכל להתחפש לראש הממשלה". ובתוכנית "גב האומה", שבה התארח הרצוג, לעגו לו הבדחנים שהסתודדותו מאחורי הקלעים עם מני נפתלי, שהתארח גם הוא, זה הכי קרוב שיגיע אי פעם למעון ראש הממשלה.
הרצוג. מחפש דרכים להגיע ללב המרכז הישראלי // צילום: דודי ועקנין
לא בטוח שהבעיה אצל הרצוג אישית. עובדה שדווקא הוא, בניגוד לכמה מחבריו, מחפש דרכים חדשות להגיע ללב המרכז הישראלי, שמזמן משך ימינה בעוד העבודה נותרה תקועה שנים רבות בשמאל. אך לפיד כנראה עושה זאת טוב ממנו.
שמאלנים מתחפשים
הדרך המהירה עבור מחזיקי דעות שמאל התומכים בחלוקת הארץ להבליט את מרכזיותם בזמן האחרון היא להתבטא בחריפות נגד החרם הבינלאומי. כך יכול שמאלן מצוי להתחפש לימני לעת מצוא. הרי החרם נוגע לכולם: כשאמן בינלאומי מבטל הופעה בישראל בגלל לחצים, הפיוז קופץ - גם אם מעולם לא שמענו על קיומו. התנגדות לחרם נותנת למתרפסים בכל ימות השנה אפשרות לקלל את הגויים ולגרוף מחיאות כפיים.
בתחילת השבוע חשב לפיד לקיים כנס גדול למאבק בחרם. אף שלאחרונה כוכבו דרך, לפיד ידע כי לכנס בראשותו לא יהיה כמעט הד תקשורתי וחיפש שותף ליצור איתו מכפלת כוח. שמו של אביגדור ליברמן עלה כשותף אפשרי, כשר חוץ לשעבר וכמי שיכול לתת את חותמת הימין הנדרשת לאירוע. ליברמן הסכים מייד. הרי אירוע כזה הוא אצבע בעין לנתניהו. דרכו יוכל להעביר את המסר הברור שהממשלה לא עושה דבר.
אבל לפיד לא חשב בכלל על בוז'י. "תראו כמה הוא לא רלוונטי", אמרו בסביבתו, "ששמו אפילו לא עלה כאופציה כשותף אפשרי בכנס". תזכורת: מדובר בכנס של האופוזיציה שהוא עומד בראשה.
לפיד. חיפש שותף ליצירת מכפלת כוח // צילום: אורן בן חקון
כשאקוניס תקף את הרצוג במליאה, קראו כמה מבכירי העבודה קריאות ביניים לעבר השר. שניים נכחו במליאה בפנים חתומות: שלי יחימוביץ' ועמיר פרץ. מה יש להם להגיב? הרי הם סבורים, כמו אקוניס, שהרצוג יכול רק לחלום על לשכת ראש הממשלה.
פעמיים בשנה החולפת החמיץ הרצוג אפשרות להיכנס לממשלה ואולי, מי יודע, להינצל מהאתגר הפוליטי הסבוך שמחכה לו - ביולי 2015, ופעם נוספת בנובמבר. המו"מ היה מתקדם ביותר ואפילו התיקים היו כמעט סגורים; הרצוג ולבני כבר הריחו בקצה אפם את המסדרון המוביל לאולם ישיבות הממשלה, אך בסוף ההססנות והחששות ניצחו.
האחיתופלים ודונלד טראמפ
הפריימריז בארה"ב רחוקים כמובן מהכרעה, אולם אם יש דבר אחד שאפשר בוודאות לומר הוא שדונלד טראמפ עמוק במשחק. אחרי הניצחון בנבדה היה מי שנזכר השבוע בזעקות ראשי האופוזיציה לעבר רה"מ, לבל יעז להיפגש עם טראמפ בביקורו המתוכנן בישראל בשל התבטאות שנויה במחלוקת שלו על הצורך בפיקוח על כניסת מוסלמים לארה"ב.
אותם אלה שהטיפו וממשיכים לטעון מעל כל במה שנתניהו מחולל נזק עמוק ביחסים שבין ישראל לארה"ב, היו יכולים להיות אחראים למשבר חריף בעתיד אם רה"מ היה נענה לעצות האחיתופל ומודיע על החרמת מי שאולי יישב בחדר הסגלגל בבית הלבן.
לאמנים קשה עם רגב
רוח רעה מנשבת בימים אלה בקרב אמני ישראל. רוח של שנאה. פלורליזם? קבלת האחר? הצחקתם אותם. בעוד ביד אחת דורשים האמנים להגדיל את תקציב התמיכה במוסדות התרבות, התיאטראות ושאר בתי עינוגים - שהרי חסר להם די ביקוש כדי שיוכלו לממן עצמם ממכירת כרטיסים, למשל - אין הדבר מפריע להם לחבוט בידם האחרת באזרחי המדינה הגרים במקום שלדעתם יהודים לא צריכים להתגורר בו, כמו יהודה ושומרון ובקעת הירדן.
את עיקר הכעס הם מפנים לשרה האחראית מירי רגב, שכנראה לא באה להם טוב עם כל הימין הזה והדאגה שגם תושבי הבקעה, קריית ארבע והגולן יזכו לראות הצגות שהם עצמם מממנים מכספי המסים שלהם, בלי שמישהו יוכל להחרים אותם.
אין מה לעשות, מוסדות התרבות בארץ הם מוסדות חצי־ממשלתיים. תיאטרון שאלמלא קיבל כספים נדיבים מתקציב המדינה לא היה ממשיך להתקיים מעצמו, כפוף לתכתיבי הגוף המממן. כלומר המדינה, כלומר - בקדנציה הנוכחית - מירי רגב.
בליכוד מחכים לתפקידים
סמוך למועד סיום מושב הכנסת מתכוון נתניהו להוציא לפועל סבב מינויים בליכוד. מלבד הממתינים הקבועים: צחי הנגבי ואיוב קרא; ואלו שרוצים בשדרוג: יריב לוין ומירי רגב; עלה לאחרונה שמו של יובל שטייניץ כמועמד לשר הכלכלה.
לוין כנראה יוכל לבחור בין להמשיך להחזיק בתיק הקזינו בתיירות או לעבור לאנרגיה והמים, או לשלב ביניהם. חיים כץ עשוי לקבל את תיק העבודה שבמשרד הכלכלה, ולהחזיר בכך את משרדו לימי תפארתו כמשרד העבודה והרווחה.
ומינוי אחד כבר יצא השבוע אל הפועל, כשנתניהו הודיע לסגן השר ירון מזוז כי פרויקט מחשב לכל ילד עובר לאחריותו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו