שחר של שנה חדשה

ביום חמישי הקרוב, 11 בפברואר, יעלו על בימת מועדון הבארבי בתל אביב שי צברי וחברי נבחרת הגרוב של המזרח התיכון כדי לחגוג שנה ליציאת אלבום הבכורה שלו, ובמידה רבה גם של חברי להקתו, "שחרית". האלבום, שזכה עוד לפני יציאתו הרשמית לתגובות אוהדות במיוחד מצד הקהל והמבקרים, ייצא בפורמט תקליט ויצטרף לרשימה מכובדת של אלבומי מופת מקומיים שזוכים לגירסת ויניל.

אין ספק שהשנה האחרונה היתה ה־שנה של צברי, שהפך לאחד השמות החמים במוסיקה המקומית. אך כמו בסיפורי הצלחה קלאסיים רבים, הפריצה לא הגיעה ברגע.

"הייתי בטוח שעבר זמנו של פורמט הדיסק, ושאנשים צורכים מוסיקה בשירים בודדים דרך יו־טיוב", הוא מספר, "השתכנעתי להקליט רק אחרי שיצא 'קשה בלילה' לרדיו. באתי להופעה והיו כמה אנשים בקהל שידעו את כל המילים. אז הבנתי שזה יכול לקרות עם כל השירים".

אך גם המפגש החם עם הקהל לא הצליח להכין אותו למה שקרה אחרי ההשקה לפני שנה. "האלבום הזה נכנס ללבבות של הרבה מאוד אנשים מסוגים שונים. גם כאלו שמוסיקה היא תחום העיסוק שלהם, וגם אנשים הכי עמך", הוא מתאר.

את סוד הקסם המדויק של האלבום צברי עדיין מתקשה להגדיר, אך הוא יודע לספר ש"כל מי שהיה שותף לעשייה של האלבום הזה אמר את האמת שלו והביא משהו מעצמו. זה לא רק אלבום של שי צברי. אסף תלמודי הביא מוסיקת כליזמר, איתמר ציגלר הביא גרוב אפריקני, ניר מנצור הביא השפעות שהוא ספג בילדות מסרטים הודיים וגרשון וייסרפירר הביא את המוסיקה מטג'יקיסטן. הצלחנו להביא כל אחד את עצמו באמת וגם הצלחנו להגיד משהו מגוון, רב־קולי וחדש על המקום שבו אנחנו חיים".