כשטליה הסכימה להיפגש עם דניאל בשידוך, לפני חמישה חודשים, לא היה לה מושג שהיא בעצם כבר יודעת מי הוא. חברה שלה אמרה לה שיש לה מכר צעיר בשם דניאל, שיכול להתאים לה, ושאלה אותה אם תסכים שתיתן לו את מספר הטלפון שלה. הוא צילצל.
"התחלנו לדבר, הוא נשמע מאוד נחמד. אחרי כמה דקות הוא סיפר לי שנפצע קשה בפיגוע בקו 40. אבל רק אחרי יומיים קלטתי שזה הבחור שהתפללתי עליו במשך חודשים שיחיה ויחזור לעצמו. וואו. לקח לי כמה דקות להתאושש".
לפני שלושה שבועות, טליה ודניאל התחתנו.
• • •
יום רביעי, 21 בינואר 2015, התחיל אצל דניאל פלח (26) ככל הימים. הוא יצא בבוקר מביתו שבבת ים באוטובוס בקו 40, בדרך לעבודתו בשירות הטלפוני של חברת הביטוח מדנס. התיישב בספסל האחורי והקשיב למוסיקה באוזניות.
"כשהגענו לגשר מעריב, ראיתי פתאום מישהו ניגש להרצל הנהג ומתחיל לדקור אותו עם סכין. כולם היו בהיסטריה גמורה, והוא ממשיך ודוקר עוד אנשים, צועק 'אללה אכבר'. מסביב כולם צועקים, והרצל נלחם במחבל למרות שהוא פצוע קשה ומנסה לטלטל את האוטובוס, כדי שהמחבל ייזרק לאחור.
"בינתיים המחבל מתקדם לספסלים האחוריים של האוטובוס, ממשיך לדקור בדרך נוסעים, ואף אחד לא קם עליו. אני עומד ליד הדלת האחורית ומחכה שיפתחו אותה, והוא מתקרב אלי, וכל הנוסעים בטירוף מוחלט. צריך לזכור שזה קרה הרבה לפני גל הטרור הנוכחי, ואנשים לא היו דרוכים וערניים כמו היום.
"גם אני לא הייתי אריה מול המחבל הזה. למרות שאני בוגר יחידה קרבית, הייתי לוחם בגבעתי, לא קפצתי עליו ולא ניסיתי לנטרל אותו. בסוף מצאתי את עצמי לבד מולו. הוא היה גדול כזה, היה לו הרבה כוח, והוא דקר אותי כהוגן במותן שמאל, דקירה אחת עמוקה.
"בדיוק ברגע הזה הרצל עצר את האוטובוס והמחבל עף עד אליו. הרבה נוסעים עפו מעוצמת העצירה. כשהאוטובוס עמד לגמרי, הרצל פתח את הדלתות. כולם ניסו לצאת מהאוטובוס בהיסטריה ולהימלט. בזמן היציאה מעדתי ושברתי את הכתף. המשקפיים שלי נשברו, ולא יכולתי לראות כלום. התיישבתי ליד האוטובוס, בהכרה מעורפלת, עם כאבי תופת ונהרות של דם. הרגשתי שאני מאוד נחלש. מהר מאוד התחילו טלפונים. אמא שלי התקשרה ואמרתי לה, 'אני בסדר, אני בסדר'. ואז אחותי. היא כבר לא קנתה את ה'בסדר' שלי. נאלצתי להגיד לה שנדקרתי.
"אחרי כמה דקות פינו אותי לבית חולים. במיון בשיבא מייד קפצו עלי רופאים ואחיות ואיבחנו שיש לי דימום פנימי מאסיבי. אני זוכר שעוד הספקתי להגיד להם את מספר תעודת הזהות שלי, והתעלפתי.
"התעוררתי אחרי שבע שעות של ניתוח. הרופאים עצרו את הדימום הפנימי והוציאו את הכליה שנפגעה מהדקירה. לאט לאט הבנתי שהפציעה שלי הרבה יותר קשה ממה שחשבתי בהתחלה.
"אחרי חמישה ימים של אשפוז גילו אצלי זיהום פנימי, ושוב פתחו לי את הבטן. הייתי מונשם ומורדם לסירוגין. המצב האישי שלי היה מאוד קשה, גם פיזית וגם נפשית. אתה יודע, היו לי חלומות גדולים על חתונה, שכל המשפחה שלי והחברים יבואו לחגוג איתי, ופתאום כולם היו סביבי כשאני על הפנים. פתאום קלטתי שאני בלי כליה, שאני לא יכול ללכת בעצמי לשירותים, שאני נתמך ולא עצמאי. הביטחון העצמי שלי ירד. סבלתי מאוד".
אחרי שלושה שבועות שוחרר מבית החולים. הוא החל לעבור שיקום אישי ופיזיותרפיה. "שמחתי על כל פעם שבה הצלחתי לקום וללכת לשירותים לבד. הכאבים היו איומים, אבל הרגשתי שלאט לאט אני מתקדם".
• • •
דניאל גדל בבת ים בבית חילוני. עד גיל 14 הוא התחנך במוסדות דתיים, ואז עבר לתיכון חילוני. דווקא שם שב והתחזק, עד שהחליט לחזור בתשובה בגיל 16. "שמתי כיפה סרוגה על הראש והתחלתי לשמור שבת. בצבא התגייסתי לגבעתי ובמבצע עופרת יצוקה לחמתי בעזה".
אחרי הצבא המשיך להתחזק. הוא מצא עבודה כמאבטח בבנק, שיפר בגרויות, ולפני שלוש שנים החל ללמוד לתואר ראשון במינהל מערכות בריאות במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה. חודשים אחדים לפני הפיגוע התחזק עוד והחל לחבוש כיפה שחורה. "הפכתי לחרדי, הרגשתי שצורת החיים הזאת מתאימה לי".
זירת הפיגוע. דניאל שומר על קשר עם נהג האוטובוס // צילום: יהושע יוסף
טליה פלס (19), צעירה חרדית מפתח תקווה, היתה ביום הפיגוע בלימודים בסמינר לבנות בבני ברק. אבא שלה שמע על הפיגוע ועידכן אותה.
"נלחצנו, כי אח שלי היה נוסע לפעמים בקו הזה. אחרי שדיברנו איתו והבנו שהוא לא היה באוטובוס והכל בסדר איתו, נרגענו. אני באה מבית שאין בו טלוויזיה ולא תמיד היינו מחוברים לחדשות, אבל דווקא בפיגוע הזה כל הבית התעניין. בערב חברה שלי דיברה איתי על הפיגוע ואמרה לי שנפצע שם בחור צעיר בן 25, שהיה חניך שלה בתנועת בני עקיבא. היא אמרה שהוא היה צדיק וילד טוב, שמצבו קשה, וביקשה שאתפלל עליו שיחיה ושיחזור לאיתנו.
"התחלנו להתפלל יחד. בכל יום אחרי הסמינר הייתי באה אליה לביתה בפתח תקווה, והיינו מתפללות לבורא עולם שזה הצעיר, שנפצע קשה בפיגוע בקו 40, יהיה בריא ושלם ויקום ויחזור לאיתנו ויהיה לו מזור וחסד גדול. התפללתי גם לבד, הוא נכנס לי עמוק לראש, למחשבות. עד היום אני מנסה להסביר לעצמי למה דווקא הוא כל כך נגע בי.
"חברה שלי הראתה לי תמונות שלו, כשהוא פצוע ומחובר לצינורות בבית החולים. זה חיבר אותי אליו עוד יותר, והעצים את תחושת הרחמים שלי כלפיו ואת התפילות שנשאתי עליו. ביקשתי מבורא עולם שיעשה איתו חסד ורחמים ויעניק לו רפואה שלמה.
"חודשיים התפללתי על דניאל בכל יום, ואחר כך פעם בשבוע. הסתכלתי כל הזמן על התמונה שלו, הוא כל הזמן היה אצלי בראש".
לפני יום הכיפורים האחרון, שמונה חודשים לאחר הפיגוע ושלושה חודשים אחרי שהפסיקה להתפלל, דיברה איתה חברה אחרת והציעה לה להכיר מישהו.
"היא אמרה שהוא איש טוב, שהתחנך במוסדות דתיים, ושכדאי לי להכיר. באופן מאוד פזיז אמרתי: 'בסדר, אפשר לנסות'. אצלנו, במגזר החרדי, זה נהוג בגיל כזה להכיר בשידוך".
• • •
דניאל התקשר. "לא היה לי מושג שהיא בעצם כבר ראתה אותי כשהייתי פצוע ומחובר לצינורות בבית החולים. זאת לא היתה התחלה אידיאלית לקשר, אבל כנראה החיבור שלנו היה משמיים".
"הוא היה מאוד מצחיק וזורם והקסים אותי מהרגע הראשון", טליה מחייכת. "אבל היו לו גם עצירות בשיחה. הרגשתי שמשהו יושב לו על הלב".
דניאל: "ישב לי כל הזמן בראש שאני צריך לספר לה על הפציעה שלי. בסוף אמרתי: 'אני הולך להגיד לך משהו, אל תיבהלי, אבל אני כמעט נרצחתי. לא, לא מקרימינל מבת ים, אלא על קידוש השם".
טליה: "הייתי בשוק שאני מדברת עם מישהו שנפצע קשה בפיגוע. בדיעבד הבנתי שהחברה שעשתה לי את השידוך לא רצתה להגיד לי שזה הבחור שהתפללתי עליו, כדי שלא אירתע. לא ידעתי איך המשפחה שלי תקבל את העניין, ולא ידעתי עד כמה חמורה הפציעה ועד כמה אוכל להתחבר למישהו במצב כזה. הוא סיפר לי עוד קצת על עצמו, וסיימנו את השיחה. סיכמנו שנהיה בקשר, אבל לי זה לא היה ברור.
"ביום הכיפורים, בזמן הצום, חשבתי על זה הרבה. אמרתי לעצמי, זה הוא, זה אותו דניאל שהתפללתי עליו כל כך הרבה. אני מכירה אותו. ראיתי תמונות לא קלות שלו. במוצאי החג התיישבתי לכתוב לו מייל. כתבתי לו: 'אני מכירה אותך. התפללתי עליך. אתה היית בראש שלי במשך חודשים ארוכים, כל כך דאגתי לך'. ועדיין, לא רציתי להיפגש איתו. לא הייתי בטוחה במצב הבריאותי שלו, ועם איזו נכות הוא נשאר, פיזית ונפשית. פחדתי".
בחתונה. לא מרגישים צעירים מדי // צילום: מרכז הצלמים פייגי
דניאל לא ויתר. "נדהמתי כשקראתי שהיא בעצם כבר מכירה אותי - ועוד מהרגעים הכי קשים. זה לא היה פשוט עבורי, אבל משהו בה תפס אותי מייד. במשך השבוע המשכנו להתכתב במיילים. כתבתי לה על עצמי והיא סיפרה על עצמה, אבל לא דיברנו בטלפון".
אחרי שבוע טליה החליטה לתת לקשר צ'אנס, והסכימה להיפגש עם דניאל. "סיכמנו שנשב בבית קפה. חיכיתי לו ברחוב, והוא בא באוטו שלו לאסוף אותי. מטעמי צניעות רציתי להתיישב מאחור, אבל הוא ביקש שאשב לידו מקדימה.
"כשהסתכלתי עליו, רווח לי. בתמונות הוא נראה חבול ורזה וחיוור. במציאות זה כבר היה דניאל שונה לגמרי. צחקנו המון. היו גישושים של התחלת קשר".
• • •
אחרי הפגישה ההיא אירע הפיגוע הראשון בירושלים, שפתח את גל הטרור הנוכחי. "זה היה בשבילי מבחן. רציתי לראות עד כמה זה משפיע על דניאל, עד כמה נשארה לו טראומה מהפיגוע שעבר. לשמחתי, נוכחתי לדעת שהוא מאוד יציב ומאוזן. דיברנו בטלפון על הפיגוע בירושלים, וראיתי שהוא מתמודד עם זה.
"זה לא היה המבחן היחיד שערכתי לו. הפגישה השנייה שלנו היתה שבועיים אחרי הפגישה הראשונה, בפארק ברמת גן. פשוט הלכנו ודיברנו, והיה לנו כיף. זה עשה לי טוב לראות אותו הולך טוב ולא צולע או מוגבל גופנית כך או אחרת".
דניאל: "אתה רואה, היא לא פראיירית".
טליה: "בפגישה השלישית שלנו, בבית קפה ברמת גן, כבר דיברנו על חתונה. דיברנו על הכל - איך כל אחד רואה את הבית, את המשפחה שהוא רוצה להקים. דיברנו על ערכים וחינוך ומסורת, והרגשנו שיש לנו התאמה מושלמת".
דניאל: "הלב שלי נקשר בשלה, וזה היה כיף גדול".
טליה: "הבאתי אותו להוריי בפתח תקווה. היתה פגישה נחמדה, דניאל סיפר להם בגילוי לב על הפיגוע ועל הפציעה הקשה שלו. הם קצת נרתעו, זה היה קשה לעיכול בפגישה ראשונה.
"אחרי שהוא הלך הם אמרו: 'הוא נחמד, אבל אנחנו לא בטוחים לגביו'. הם לא נפלו ממנו (צוחקת).
"זה הוריד לי קצת את הביטחון בקשר עם דניאל, אבל החלטתי להביא אותו שוב לפגוש את הוריי. ידעתי שהוא מקסים ורציתי שהם ירגישו את זה. הפעם היתה פגישה נהדרת, הוא הקסים אותם. הם נרגעו".
דניאל הביא את טליה להוריו, שקיבלו אותה בזרועות פתוחות. מכאן היתה הדרך סלולה להצעת הנישואים.
"תשמע, החיבור שלנו באמת משמיים. כל הדרך המיוחדת שלנו, הפציעה שלי, התפילות של טליה עלי. גילינו גם שיש לנו אותו תאריך לידה עברי: שנינו נולדנו ביום שישי, י' באדר - בהפרש של שבע שנים. אפילו שמות המשפחה שלנו היו שונים רק באות אחת.
"טליה מצאה חן בעיניי מהרגע הראשון. האישיות שלה כבשה אותי, וגם הצניעות והערכים שלה.
"בלילות, כשנסעתי הביתה אחרי הפגישות שלנו, חשבתי לעצמי באיזה סרט אני חי בשנה האחרונה. עברתי פציעה קשה וניתוחים קשים, נשארתי בלי כליה, עברתי שיקום לא פשוט, אבל זכיתי באור של חיי. ידעתי שאני רוצה להקים איתה בית. בפגישה העשירית שלנו, אם אני לא טועה, חודשיים אחרי שהתחלנו להיפגש, אספתי אותה בפתח תקווה ופשוט שלפתי טבעת באוטו, והצעתי לה להתחתן איתי".
טליה: "מאוד התרגשתי. הייתי מאושרת. הרגשתי שדניאל הוא האיש שלי, שכיף לי להתחתן איתו.
"אני לא חושבת שהחלטנו על זה מהר מדי. הוא תכף בן 27, ובחברה החרדית זה לא גיל צעיר להתחתן. אני תכף בת 20, ומרגישה מוכנה. יש זוגות שמתחתנים אחרי שלוש שנות היכרות ואחר כך מתגרשים, ויש כאלה שמחליטים להתחתן אחרי כמה חודשים ונשארים יחד כל החיים. הכל עניין של התאמה".
• • •
לפני כשלושה שבועות גדשו יותר מ־400 בני משפחה, חברים ואורחים נרגשים את אולם החתונה של דניאל וטליה. דניאל נכנס לחופה בשיר של גד אלבז, וטליה לצלילי שירו של איציק אורלב "בואי בשלום".
"היתה שם שמחה גדולה, וגם הרבה עיניים דומעות", אומר דניאל בהתרגשות. "אחרי כל החושך הזה שנפל עלי, פתאום היה לי אור גדול בחיים. מהתופת הזה באוטובוס ומבית החולים הגעתי בתוך פחות משנה לחתונה. על זה חלמתי הרבה שנים".
עיניה של טליה מצטעפות. "אתה יודע, לא ידעתי שאני מתפללת כל כך חזק על בעלי לעתיד. עשיתי את זה מתוך אמונה חזקה ורגש גדול, והתאהבתי באותו אדם שראיתי לראשונה בנסיבות קשות. בחתונה היינו כבר בעולם אחר, עולם שמח ומאושר".
הם מתגוררים בבית השייך למשפחתו של דניאל בבת ים, עם אחיו הקטן איתמר בן ה־18, שחזר גם הוא בתשובה. טליה מתכוונת לנסות להשתלב בתחום החשבונאות, שאותו למדה. דניאל עזב את החברה שבה עבד, כדי להשלים את התואר שהחל ללמוד. כל עוד אינם עובדים, הם מקבלים סיוע מההורים.
"עברתי המון בשנה הזאת", אומר דניאל. "למדתי המון ולאט לאט אני מתחזק, פיזית ונפשית. עד היום לא קל לי כשאני שומע על פיגוע כזה או אחר ברחבי הארץ. כל פיגוע מאתגר את תחושת הביטחון שלי, אבל אני מקפיד לא לברוח מזה אלא להתמודד. אני יודע בדיוק מה הנפגעים מרגישים, מה עובר על בני המשפחה שלהם. פעם בשבוע אני נפגש עם פסיכולוג, שעוזר לי מאוד. מאז הפיגוע הפסקתי לנסוע באוטובוסים והתחלתי לנסוע באוטו שאבא שלי קנה לי. עשה לי טוב על הנשמה שהורידו את גשר מעריב".
הוא שומר על קשר עם נהג האוטובוס, הרצל ביטון, "איש אמיץ, שהתנהג בצורה מדהימה בזמן הפיגוע. שנינו מבת ים, שנינו נפצענו קשה, וזה חיבר אותנו. הוא עבר לאחרונה ניתוח, והלכתי לבקר אותו".
erann@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו