מאמא באהבה: מכתב ראשון לתינוק שנולד

היי תינוק,

זאת אמא.

אני כל כך שמחה שאתה פה.

וגם עייפה, ורצוצה, ומותשת, וכואבת, ורעבה ולא מטופחת... אבל עזוב אותך משטויות, למה להתעסק בזוטות, באמת שאני שמחה.

אתה כל מה שדמיינתי וקיוויתי ורציתי כל כך.

חיכיתי לך לא מעט. הדרך היתה קשה כל כך והרגישה כמו נצח. כשהניחו אותך עלי בפעם הראשונה סיפרתי לך קצת, מבטיחה שכשתגדל אספר יותר.

כן, אני יודעת שזה אולי יראה קצת מוזר מהצד, אבל בכל זאת החלטתי לכתוב לך.

עברו כבר שלושה חודשים וכמה ימים מאז שאתה פה. לפני שהגעת, כולם כל כך הזהירו, שיהיה לא קל, שלא ישנים בכלל, שבוכים הרבה, שהכל משתנה. נכון, הכל השתנה מאז שהגעת. אבל תדע לך, שאתה ילד נפלא ממש. אובייקטיבית. גם כשאתה מסרב להכנס למיטה, גם כשאתה קם בלילה פעם בשעה, גם כשאתה יונק כל כך בכוח שבא לי לצרוח, גם אז אתה ממש נפלא. פשוט קשה לי יותר להבחין בזה דרך ים הדמעות. שלי.

אז רק תזכור, בבקשה, שגם אני די חדשה בעסק הזה ולא תמיד יודעת בדיוק מה לעשות ואיך להתנהג והחלטתי שאולי כדאי שנעשה איזה יישור קו לפני שממשיכים הלאה, מה אתה אומר?

כל ערב, בין האמבטיה לשינה אתה תקבל אוכל, אני נשבעת. אין צורך להכנס לפאניקה. אבל בין לבין צריך קודם להתלבש. אני מבטיחה שאם תתאפק עם הצרחות בקטע הזה, אני אנסה להזדרז יותר.

במשך הלילה נופל לך המוצץ ואז אתה קורא לי. אחלה, אבל בוא תגלה קצת סבלנות כשלעיתים, בחשכת הליל, אני מחזירה לך את המוצץ לסנטר או לאף. נשבעת שעד לפני רגע הפה שלך היה שם.

האיש הזה שיוצא מהבית מוקדם בבוקר וחוזר כשכבר חושך בחוץ? זה אבא שלך. הבחירה הכי טובה שעשיתי בחיים. נכון לפעמים אנחנו מדברים בקול רם ממש, ואז שותקים כמה שעות וטורקים איזו דלת על הדרך? זה נקרא אהבה. נדבר על זה יותר כשתגדל קצת.

בזכות האבא הזה שלך, אתה ואני יכולים לבלות יחד כל כך הרבה מאז שהגעת ולהסתובב לנו בין חנויות. סתם מעניין אותי לדעת – כשאני מוציאה את הארנק כדי לשלם ואתה בדיוק מתחיל לצווח, האם מדובר באיזה שירות חדש של ויזה שאבא שלך הפעיל, או שאתה פשוט דואג כבר מעכשיו לדמי הכיס שלך?

באמת שאני לא רוצה להיות קטנונית, אבל אם כבר אנחנו משוחחים - לאחרונה התחלת לנעוץ בי מבטים כשאני אוכלת ולעקוב אחרי כל ביס שלי. אז בוא אני אספר לך, שעדיין לא נסגר עליי הסקיני האפור והמבטים שלך בטח לא עוזרים. תינוק מתוק שלי.

כשתגדל בטח תשאל אותי למה קיבלת את העיניים החומות המשעממות שלי ולא את הכחולות המדהימות של אבא. אז דע לך, שבאמת באמת השתדלתי. תרמה לזה הגברת הזרה שנתקלה בנו ברחוב (כשאתה נמנמת לך בבטני) והפצירה בי – "כל הזמן תסתכלי עליו כדי שהילד יהיה דומה לו!" כשקלטה את הבעת פניי הנדהמות הוסיפה – "גם את בסדר.. אבל תראי אותו!"

אני מתנצלת שאני מצלמת אותך כל הזמן. אני יכולה להגיד שאני מבטיחה להפסיק עם זה, אבל יהיה זה שקר גמור. בא לי לתעד כל מבט, כל נשימה, וכל חיוך שלך.

דבר אחרון לפני סיום, שייתכן וקצת מוקדם מכדי לציין אך בכל זאת – בעוד איזה 15 שנה, כשתטיילו רק אתה ואבא ותרגישו זורמים ומגניבים וביחסים הכי טובים, ותחליטו לעשות קעקוע תואם בלי לשאול אותי קודם – תבקש מאבא שיספר לך מה אני חושבת על הפתעות.

אמא.

עוד במדור הלייף סטייל: גם אתן עוד לא חזרתן לסקיני ג'ינס? 10 שקרים על חופשת הלידה

דיאטה, אופנה, מתכונים ועוד המון דברים מעניינים - עכשיו במדור הלייף סטייל