הכל גלוי, והכל נאות

פיני גרשון הוא אדם נטול מסיכות. לטוב ולרע. לטוב - "אמא הבאתי גביע", לרע - "נאום המוקה". לטוב - פרץ רגשות אותנטי בעונת הדובדבנים, לרע - הרחקה מבישה ממשחק ידידות חגיגי במדיסון סקוור גארדן.

כפרשן, הצופים מקבלים את פיני גרשון מהבטן, לא מהראש. ואם הבטן הזו מלאה בטינה - אז הצופים מקבלים את הטינה במלוא עוצמתה. למעסיקו ערוץ הספורט זו עיסקה משתלמת: טינה ושנאה תמיד היו דלק הכרחי במגרשי ספורט.

לפני שנתיים יצאתי כאן להגנתו של דן גרונפלד, אז שחקן בני הרצליה, מפני אותה טינה (גרונפלד "ערק" להפועל ירושלים מהפועל חולון בתקופה שבה גרשון היה מנג'ר חולון) - שהפכה אותו בעיני גרשון לאובייקט לגיטימי ללעג במשך משחק שלם.

גרונפלד כבר פרש, אבל שרון דרוקר עדיין פעיל. תזכורת: השניים עבדו בצוותא במכבי ת"א, עד שהחשדנות גברה על הכל. השיא הגיע בדמות מטאפורה מוטורית שסיפק דרוקר על גרשון (מרצדס ולאדה זכו לפרסומת חינם), והצהרה של גרשון כי הוא אוהד את היריבה הבולגרית ששיחקה נגד קבוצתו של דרוקר.

אופס, בעיה: דרוקר הוא כעת מאמנה של מכבי ראשל"צ. האם זה ימנע מגרשון לפרשן את משחקיה? לא ממש. וכך, פרשנות מקצועית (מה שגרשון מפגין במשחקים שבהם צ'ילבה שלו לא מתרוצץ על הפרקט) מפנה מקום לתמיכה בהחלטות שיפוט נגד ראשל"צ, ללגלוג לא מנומק על היכולת ההתקפית של שחקניה הישראלים, ולנחירות בוז כלפי כל מהלך כושל של הקבוצה, שהיא לכולי עלמא לא אחת מנמושות הליגה העונה.

לפני שנתיים לימד גרשון את כולנו בשידור חי כי "ההבדל בין הפועל ת"א לגלבוע/גליל הוא שלהפועל ת"א יש מאמן" (נחשו מי היה מאמן גלבוע/גליל באותה עת); השבוע הירשה לעצמו להתערב עם הצופים מתי ניצן חנוכי יקלע סל - והפך שחקן מוערך למושא לביזוי. כי בעולם של פיני אין גילוי נאות. הכל גלוי, והכל נאות.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות