כשפול "בר" (הדוב) בראיינט נשאל ב־1958 למה עזב את מכללת טקסס איי־אנד־אם והצטרף לאלבמה, הוא ענה: "כשאמא קוראת, אתה בא בריצה". כשנשאל אחרי משחקו האחרון מה יעשה אחרי הפרישה, ענה: "בטח אתפגר בתוך שבוע". הוא הלך לעולמו בתוך חודש.
מסקנה: קשה מאוד להיות מאמן אגדי יותר ממי שהביא לקרימזון־טייד ("גאוות הארגמן") שש אליפויות פוטבול מכללות. ברור שאיש לא יגיע למעמדו של בראיינט, ואולי זה מתאים למאמן הנוכחי של אלבמה, ניק סייבן, שנדמה שחי ברגש נחיתות תמידי. אלא שאחרי ניצחון 40:45 על קלמזון במשחק האליפות, סייבן כבר הביא לאלבמה ארבעה אליפויות כאלה בשבע העונות האחרונות. כמו בראיינט, ולהבדיל מכל מאמן אחר, הוא זכה באליפות בשני קולג'ים שונים (לפני כן בלואיזיאנה סטייט). להבדיל מבראיינט - הוא עשה זאת במגרש.
והנה לכם פרט טריוויה מפתיע: סייבן, כמו הזוכה הסדרתי המקצועני ביל ביליצ'ק מניו אינגלנד, כמו גרג פופוביץ' המקביל להם באן.בי.אי (מאמן סן אנטוניו ספרס) - כולם ממוצא קרואטי. יחד עם מייק ששבסקי (הפולני) בכדורסל מכללות, כל שיאני האליפויות הפעילים הם ממוצא מזרח אירופי. אין כאן כמובן שום "השפעה" זרה, כי כולם ילידי ארה"ב, אבל כולם גדלו בעוני יחסי ובמשפחות שעבדו קשה. לכולם קשר מסוים - כשחקנים, כמאמנים או כאנשי שירות - לצבא האמריקני.
בחזרה לסייבן. הסיפור שלו הוא פשוט רעב ותעוזה ודרישות אינסופיות משחקניו. למרות אישיות פחות תקשורתית (שוב בדמיון לביליצ'ק, ששבסקי ופופוביץ') שחקניו נאמנים לו. הם יודעים למה - למרות מוניטין של אדם מפחיד, שימשיך לצעוק על שחקן עד שיביא אותו לכדי דמעות, הוא גורם להם להצליח. מאז 2007 הוציא סייבן 17 שחקנים לסיבוב הראשון של הדראפט. למאמן במקום השני יש שמונה.ֿֿ להורים של שחקנים פוטנציאליים הוא מראה צילומים של הקבוצה עם הנשיא ברק אובאמה (שמקבל לביקור כל קבוצה אלופה). "רוצים שבנכם יפגוש את הנשיא? אז שישחק עבורי", הוא אומר. פשוט, אולי שחצני, אבל נכון.
במשחק הגמר עצמו התקשתה הגנת אלבמה לעצור את היריבה שלא נוצחה כל העונה. אבל שחקן השנה במכללות, הראנינג בק דריק הנרי, זהר עם 158 יארד ושלושה טאצ'דאונים. דשון ווטסון הקווטרבק ממול מסר ל־405 יארד ורץ לעוד 73 ומזכיר לרבים את קאם ניוטון.
פופוביץ'. גם הוא כמו סייבן ממוצא קרואטי // צילום: איי.פי
שיאים במבחן
התאחדות האתלטיקה הבריטית, שבצדק או שלא רואה בעצמה מובילה במאבק בסימום בספורט, העלתה שורה של 14 הצעות כדי לנקות את האתלטיקה מסמים. וכשראש ההתאחדות הבינלאומית הוא אגדת הריצה סבסטיאן קו, אפשר להניח שההצעות יעלו לדיון אם לא הגיעו במקורן ממנו. ההצעה שתפסה את הכותרות היתה למחוק את טבלת שיאי העולם. האם זה חסר תקדים? לא ממש. התאחדות המשקולות עשתה זאת בעבר, אלא שבמקרה שלה זה היה פשוט יותר. הם שינו בכמה קילוגרמים את קטגוריות המשקל, כך שנוצרו מדידות חדשות לגמרי. באתלטיקה יכולים לעשות תרגיל דומה רק בזריקות (שם אין שיא עולם במאה ה־21) או במשוכות, אבל צריך לקוות שהפתרון יהיה מלא כדי שעל מסכי הטלוויזיה נראה את "שיא המאה ה־21".
אבל דווקא הצעה אחרת של הבריטים היא מעניינת יותר. קנס כספי להתאחדויות שספורטאיהן ייתפסו. כי מה שחשפו לנו הפרשיות האחרונות הוא שלא פחות משיש בעיית סימום, יש בעיית טיוח. ולמה יועיל קנס להתאחדות של האתלט? כי לאף אחד אין מוטיבציה למחוק את התוצאות של אליפות העולם או המשחקים האולימפיים, ואת אותה בדיקה שתפסה את האתלט במשחקים האולימפיים צריכה לעשות נבחרתו הלאומית לפני התחרות. אם תדע כל התאחדות שהיא תיקנס או אפילו תורחק כנבחרת - היא תפעל. ונכון: נבחרות לא יוכלו עוד לקחת אזרח שלהן, לשלוח אותו להתאמן בארה"ב, לא לשמור איתו על קשר ולקוות שיביא להן מדליה.
וזה מה שמחזיר אותי לעניין שיאי העולם. שיאי עולם, למרות הגדרתם, צריכים להיקבע רק בתחרויות מאוד מפוקחות: אליפויות עולם ויבשת ומשחקים אולימפיים ואולי סבב ליגת היהלום. די מגוחך שאנחנו מכירים בתוצאות בלי מדידות רוח או בדיקות ראויות מתחרות באינדיאנפוליס או לנינגרד של ימי המלחמה הקרה. טבלת שיאי העולם כוללת יותר מדי מקומות כמו סטרה זגורה, ניו ברנדנבורג, קנברה וסלמנקה. מקומות שבהם בודקי סמים ושופטים עלולים לאחר לאוטובוס שמגיע רק פעם בשעתיים.
אז נכון שהמושג "שיא עולם" אמור להיות טהור, אבל כשם שרצים אותו על מסלול של 400 מטרים ומבנה המסלול הוא מסוים, והרוח המותרת היא מסוימת, גם טיב הפיקוח הפיזיולוגי צריך להיות נוקשה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
