כל העולם גשר צר מאוד: לרבים מאיתנו יש זיקה למקומות שונים בעולם, אבל הסיפור של דניאל טומוהירו מיוחד במינו. סבו וסבתו הם ניצולי שואה שעלו מהונגריה לישראל ולחמו בפלמ"ח. לימים היגרו לאוסטרליה, שם נולדה אמו, שנישאה לגבר יפני ועברה לגור עימו באיווטה שביפן. כעת הוא סוגר מעגל ומשרת כחייל בודד בנח"ל.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
טומוהירו משרת בגדוד 50 של החטיבה והיום יישבע אמונים לצה"ל ולמדינה בטקס ההשבעה המסורתי של טירוני הנח"ל, שייערך למרגלות הכותל המערבי.
"סבא שלי, איוון רענן (88), חי בסידני שבאוסטרליה. הוא סיפר לי שבפלמ"ח לחם ביחידת תותחנים במלחמת העצמאות והדריך בקורס קצינים. סבתא שלי נפטרה כשהייתי ילד ואינני יודע מה היא בדיוק עשתה בפלמ"ח", הוא מספר.
אביו של דניאל היה בנסיעת עסקים באוסטרליה, שם הכיר את אמו. דניאל מספר כי "הוריי נישאו ועברו להתגורר ביפן. כבר בנעוריי שמעתי בבית הרבה על מדינת ישראל. המשפחה שלי תומכת בישראל ואוהבת אותה מאוד. אני חושב שצה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם.
"סבא וסבתא שלי סיפרו לי הרבה על ישראל, וזה סיקרן אותי מאוד וחיבר אותי למדינה. רק כשהייתי בן 18 הגעתי לראשונה לישראל עם הוריי ואחי הצעיר. אחי הבוגר כבר עשה עלייה ושירת בצבא ביחידת דובר צה"ל. אחרי הביקור חזרתי ליפן לסיים לימודים בתיכון. לאחר מכן הגעתי לישראל ולפני ארבעה חודשים התגייסתי. אחרי שלושה חודשים בקורס עברית התחלתי טירונות של הנח"ל".
"נהנה מאוד מהחוויה"
לדבריו, "אני נהנה מאוד בטירונות. זה קשה, אבל זה מאוד משמעותי עבורי ועבור משפחתי. סבתא שלי הוחזקה במחנה הריכוז אושוויץ וחייה ניצלו רק בגלל שאחות גרמנייה כיסתה אותה בשמיכה בעת שרב־המרצחים, ד"ר מנגלה, נכנס למבנה. הוא חשב שהיא מתה, ולא עשה בה ניסויים שהיו מחסלים אותה כבר אז. מהסיפורים האלה הבנתי שהשואה קרתה כי מדינת ישראל לא הייתה קיימת. היום אני שמח לתרום את חלקי לביטחון המדינה, כדי שצה"ל וישראל יהיו חזקים ושואה כזו לא תקרה שוב לעולם", אמר טומוהירו.
טומוהירו גם ביקש להודות לצביקה לוי, האחראי על החיילים הבודדים בתנועה הקיבוצית, שסידר לו מגורים ומשפחה מאמצת בקיבוץ עברון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו