הסיטואציות הבלתי אפשריות של הרופאים בשטח

סגן ד"ר איליה ספיבק, קצין רפואה בגדוד שקד בחטיבת גבעתי, הוא אחד הרופאים העסוקים בחודשים הללו, ומטפל כמעט על בסיס יומיומי בנפגעי טרור.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"אתה מוצא את עצמך בשני כובעים - לוחם ורופא", הוא מספר, "לפני כמה ימים היה ניסיון דריסה של הכוח שלי בקלנדיה. חובש שלי ככל הנראה ירה במחבל ופגע בו, ואז בשלושים שניות אתה עובר מירי במחבל לטיפול בפצועים ובמחבלים. מדובר בהחלפות כובעים מאוד מהירות, ואנחנו, כוח הרפואה, פועלים כחלק אינטגרלי מהכוח שמבצע את הפעילות".

לפי ד"ר ספיבק, שלושת החודשים האחרונים היו עמוסים באירועים. "אין לנו את הפריבילגיה לבחור במי מטפלים ובמי לא. הטיפולים הם רפואיים גרידא. אין תרחיש כזה שהפצוע הוא פלשתיני ולא מטפלים בו. לפעמים זה אבסורד שכוחותינו פוגעים במחבל ואז מביאים אותו אלינו ומטפלים בו. זה קרה לא פעם ולא פעמיים, אבל זה תפקיד הרפואה ואנשי הרפואה. החלק המקצועי הרפואי הוא הקודם. אחר כך כל אחד עם האמונות הדתיות וההשקפות הפוליטיות", הוא מספר.

"יש אירועים שבהם אתה מטפל באוכלוסיות שאתה לא מצפה, והם נחרתים במיוחד בזיכרון", הוא מתאר. כזה היה אירוע שהתרחש באחד מימי שישי בערב, שבו הושלך בקבוק תבערה לעבר רכב באזור בית אל. בפיגוע נפצעה קשה תהל סופר בת השלוש, והוריה ושני אחיה נפצעו קל ובינוני.

"בקבוק התבערה שבר את החלון לידה ונחת על הכיסא של הילדה. היא היתה פצועת כוויות והיתה הפצועה העיקרית שם. שטחי גוף משמעותיים יחסית, 30-20 אחוז משטח הגוף, היו עם כוויות. אנחנו מחזיקים באמבולנס הצבאי גם ציוד לילדים וגם ציוד לכוויות. טיפלנו בה במהירות כדי שהאזור לא יזדהם והכוויות לא יזדהמו. זה לא היה תרחיש שהעברתי בראש, לטפל בילדה בת שלוש. זה אירוע שמשפיע ברמה אישית גם על החובשים וגם עלי. נושא הילדים קרוב לליבי".

אחרי כל אירוע מתקיימת שיחה של כל אנשי צוות הרפואה, שבה מתחקרים את האירוע רפואית ומקצועית וגם מדברים על הרגשות הקשים, לעיתים יחד עם קצין בריאות הנפש, כדי להיות מוכנים נפשית ופיזית להזנקה הבאה. "לראות בסופו של דבר את החיילים שנפצעו מתאוששים וחוזרים לחיים הרגילים ומוקירים את הטיפול שקיבלו זה מאוד משמח ונותן הרבה משמעות לחובשים", הוא מסכם.