לפני כמה שבועות, בראיון ל"טלגרף" הבריטי, אשתו של ג'ימי היל סיפקה הצהרה מפוצצת: "אני לא חושבת שיש מישהו בעל השפעה גדולה יותר על הכדורגל האנגלי ואפילו העולמי מאשר בעלי". השבוע, לאחר שמונה שנים שבהן סבל ממחלת האלצהיימר, נפטר היל בגיל 87. האנגלים חזרו למעלליו הרבים של מר כדורגל - ומתברר שדבריה של גברת היל כלל לא היו רחוקים מהמציאות.
ג'ימי היל היה שחקן, מאמן, יו"ר, מנהיג, מנחה ומהפכן דגול, והשתמש בכל אחד מהתפקידים האלה כדי לקדם את המשחק. ב־1972 אף הוסיף לרזומה המפואר שלו את התואר קוון, כשירד מהיציע ותפס את מקומו של עוזר השופט הפצוע במשחק בין ארסנל לליברפול.
"אני מאוהב בכדורגל, אבל שונא את הפוליטיקה שלו", נהג לומר, וזה היה הקו המנחה שלו. בכמה פעולות שביצע, ובזכות מהלכים שהוביל, עיצב היל את הספורט עבור כל שחקן, אוהד וצופה בשידורי הליגה האנגלית, עד עצם היום הזה. "במובן מסוים, היל הוא הכדורגל שלנו", ספד לו יו"ר ההתאחדות האנגלית גרג דייק. "הכדורגל חייב לך תודה ענקית", הוסיף חלוץ העבר אלן שירר.
פתח את הדלת
קריירת המשחק של היל, כדורגלן מגוון ששיחק בכל עמדה אפשרית, כללה 51 שערים בכ־350 הופעות במדי פולהאם ובנטפורד, לפני שנקטעה בשל פציעה בברך. את ההישגים המשמעותיים שלו, אם כן, רשם היל ללא כדור לרגליו. בינואר 1961, כיו"ר ארגון השחקנים, הוביל הבחור הכריזמטי עם הזקן המסוגנן את המהפכה הראשונה שחתומה על שמו: בעזרת איומי שביתה הגיע היל לסיכום עם המועדונים האנגליים על ביטול תקרת השכר, שעמדה אז על 20 ליש"ט לשבוע. בזכותו, קפטן נבחרת אנגליה ג'וני היינס היה הראשון שהרוויח 100 ליש"ט בשבוע, סכום שהאמיר עד ל־250 אלף בשנים האחרונות.
היל היה גם זה שב־1981 הוביל את המאבק מול ההתאחדות האנגלית לשינוי הניקוד בליגה והענקת שלוש נקודות לקבוצה המנצחת במקום שתיים, כפי שהיה נהוג. "קבוצות שתוקפות צריכות להרוויח יותר", הסביר אז. כאשר מונה למנג'ר של קובנטרי בשלהי 1961, הציג לממלכה את ה־"Blue Sky Revolution", מהפכה ששינתה את התפיסה של האנגלים לגבי הכדורגל והפכה אותו מעסק מנוכר לבידור להמונים: תלבושת חדשה, שיר רשמי, קמע במשחקי הקבוצה והקמת ערוץ רדיו היו מהלכים שטרם נראו כמותם באי הבריטי, ומטרתם היתה לחבר בין הקהל למועדון. עד אז, צוותי צילום לא הורשו להיכנס למתחם האימונים ועל השחקנים נאסר להתראיין. היל ביטל את כל האיסורים האלה ולאט לאט שאר הקבוצות החלו ללכת בדרכו.
היל. מנג'ר מוצלח וטקטיקן מבריק // צילום: Gettyimages
בימיו כמנג'ר, ולאחר מכן כיו"ר המועדון, קובנטרי היתה לראשונה שהציבה לוח תוצאות אלקטרוני במגרשה הביתי, חילקה חוברות משחק צבעוניות, מכרה משקאות מוגזים וחטיפים, שילבה מופעי מוסיקה והיתה נגישה למשפחות ולא לגברים בלבד. ב־1981 איצטדיונה הביתי, ההייפילד רואד, היה לראשון בכל בריטניה שיועד לישיבה בלבד. "אי אפשר להיות חוליגן בישיבה" היה הסלוגן שליווה את המהלך.
מעבר לזה, היל היה מנג'ר מוצלח וטקטיקן מבריק שהעלה את הקבוצה שתי ליגות בתוך שש שנים. ב־2011 היה אורח הכבוד של המועדון, שחשף פסל בדמותו בכניסה לאיצטדיון החדש. "בלעדיך כל זה לא היה קורה", נכתב באתר הקבוצה ביום מותו.
השראה
גם מחוץ למגרש הכדורגל ג'ימי היל הקדים את זמנו. ב־1967 פנה לקריירה טלוויזיונית, וגם בפורמט הזה ניסה והצליח לשנות את חוקי המשחק. לקראת הגביע העולמי של 1970 עלה במוחו הרעיון המופרך לשלב פאנלים מקצועיים ופרשנים, אלמנטים שהיום נחשבים לבסיסיים. ב־1973 נבחר להנחות את תוכנית סיכום המחזור: "Match of the Day", שבה בילה 16 עונות, ותוך שילוב של מקצוענות, חדשנות והומור הפך לקונצנזוס במדינה שידועה כצינית וביקורתית.
קולו של היל ליווה את אנגליה בכל הטורנירים הגדולים. הוא היה באסון הילסבורו, הסתכסך עם אלכס פרגוסון שנאלץ להתנצל בפניו והפך לשנוא נפשם של הסקוטים. ב־2007 הקריירה הרבגונית שלו הגיעה לסיומה, כשאובחן כחולה אלצהיימר. ביום חמישי האחרון הלך לעולמו והשאיר אחריו מורשת מפוארת. "אם הייתי צריך לתאר את היל בשלוש מילים", אמר חברו לתוכנית ג'ון מוטסון, "הן היו - חדשן, מהפכן, השראה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
